האם יו"ר בית הנבחרים, ננסי פלוסי, נפלה למלכודת של דונלד טראמפ בהליך ההדחה – או שמא היא זו המציבה את המלכודת? פרשני ניו-יורק טיימס, ברט סטיבנס וגייל קולינס, דנו בנושא באתר העיתון.

סטיבנס: חג מולד שמח. יש לי תחושה שהליכי ההדחה של טראמפ יעלו לדמוקרטים ביוקר. לאן מתקדמים מכאן?

קולינס: שנה טובה. גם אני מודאגת מההשלכות הפוליטיות, אבל זה מסוג הדברים שחייבים לעשות. נשיאי ארה"ב אינם משתמשים בכספי הממשל כדי להכריח בעלות ברית לעשות להם טובות פוליטיות.

סטיבנס: ידענו שטראמפ יועמד לדין מהרגע בו ננסי פלוסי התחילה את התהליך בחודש ספטמבר. ידענו בדיוק מהי העבירה. ידענו שטראמפ אינו יודע מעצורים כדי להשיג את מבוקשו. וידענו שהסנאט לא ידיח אותו. כל זה נראה כמו סרט בלי שום תפנית בעלילה, למעט אחת: מה יקרה אם פלוסי תסרב להגיש את כתב האישום לסנאט?

קולינס: אחת החדשות הטובות היחידות בסאגה הזאת, היא שפלוסי היא הגיבורה. אנחנו יודעים שהיא תמצא תוכנית להתקדם תוך שמירת אחדותה של מפלגתה, ובלי לעשות משהו שההיסטוריה תשפוט כחסר אחריות.

סטיבנס: פלוסי חריפה מאוד, אבל יש לה התלבטות. אם היא תמנע את הגשת כתב האישום משום שהסנאט יסרב לזמן עדים, היא תיראה צבועה. ראשית, בית הנבחרים הגיש את כתב האישום בלי שהוא עצמו ישמע את ג'ון בולטון ומיק מולבאני. שנית, היא תפר בעצמה את העקרונות החוקתיים שמשפטו של טראמפ אמור להגן עליהם. אם היא תאפשר לסנאט להמשיך מכאן, מיץ' מקונל ינהל משפט שיוביל לזיכוי ולכך שרוב הציבור יגיע למסקנה שכל התהליך היה בזבוז זמן. אני לא בטוח מה היא מנסה להשיג. מה אני מפספס?

קולינס: מקונל כבר הבהיר שהסנאט לא יעשה שום מאמץ לנהל משפט הוגן. כל מה שפלוסי יכולה לעשות, הוא למשוך כמה שיותר תשומת לב לכך שזהו חבר מושבעים שדעתו נעולה. כמה רפובליקנים עומדים לבחירה מחדש במדינות שאינן לגמרי תומכות בטראמפ והם יכולים לעשות צרות. אז אולי בשנת 2020 הדמוקרטים יזכו גם בנשיאות וגם בשני בתי הקונגרס. אני יודעת שזה לא העתיד האידיאלי מבחינתך, אבל זה בסדר גמור מבחינתי.

סטיבנס: אולי משום שאני יהודי, יש לי נקודת מבט פטליסטית ותחושה רעה לגבי 2020. טראמפ נראה כמו הטיפוסים הללו שלא ניתן להפיל בדרכים שגרתיות. המצב הכלכלי טוב מכדי שהדמוקרטים יוכלו לנצח. המחזור הבלתי-פוסק של שערוריות טראמפ רק מבלבל את רוב האמריקנים. אנחנו לא מצויים במלחמה גדולה. והדמוקרטים נאבקים על שטויות. אם טראמפ יסתום את הפה למשך עשרה חודשים, נצחונו יובטח.

קולינס: אני לא משתוקקת שהמצב הכלכלי יורע, אך זה לא נראה בלתי אפשרי, בהתחשב בכל נושאי הסחר והחולשה בכמה מבסיסי הייצור שלנו. המועמדים הדמוקרטיים לנשיאות עדיין מצויים בחיתוליהם. הניחוש שלי הוא שהמועמד יהיה ג'ו ביידן, עם אישה – אולי איימי קלובוכר, אולי סטייסי אייברמס. התמיכה בטראמפ תהיה רק 50%, ואם הדמוקרטים יוכלו לגרום לשיעור הצבעה גבוה בכמה מדינות מפתח – זהו זה.

סטיבנס: תזכרי שאין שום משמעות לנתוני הסקרים הארציים. המועמד הדמוקרטי יכול לנצח במניין הקולות ועדיין להפסיד, כמו הילרי קלינטון ב-2016. מה שיקבע הוא האם המועמד הדמוקרטי יצליח לנצח במישיגן, אוהיו, ויסקונסין, פנסילבניה, צפון קרוליינה ואולי אריזונה.

קולינס: כן, שאר המדינה רגילה לכך שאין משמעות ממשית לקולות שלה כאשר מדובר בפרטים כמו בחירת נשיא.

סטיבנס: לצורך כך יידרש מועמד שלא ייראה כמי שמצוי ב"גטו" תרבותי, שפונה לצרכיהם ולרגשותיהם של בני מעמד הביניים, שלא יוציא הרבה פחות כסף מהנשיא, ושיוכל ליצור תחושה של הגינות, כושר שיפוט והתלהבות. מעניין מי יהיה המועמד הזה. אני עדיין מתלהב ממייקל בלומברג, ויעזור לו אם ינהל קמפיין כאילו כבר נבחר למועמד הדמוקרטי. המפלגה הדמוקרטית עשויה להתלכד מאחוריו אם תגיע למסקנה שיש לו את הסיכוי הטוב ביותר לנצח בנובמבר.

קולינס: יש כמה מועמדים דמוקרטיים מובילים. אני חושב שתהיה באמת שנה טובה – לפחות בנובמבר הבא. ואז תוכל להתחיל שוב להתלונן על הליברלים.

סטיבנס: סוף-סוף אנחנו יכולים להסכים על משהו! וחנוכה שמח.