אחד המרכיבים העיקריים במתווה להסכם שלום באפגניסטן, עליו סיכמו ארה"ב והטליבאן, הוא התחייבות של הארגון למנוע שימוש באדמת אפגניסטן לפעולות טרור – כמו אלו של אל-קאעידה. אבל ספק אם הוא מסוגל לקיים התחייבות זאת, כותבת טרישה בייקון ב-
Foreign Affairs.

הטליבאן נתנו התחייבויות דומות בעבר ולא עמדו בהן, ולא בטוח שהארגון באמת רוצה להתעמת עם אל-קאעידה – שנוכחותו באפגניסטן הייתה העילה לפלישה האמריקנית ב-2001. והזירה הרבה יותר רחבה מאשר אל-קאעידה: לא פחות מ-18 ארגוני טרור פועלים במדינה. לטליבאן יש השפעה מסוימת על 14 מהם, כאשר הוא מאפשר להם לקבל כוח אדם ומידע. בייקון צופה, שהן ישאפו להמשיך ולפעול באפגניסטן כבסיס לפעילותם. אם הטליבאן לא ירצו או לא יוכלו לפעול נגדם, אפגניסטן תמשיך להוות איום על ארה"ב, הודו ומדינות מרכז אסיה.

מנקודת מבטה של ארה"ב, שיתוף הפעולה החשוב ביותר של הטליבאן הוא עם אל-קאעידה, הממשיך לתכנן מתקפות נגד ארה"ב. הטליבאן מעולם לא הצליח להתמודד נגד אל-קאעידה, אלא להפך: הוא סיפק לה מקלט כאשר אוסמה בן-לאדן וחבריו תכננו את ההתקפות על השגרירויות האמריקניות בקניה ובטנזניה, על המשחתת "קול" וכמובן את 9/11. אל-קאעידה לא ביקשה את רשות הטלביאן לבצע מתקפות אלו, אלא פעלה בניגוד ברור לרצונו של הארגון. הדבר הביא כאמור לפלישה האמריקנית במטרה לסלק את הטליבאן, אך גם אז סירבו אנשיו לנתק את הקשר עם אל-קאעידה.

אל-קאעידה ממשיך ליהנות ממקלט בשטחים שבשליטת הטליבאן, במיוחד בצפון המדינה. עד שצבא פקיסטן תקף את האזור ב-2014, תוכננו בו רוב מתקפות הטרור נגד ארה"ב ואירופה. אין ראיות לכך שהטליבאן סייע לאל-קאעידה, אך הוא גם לא עשה דבר כדי למנוע אותן.

ארגון הטליבאן בפקיסטן, בעל ברית של הארגון האפגני, פועל במישרין נגד ארה"ב, אשר חיסלה שלושה ממנהיגיו. הארגון הפקיסטני הטמין פצצה בטיימס סקוור ב-2010, אך היא לא התפוצצה. מדובר בארגון המבקש להפיל את ממשלת פקיסטן, לחסל את האיסלאם הסוני ולהוציא את ארה"ב מאפגניסטן – שגם בה הוא פועל. הארגון לא יחמיץ הזדמנויות לפגוע בארה"ב, מדגישה בייקון.

הטלביאן לא הפגין שום נכונות אמיתית להיאבק בשתי הקבוצות העיקריות המאיימות על ארה"ב – אל-קאעידה והטליבאן הפקיסטני. ואפילו אם הוא ירצה, קרוב לוודאי שאין לו היכולת לעשות זאת. אם הטליבאן יאפשר לשני הארגונים לפעול מהשטחים שבשליטתו – כפי שהוא צפוי לעשות – תהיה בכך הפרה רצינית של התחייבותו במסגרת הסכם השלום המתהווה.

הטליבאן מקבל מזה זמן רב כספים ומחסה מהממסד הביטחוני של פקיסטן, אך היחסים בין הצדדים הם בעייתיים. הטליבאן משתף פעולה עם גורמים המבקשים להפיל את הממשלה באיסלמבאד, ולא הצליח לשכנע אותם להתמקד במאבק באפגניסטן. ואילו שלוחות של אל-קאעידה – למשל בהודו – משתפות פעולה עם הטליבאן.

הודו תהיה אחת מן הנפגעות אם הטליבאן לא יעמוד בהתחייבותו. הסיכון הגדול ביותר להודו הוא שהטליבאן יאפשר לארגונים קיצוניים בפקיסטן המקורבים לממשלה – היריבה האיזורית הגדולה ביותר של הודו – לפעול בשטחו באפגניסטן. קבוצות אלו כבר משתפות פעולה עם הטליבאן, אך המטרה האמיתית שלהן היא לסלק את הודו מחבל קשמיר. הן גם מתנגדות להודו באופן כללי וביצעו פעולות טרור ברחבי המדינה. אם לטליבאן תהיה יד חופשית בשטחיו באפגניסטן, הן יבקשו להתאמן בהם לקראת התקפות נוספות נגד הודו.

גם למדינות מרכז אסיה יש סיבה לחשוש מפני דומיננטיות של הטליבאן באפגניסטן, ממשיכה בייקון. ארגונים מוסלמיים קיצוניים שמוצאם ממדינות אלו פועלים זמן רב באפגניסטן, ושאיפתם העיקרית היא לפגוע בארצות מוצאם. הם ישמחו לקבל בסיסי פעילות באפגניסטן שתחת הטליבאן, בהם יוכלו לפתח את יכולותיהם לפעול בחו"ל – דהיינו בארצות מולדתם.

הטליבאן יצטרך לפקח על תריסר ארגונים כדי לעמוד בהבטחתו לארה"ב – משימה קשה לכל ממשלה, קל וחומר לארגון טרור שיש לו קשרים ארוכים עם רובם של אותם ארגונים. לטליבאן יש מעמד של בכורה בקרב הארגונים הפועלים בדרום אסיה ובמרכזה, אך אין לו שליטה עליהם, מדגישה בייקון, בוודאי שלא בנוגע לפעולותיהם מחוץ לאפגניסטן. כדי לקיים את התחייבותו, יהיה עליו להפר את בריתו איתם או לפעול בכוח נגדם – תרחישים בלתי סבירים.

אותם ארגונים תמכו במשך 17 שנים במלחמתו של הטליבאן נגד ארה"ב והם מצפים לבוא על שכרם, ודאי שלא לגלות שכוחם נפגע דווקא אחרי שארה"ב יוצאת מאפגניסטן. הפרס הרצוי ביותר מבחינתם יהיה קבלת מקלט בטוח וחופש לפעול מחוץ למדינה. לכן, הטליבאן יצטרך להתאמץ מאוד כדי לקיים את התחייבותו למנוע זאת – אם בכלל ינסה.