ריצה לנשיאות הפכה לסוג של דיבור המודבק למיליארדרים אמריקנים: מייקל בלומברג, אופרה וינפרי, מארק צוקרברג – כולם הוזכרו בנוגע לקמפיין של 2020. השבוע אמר מנכ"ל סטארבקס לשעבר, הווארד שולץ, שהוא שוקל להתמודד כמועמד עצמאי. התגובה, מציין אקונומיסט, הייתה שלילית לחלוטין. באירוע לרגל השקת ספרו, קרא לו מישהו מהקהל: "אל תעזור לבחור את טראמפ, מיליארדר אגואיסט שכמותך!".

יש היסטוריה ארוכה של מתמודדים עצמאיים לנשיאות, אך ללא הצלחה. הנשיא לשעבר תאודור רוזוולט זכה -88 אלקטורים ב-1912; ג'ורג' וולאס זכה ב-1968 ב-45 אלקטורים; רוס פרו קיבל 19% מהקולות ב-1992; בשנת 2000 קיבל רלף ניידר 3% מהקולות ועל-פי הטענה שהוא אשר מנע את נצחונו של אל גור.

יש שורה של סיבות לכשלונות אלו, מסביר אקונומיסט. המרכזית שבהן: אין בסיס אלקטורלי שיתמוך במועמדים העצמאיים. שיעור האמריקנים שאינם מזדהים עם שתי המפלגות הגדולות עומד אומנם על 42%-20%, אך כאשר מביאים בחשבון את ה"נוטים" לעבר מפלגה מסוימת – מדובר על לכל היותר 10% ואולי אף על 1% בלבד. הקולות העצמאיים מועטים ומפוזרים מכדי להשפיע מעבר למערכות בחירות מקומיות.

הבעיה גדולה עוד יותר. שולץ אומנם טען, כי הדמוקרטים והרפובליקנים כה הקצינו, עד שיש קבוצה גדולה של עצמאים שהם שמרנים מבחינה תקציבית וליברלים מבחינה חברתית, עליהם הוא יכול לבנות. אבל קבוצה כזאת תהיה קטנה מאוד: ההערכות מדברות על 3% מכלל הבוחרים, ששני שלישים מהם הצביעו ב-2016 בעד דונלד טראמפ או הילרי קלינטון. אפילו אם יש מספר גדול יותר של עצמאים שיצביעו בעד האנדרדוג, לא נראה שהם ירצו להתנתק משתי המפלגות הגדולות.

מכשול נוסף בפני מועמד עצמאי היא שיטת הבחירות האמריקנית, המעצימה את שליטת המפלגות הגדולות. השיטה בה המנצח לוקח הכל, מעודדת את הבוחרים להצביע בעד מועמדים שיש להם סיכוי אמיתי לנצח, הורסת את סיכוייו של מועמד שלישי ומותירה את המפלגות הגדולות להתמודד על מספר קטן של מצביעים מתנדנדים. בשיטה הזאת, מי שנותן את קולו למועמד שלישי – יודע בוודאות שקולו הולך לאיבוד.

לדעת אקונומיסט, יש פתרון אפשרי לבעיית המערכת הדו-מפלגתית: הצבעה בה הבוחר מדרג את המועמדים מהראשון לאחרון. אם אחד מהם מקבל רוב מוחלט הוא הזוכה, ואם לא - הקולות של המקום האחרון מתחלקים בין המועמדים להם נתנו מצביעיהם את העדיפות השנייה. התהליך הזה נמשך עד שיש זוכה. בשיטה הזאת יכולים האמריקנים לתת את קולותיהם לכל מועמד, מתוך ידיעה שיש משמעות גם למי שלא דירגו כמועדף ביותר. מומחים למדעי המדינה מתייחסים בחיוב לשיטה הזאת, בנימוק שהיא תעלה את אחוז ההצבעה ותקטין את הקיטוב – אבל מיין היא המדינה היחידה בארה"ב המאפשרת שיטה זו ורק בבחירות לקונגרס, למרות הצלחתה הברורה.

מכשול נוסף שבפני מועמדים של מפלגה שלישית הוא הצורך להיכנס לרשימת המועמדים ב-50 המדינות, לרוב באמצעות השגת מאות אלפי חתימות. הם גם צריכים להגיע לבימות העימותים בין המועמדים על-ידי השגת מספיק אחוזים בסקרים הלאומיים. ואז, כמובן, עליהם לזכות בעשרות מיליוני קולות.