|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
|
|
"סלבטור מונדי". היקרה ביותר שנמכרה במכירה פומבית [צילום: קירסטי וויגלסוורת', AP]
|
|
|
|
דמיטרי ריבולובלב נגד סותבי'ס
|
|
|
|
אוליגרך רוסי, מתווך צרפתי וציור של גאון איטלקי
|
|
"סלבטור מונדי" של דה-וינצ'י היא אחת מארבע יצירות שבמרכז עימות משפטי המגיע השבוע לבית המשפט במנהטן ● תוצאותיו עשויות לעצב מחדש את שוק הסחר באמנות, צופה ניו-יורק טיימס
|
|
בשנת 2013 היה האוליגרך הרוסי דמיטרי ריבּוֹלוֹבְלֶב בעיצומו של מסע רכישת יצירות אמנות ב-2 מיליארד דולר. בין היתר הוא רכש את הפסל Tete של מודיליאני ב-83 מיליון דולר. לדבריו, זהו המחיר בו נקב המתווך הצרפתי איב בובייה בשמו של המוכר. אבל בפועל, המוכר היה בובייה עצמו ואת הפסל רכש כמה חודשים לפני כן במחצית המחיר. במשך שנים טען ריבולובלב, כי בובייה רימה אותו בצורה דומה בעשרות עסקות והקפיץ את המחירים בעשרות מיליוני דולרים; בובייה מכחיש. השבוע יגיע סכסוך זה לבית המשפט במנהטן, בו ריבולובלב תובע את בית המכירות סותבי'ס בו נעשו רבות מן המכירות, בטענה שסייע לבובייה לרמות אותו סותבי'ס מכחיש ואומר שפעל לפי הנהלים המקובלים. בלי קשר לתוצאה – אומר ניו-יורק טיימס – צפוי המשפט לספק הצצה נדירה אל העולם הסגור והסודי של הסחר באמנות, בו אפילו הרוכשים לעיתים קרובות אינם יודעים מיהם המוכרים. לעניין מוסיפה העובדה שאחת היצירות בהן מדובר היא "סלבטור מונדי" – דיוקו של ישו פרי מכחולו של לאונרדו דה-וינצ'י והירידה היקרה ביותר אי-פעם במכירה פומבית; כמו גם האפשרות שאוליגרך כמו ריבולובלב יעיד בבית משפט אמריקני. בובייה – שאינו נתבע אך שמו צפוי לעלות בכל יום – מילא תפקיד מרכזי בהתרחבות השימוש במקלטי מס כאיזורי אחסון לאמנות. הוא נאבק במשך שנים, באירופה ובאסיה, בהאשמותיו של ריבולובלב עד שהם הגיעו אשתקד לפשרה חסויה בז'נבה. ריבולובלב עשה את הונו בתעשיית הדשנים לאחר נפילתה של בריה"מ, קנה אי-יווני, את קבוצת הכדורגל מונקו ונדל"ן ברחבי העולם, כולל בית על שפת האוקיינוס בפלורידה שהיה בעבר בבעלותו של דונלד טראמפ. הסכסוך מתמקד בארבע יצירות מופת: הציור של דה-וינצ'י, הפסל של מודיליאני וציורים של גוסטב קלימט ורנה מגריט. ריבולובלב צירף יצירות אלו ועשרות אחרות לאוספו בשנים 2014-2002 בסיועו של בובייה, אך היחסים קרסו לאחר שסוחר אמנות סיפר לריבולובלב, כי לאחרונה מכר לבובייה ציור של מודיליאני במחיר נמוך במיליוני דולרים מזה שהלה גבה ממנו ונטל לעצמו את ההפרש. ריבולובלב האשים, כי בובייה פעל בצורה דומה ב-38 מכירות נוספות, ש-12 מהן נעשו בעסקות פרטיות בתיווכה של סותבי'ס, אשר לדבריו סייעה לבובייה. בפסק דין חלקי בשנה שעברה, דחה השופט ג'סי פורמן רבות מטענותיו של ריבולובלב נגד סותבי'ס בשל התייישנות או חוסר ראיות, אך קבע שחבר המושבעים הוא שיכריע לגבי אותן ארבע יצירות. במקרה של מודיליאני הצביע פורמן על ראיות לכאורה לפיהן נציג סותב'יס, סמואל ואלט, כתב לבובייה בשנת 2012 שהפסל שווה 90-70 מיליון אירו, אך פחות משנה לאחר מכן העניק לו הערכה של 100-80 מיליון אירו; בובייה העביר לריבולובלב את ההערכה הגבוהה יותר. |
|
האם סותבי'ס "תפר" את ההערכות
|
|
|
|
|
ריבולובלב. טוען שהמתווך הסתיר שהוא הבעלים [צילום: ליונל סירונו, AP]
|
|
|
בובייה טוען לאורך זמן, כי הבהיר תמיד שהוא פועל לא רק כיועץ, אלא גם כסוחר עצמאי. הוא הציג הסכמים מהעסקות הראשונות בינו לבין ריבולובלב, מהם עלה לדבריו שהציג את עצמו כסוחר הרשאי לגבות כל מחיר שריבולובלב יהיה מוכן לשלם. ריבולובלב מצידו טוען, כי תפקידו של בובייה היה רק של יועץ וסוכן. לדבריו, בובייה הציג מצגי שווא של מו"מ עם מוכרים שלא היו ולא נבראו.
כך למשל, ב-2012 כתב בובייה שמוכרי הציור של קלימט מבקשים 190 מיליון דולר, אך הוא "לחץ עליהם לקבל 185". אשתקד אכן קבע פורמן, כי מו"מ זה לא התקיים. ביום בו כתב בובייה דוא"ל זה, אחת מהחברות שבבעלותו רכשה את הציור ב-126 מיליון דולר; כעבור יומיים הוא מכר אותו לריבולובלב ב-183.8 מיליון דולר.
מומחים אמרו לטיימס, כי יהיה מעניין לראות כיצד ריבולובלב יישב את תביעתו נגד סותבי'ס עם העובדה שנכשל בהליכים אחרים נגד בובייה. כך למשל, הפרקליטות בז'נבה הודיעה בחודש שעבר, כי סגרה את התיק נגד בובייה לאחר שעורכי דינו של ריבולובלב חזרו בהם מן התלונה. שני הצדדים אישרו, כי הסכימו להימנע מהליכים הדדיים נוספים. ואילו במונקו נסגר תיק נוסף נגד בובייה לאחר שבית המשפט קבע, כי החקירה נוהלה בצורה מוטה ובלתי הוגנת.
בתיק במנהטן מתמודד סותבי'ס עם הטענה לפיה העלה את ההערכות לטובתו של בובייה לפני שהלה מכר את היצירות לריבולובלב ולא גילה לאחרון את המידע שהיה מצביע על כך שבובייה הוא הבעלים. פורמן ציין בפסק הדין החלקי, כי ריבולובלב טוען, כי מאחר שההערכות היו דומות מאוד למחירים ששילם – הוא לא יכול היה לגלות בזמן אמת שהן "תפורות" עבור בובייה.
כאשר ריבולובלב רכש ב-2013 של "סלבטור מונדי", היה זה זמן קצר לאחר שנקבע שמדובר בציור של דה-וינצ'י, אך כבר אז הוערך שוויו בעשרות מיליוני דולרים. במרס של אותה שנה נפגש ואלט עם בובייה וריבולובלב בדירתו של האחרון במנהטן והם בחנו את הציור. בשבועות הבאים עדכן בובייה את עוזרו של ריבולובלב במו"מ, שעל-פי פסיקתו של פורמן לא התקיים. לדבריו, ה"מוכר" דחה הצעות של 90, 100, 120 ו-125 מיליון דולר. ב-2 במאי רכש בובייה את "מונדי" דרך סותב'יס ב-83 מיליון דולר; למחרת הוא מכר אותו לריבולובלב ב-127.5 מיליון דולר.
בתחילת 2015 החל ריבולובלב לחשוד, ובובייה ביקש מסותב'יס להעריך את הציור. ואלט הציע לאחד מעמיתיו לתת הערכה של 125 מיליון דולר, אך הלה סירב. ואלט ביקש ממנו לשנות את ההערכה ל-100 מיליון אירו (אז – 114 מיליון דולר) ולשכתב את המכתב הנלווה, כך שישמיט כל אזכור של בובייה כרוכש הקודם – קבע פורמן. עם זאת, הוא הדגיש שהערכה זו אינה הוכחה לכך שסותבי'ס נטל חלק בתרמית. מאוחר יותר מכר ריבולובלב את "מונדי" לנסיך סעודי ב-450 מיליון דולר – המחיר הגבוה ביותר בהיסטוריה ליצירת אמנות במכירה פומבית.
מומחים אמרו לטיימס, כי פסק הדין עשוי להתוות קווים מנחים חדשים ליותר שקיפות בשוק האמנות. "בעולם האמנות יש סודיות כה רבה, עד שלעיתים המוכרים אינם יודעים כמה שולם בעסקות אחרות", אומרת עורכת הדין ליילה אמינדולה. "כך שזה המקרה המתאים להבהיר את האחריות והחובות של הסוחרים ובתי המכירות הפומביות כלפי לקוחותיהם".
|
|
| תאריך:
|
07/01/24
|
|
|
עודכן:
|
07/01/24
|
|
איתמר לוין
|
|
אוליגרך רוסי, מתווך צרפתי וציור של גאון איטלקי
|
|
המזרח התיכון מצוי במהומה. 2 מיליון עזתים נתונים בסכנת רעב. התקפות החות'ים על ספינות מטען מאיימות על הסחר העולמי. בגבולה הצפוני של ישראל שורר מתח ועלולה לפרוץ מלחמה בינה לבין חיזבאללה. שני דברים ברורים – טוען (4.1.24) אקונומיסט, אחד העיתונים החשובים והמשפיעים בעולם: מתקפת 7 באוקטובר מעצבת מחדש את האיזור, ותחת בנימין נתניהו עושה ישראל טעויות החותרות תחת בטחונה.
|
|
|
|
|
ברט סטיבנס, בעל טור בכיר בניו-יורק טיימס, היה בעיצומה של כתיבת מאמר בנוגע לאוניברסיטת הרווארד והנשיאה קלודין גיי, כאשר התפרסמה ההודעה על התפטרותה (2.1.24). "תרבות של ביטול היא תמיד מכוערת ולרוב טעות", כתב. "אם גיי צריכה ללכת, זה צריך להיות לאחר יותר דיונים, בצורה יותר מנומסת וכאשר פרשנים כמוני לא כותבים עליה". נו, טוב.
|
|
|
|
|
השנה האמריקנית החדשה נפתחת עם חוב פדרלי שקשה לתפוס: 34 טריליון דולר, פי 1.2 מהתוצר השנתי; בסוף מלחמת העולם השנייה היחס היה פי 1.1. שתי המפלגות תרמו למצב, מציין ניו-יורק טיימס. רפובליקנים העבירו קיצוצי מס ניכרים, דמוקרטים השיקו תוכניות אקלים ובריאות שאפתניות, שתיהן שפכו כסף בזמן הקורונה.
|
|
|
|
|
לא תשמעו את ג'ו ביידן מדבר על זה הרבה, אבל שיא חשוב נשבר בתקופת כהונתו: ארה"ב מפיקה יותר נפט מכפי שמדינה כלשהי הפיקה אי-פעם. זרם הנפט האמריקני ממלא תפקיד מרכזי במחיר הנמוך לצרכן, מחסל את הכוח הגיאו-פוליטי של אופ"ק ומרסן את האינפלציה. המחיר הממוצע של גלון בנזין צנח לסביבות שלושה דולרים וההערכה היא שיישאר שם עד הבחירות לנשיאות, מה שעשוי להכריע את הכף לטובתו של ביידן – מנתח וושינגטון פוסט.
|
|
|
|
|
חילוקי הדעות החריפים ביותר בין ירושלים לבין וושינגטון נתגלעו בשאלת "היום שאחרי" – מה לעשות עם עזה לאחר המלחמה, מתאר ניו-יורק טיימס בכתבה נרחבת על יחסי ישראל-ארה"ב במלחמה. בנימין נתניהו דחה את הצעתו של ג'ו ביידן ולפיה רשות פלשתינית "משופרת" תנהל את הרצועה כמבוא להקמת מדינה פלשתינית. נתניהו הדגיש במיוחד את סירובם של ראשי הרשות לגנות את מתקפת 7 באוקטובר, וחשש שמא נכונות לתת לרש"פ תפקיד עתידי בעזה תיתפס כחולשה בעיני שותפיו לקואליציה.
|
|
|
|
|
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
