כתב האישום נגד
דונלד טראמפ בפרשת המסמכים המסווגים כולל 37 אישומים על-פי שבעה חוקים פדרליים: 31 לפי חוק הריגול, שלושה על שיבוש חקירה פדרלית, שניים על מסירת הצהרות כוזבות ואחד על קשירת קשר לשיבוש הליכים. כתב האישום נחשף (10.6.23) בידי בית המשפט הפדרלי במיאמי, לשם הוגש יממה לפני כן.
האישומים לפי חוק הריגול מתייחס לכך שטראמפ החזיק באחוזת מאר-א-לאגו מסמכים מסווגים למרות שלא היה מורשה לכך ולא בהתאם להוראות הנוגעות לאחסונם ובטחונם; כל מסמך מסווג הוא סעיף אישום בפני עצמו. סעיפי השיבוש נוגעים להתנהלותו בעת חקירת הפרשה, וסעיפי ההצהרות הכוזבות - להודעות שמסרו בשמו עורכי דינו ולפיהן אין ברשותו מסמכים נוספים. כתב האישום אינו מסביר מה היו מניעיו של טראמפ כאשר נטל את המסמכים מן הבית הלבן בתום כהונתו, שיקר לגבי היותם בידיו וסירב להחזירם למרות שנדרש לעשות זאת.
הסעיף בחוק הריגול בו מדובר עוסק במי שמחזיק ביודעין מידע על הביטחון הלאומי למרות שאינו מורשה לכך. הוא מגדיר מידע שכזה במילים "כל מסמך, חומר כתוב, ספר צפנים, ספר איתות, שרטוט, תמונה, תשליל של תמונה, טיוטה, תוכנית, מפה, דגם, מכשיר או פתק הקשורים להגנה הלאומית; או מידע בנוגע להגנה הלאומית, שלמחזיק בו יש יסוד סביר להניח שיוכל לשמש לפגיעה בארה"ב או לטובתה של מדינה זרה כלשהי".
על-פי לשון החוק, אין הכרח שיהיה מדובר דווקא בחומר מסווג, אולם בפועל נעשה שימוש בסעיף זה רק כאשר אכן מדובר במידע מסווג. על-פי כתב האישום, 30 מבין 31 המסמכים שהיו בידי טראמפ ואשר אליהם מתייחסים האישומים, היו בסיווג "סודי" או "סודי ביותר"; המסמך האחרון כלל "תכנון צבאי".
על-מנת להרשיע בסעיף זה, אין צורך להוכיח כוונה להשתמש לרעה במידע המסווג; עצם אחזקתו היא העבירה. עם זאת, החוק מדבר כאמור על אחזקה ביודעין ועל מודעות של הנאשם לכך שהמידע עלול לסכן את הביטחון הלאומי. לכן, השימוש בו מלמד שהתביעה סבורה שבידיה ראיות לכך שטראמפ ידע על כך שהמסמכים שברשותו עונים על הגדרות אלו.
נשיא ארה"ב אומנם אינו חותם על התחייבות להחזיר מסמכים מסווגים המגיעים אליו, אך מעבר להיגיון הברור שבכך - טראמפ התבקש במפורש להעביר לארכיון הלאומי את כל המסמכים שנטל עימו. יתרה מזאת: בשלב מאוחר יותר, כאשר עלה החשד שהוא לא החזיר את כל המסמכים, הוציא בית המשפט (לבקשת משרד המשפטים והארכיון) צו להשבתם והתייחס לכך שחלקם מסווגים. התביעה טוענת, כי במקום לציית לחוק ולצו, טראמפ ניסה להסתיר את המסמכים באחוזתו.
הנשיא רשאי להסיר סיווג מעל מסמכים וטראמפ טען שעשה זאת, ואף רמז שלדעתו די בכך שחשב על הסרת הסיווג. אלא שבפועל, קיים הליך סדור להסרת סיווג ואין כל ראיה לכך שטראמפ פעל על פיו - ומכאן שהמסמכים נותרו מסווגים. בכתב האישום גם נטען, כי טראמפ הראה פעמיים מסמכים מסווגים לאנשים אחרים; באחד המקרים הוא אף אמר שהם עדיין מסווגים ושכעת אין לו סמכות להסיר את הסיווג.
בסעיפי השיבוש נטען, כי טראמפ שיקר ל-FBI בנוגע למסמכים שמצא באחוזה, וכי הוא הורה להוציא ארגזי מסמכים מן המחסן בו הוחזקו (ואשר אליו הייתה גישה לעובדי מאר-א-לאגו) לפני שסוכני הבולשת ערכו חיפוש בביתו. עוד נטען, כי הוא הציע שאחד מעורכי דינו ישקר לבולשת ויסייע לו להחביא מסמכים או להשמיד אותם.
העונש המירבי על כך אחד מאישומי חוק הריגול הוא עשר שנות מאסר. העונש המירבי על אישומי השיבוש הוא 20 שנות מאסר, שכן החוק האמריקני מתייחס בחומרה יתרה לעבירות של שיבוש חקירה ומשפט. העונש המירבי על מסירת הצהרה כוזבת הוא חמש שנות מאסר. בסעיפים אלו אין עונשי מינימום הקבועים בחוק. בפועל, טווח הענישה - במיוחד בסעיפי הריגול - הוא רחב מאוד, ובשנים האחרונות נע בין שלושה חודשי מאסר לבין תשע שנות מאסר, כמובן תלוי בחומרת העבירות ובנסיבות האישיות.
