|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
|
|
מאזן הכוחות משתנה [צילום: סוכנות החלל האירופית]
|
|
|
שולץ נעדר, מקרון בבעיות: לאירופה אין מנהיג בולט
|
|
חלפו הימים בהם גרמניה וצרפת היו המכריעות, וכיום ההשפעה משתנה בהתאם לנושא שעל הפרק - מנתח אקונומיסט ● ממסד האיחוד האירופי מתחזק, אך הוא רחוק מלהיות מדינת-על בהתהוות
|
|
כדורגל הוא משחק בו "22 איש רודפים אחרי כדור במשך 90 דקות ובסוף גרמניה תמיד מנצחת", הגדיר הכדורגלן האנגלי גארי ליניקר. במשך עשרות שנים כך נראתה גם הדינמיקה של האיחוד האירופי: כל המדינות רדפו אחרי פשרה ובסוף הסכימו למה שקבעו גרמניה וצרפת. אבל מול המשברים הנוכחיים, המודל הרבה יותר נזיל – מתאר אקונומיסט.
הקורונה והמלחמה באוקראינה שינו את המאזן. ההגנה וההתרחבות מזרחה נעו משולי הבמה אל מרכזה, תוך התחזקות מעמד שכנותיה של אוקראינה במרכז היבשת. עלייתה של סין וסכנת שובו של הטראמפיזם גרמו לאירופה לחשוב מחדש על הסדריה הכלכליים. משבר האקלים הגביר את הצורך בפעולה משותפת. מפינלנד ועד צרפת, פופוליסטים בימין הקיצוני צוברים השפעה לקראת הבחירות לפרלמנט האירופי בחודש יוני.
אולף שולץ לא ירש את מקומה של אנגלה מרקל כמנהיג הבלתי-מעורער של האיחוד. רבים נושאים את עיניהם לעבר עמנואל מקרון, בראשם הוא עצמו, אך יש לו בעיות פנימיות שהובילו אותו השבוע לפטר את ראש ממשלתו, אליזבת בורן, וכהונתו מסתיימת ב-2027. לגרמניה וצרפת יש עוצמה שאין דומה לה כאשר הן מתואמות, אבל זה קורה לעיתים רחוקות.
בלא מנהיגות ברורה, הקול המוביל תלוי בנושא בו מדובר. קחו לדוגמה את הביטחון: גרמניה הייתה תלויה בגז הרוסי וצבאה היה חלש, בעוד הפלישה לאוקראינה הגבירה את משקלן של פולין והמדינות הבלטיות (ליטא, לטביה ואסטוניה). השפעתן באה לידי ביטוי במימון האירופי לרכישת נשק עבור אוקראינה ובהרחבת האיחוד, כולל האצת צירופה של אוקראינה. אם וכאשר האיחוד ימנה 36 מדינות – וזה יצריך שנים רבות – מרכז הכובד שלו ינוע מזרחה. במבט רחב יותר, מדינות מרכז היבשת יכולות להדוף כעת רעיונות המגיעים ממערבה, ובראשם השאיפה ל"אוטונומיה אסטרטגית" מול ארה"ב.
עם זאת, קולן של מדינות המרכז כמעט ואינו נשמע כאשר מדובר בנושאים אחרים. כאשר עסקינן בכלכלה, אירופה חושבת בצרפתית יותר מאשר אי-פעם, שכן קריאתו של מקרון ל"אוטונומיה אסטרטגית" בתחום זה מדויקת יותר. חוסר אמון ארוך שנים בגלובליזציה וחששות מפני פגיעה בשרשרת האספקה גורמים לצרפת לקרוא ליבשת להיות יותר תלויה בעצמה. המתח בין ארה"ב לסין וסכנת שובו של דונלד טראמפ גרמו לאירופים להטות אוזן.
מקרון טען שאירופה נוהגת בתמימות כאשר היא פותחת לכל את שווקיה, בעוד מתחרותיה לא עושות זאת. הכללים שאסרו סבסוד ממשלתי הוקלו בזמן הקורונה ונותרו כך. הרעיון הצרפתי של מדיניות תעשייתית מאוחדת הפך מטאבו לגישה מקובלת. צרפת ממלאת את החלל שהותירה אחריה בריטניה, ומי שמתנגדים לתוכניותיה – כמו דנמרק, הולנד ואירלנד – יכולים לכל היותר לעכב אותן אך לא לטרפד אותן.
|
|
שובו של טראמפ יתקבל בחרדה נרחבת
|
|
|
|
|
פון-דר-ליין. חזקה מתמיד, אבל תלויה במדינות [צילום: מישל אולר, AP]
|
|
|
לא רק בריטניה נעדרת מהשולחן; באופן מפתיע, כך גם גרמניה – טוען אקונומיסט. קואליציה הכוללת את הירוקים משמאל את הליברלים של השוק החופשי, פוגעת ביכולתו של שולץ להתמודד עם נציבות האיחוד. צרפת יוצאת נשכרת מהיעדרות זו, ומהלכים רבים של האיחוד – כמו הימנעות מהסכמי סחר חדשים – נושאים את טביעות אצבעותיה. ובלי גרמניה במשחק, מקרון יכול לקדם ביתר קלות את שאיפתו להנהיג את היבשת.
בנסיבות אחרות הייתה צרפת מחפשת בעלי ברית שיסייעו לה להטות את מאזן הכוחות, אבל כרגע אין יותר מדי מועמדים. איטליה מונהגת בידי ג'ורג'יה מלוני, שהפופוליזם הימני-קיצוני שלה מקשה להידבר עימה. הולנד איבדה את ראש ממשלתה החזק, מארק רוטה, אולי לטובת חרט וילדרט – בן דמותה של מלוני. הכאוס בפוליטיקה הספרדית מפחית את תאבונה לעסוק בענייני היבשת. דונלד טאסק הפולני הוא ליברל ופרו-אירופי, אך יש לו הרבה כאבי ראש מבית.
המרוויח הגדול ביותר, סבור אקונומיסט, הוא הממסד של האיחוד בבריסל על 32,000 עובדיו. בראשותה של אורסולה פון-דר-ליין, כוחו היום גדול מאי פעם והוא מפגין שרירים לא רק בתחום הרגולציה אלא גם במדינאות וגיאו-פוליטיקה. בזמן הקורונה הוא פיקח על חלוקת החיסונים ועל תוכנית סיוע ב-807 מיליארד אירו. הוא ניצל את הכסף לקידום מטרותיו כגון האקלים, ובמקביל מנע סיוע מפולין והונגריה בשל פגיעתן בשלטון החוק.
האם זהו איתות לעלייתה של פדרציה אירופית, מדינת-על בהתהוות? בפועל, יש מגבלות לכוחה של בריסל. חלק מכוחה של פון-דר-ליין נובע מכך שהיא פועלת בתיאום הדוק עם המדינות החברות, למשל בנושא העיצומים על רוסיה או העימות עם סין. אין ספק שהיא כיום הדבר הקרוב ביותר למנהיג כלל-אירופי. אבל כוחה עדיין תלוי בכך שאחרים ילכו בעקבותיה ויהיה עליה לשכנע את מנהיגי האיחוד להעניק לה כהונה שנייה בחודש יוני. והתקציב של הנציבות הוא בקושי 1% מהתוצר של הגוש.
גם בחירות מדינתיות יכולות לטלטל את הסדר האירופי. פופוליסטים רשמו הישגים נעים בהולנד וסלובקיה, אך לא בפולין וספרד. הם צפויים להתחזק בבחירות לפרלמנט האירופי. הכוח החזק ביותר באירופה שאחרי מלחמת העולם השנייה – הסכמה גורפת על ערכים ליברליים ושלטון החוק – עלול להימצא בסכנה. ואז יבואו הבחירות בארה"ב, כאשר ניצחון של טראמפ יתקבל בחרדה נרחבת. התוצאות מעברו השני של האוקיינוס האטלנטי יהיו כה חשובות, עד שאין ספק שהן ילמדו שנותרה עבודה רבה בעיצוב הכוח ביבשת הישנה.
|
|
| תאריך:
|
10/01/24
|
|
|
עודכן:
|
10/01/24
|
|
איתמר לוין
|
|
שולץ נעדר, מקרון בבעיות: לאירופה אין מנהיג בולט
|
|
במשך עשרות שנים, האיגודים המקצועיים הגדולים בארה"ב תמכו ככלל בישראל. אבל כעת, כחלק מחילופי דורות בתנועת העבודה האמריקנית, חלק מהפעילים דורשים מראשי האיגודים לקרוא להפסקת אש מיידית ברצועת עזה. במקביל, רבים מן האיגודים חלוקים בשאלה האם בכלל לנקוט עמדה – מדווח ניו-יורק טיימס. חלק ממנהיגי העובדים ממשיכים לתמוך במלחמתה של ישראל נגד חמאס וגינו בחריפות את מתקפת 7 באוקטובר. הם מוטרדים מן המחזות של בני הדור הצעיר, אשר חלקם קוראים אפילו לחיסולה של ישראל.
|
|
|
|
|
בקיץ שעבר האמינו הנשיא ג'ו ביידן ויועציו הבכירים לביטחון לאומי, כי סיכויי העימות עם אירן ושלוחיה פחתו משמעותית. הם הגיעו להסכם לשחרור חמישה אמריקנים תמורת 6 מיליארד דולר בנכסים אירניים מוקפאים וכמה אסירים אירנים. חיזבאללה, חמאס והחות'ים נראו שקטים יחסית. אירן אפילו האטה את קצב העשרת האורניום ועיכבה את התקדמותה לעבר נשק גרעיני.
|
|
|
|
|
טענת "אחרית הימים" – לפיה הבחירות הקרובות לנשיאות ארה"ב גורליות לדמוקרטיה האמריקנית - פועלת לשני הכיוונים, מנתח אקונומיסט. אפשר להשתמש בה כדי לטעון שהדמוקרטים אינם יכולים להסתכן במועמד כמו ג'ו ביידן. למפלגה יש מועמדים אפשריים רבים, אבל איש מהם אינו מתמודד, בין היתר מחשש שלא יוכלו לנצח את ביידן ורק יפגעו בו בבחירות הכלליות. כמה מדינות, ובהן פלורידה, אפילו ביטלו את הפריימריז הדמוקרטיים לאחר שהכריזו שיש רק מועמד כשיר אחד.
|
|
|
|
|
נשיאים מכהנים אינם נוהגים לוותר על התמודדות לכהונה שנייה. האחרון שעשה זאת היה לינדון ג'ונסון ב-1968, והדמוקרטים לא ישכחו שנה זאת. המדינה הייתה מפולגת בשל וייטנאם וזכויות האזרח וג'ונסון היה מאוד בלתי פופולרי. אחד המועמדים המובילים להחליפו, בובי קנדי, נרצח. לבסוף המועמד של הדמוקרטים היה יוברט האמפרי, שלא ניצח אפילו פעם אחת בבחירות המקדימות. התוצאה הייתה נצחונו של ריצ'רד ניקסון, שנתפס כ"בלתי בחיר", ואשר גרם לנשיאות את הנזק הגדול ביותר עד שהגיע רפובליקני אחר, דונלד טראמפ.
|
|
|
|
|
הסקרים יזכו לתשומת לב רבה בשנת הבחירות האמריקנית, אבל עד כמה ניתן לסמוך עליהם? בשתי מערכות הבחירות האחרונות לנשיאות הם פספסו בגדול את כוחו של דונלד טראמפ. כעת הם מעניקים לו יתרון ממוצע של 2.3 נקודות על ביידן, וזה אומר: מרוץ צמוד, שכן סקרים במרחק כה רב מההצבעה נוטים לטעות בשיעור ניכר יותר. מצד שני, תומכיו של טראמפ נוטים לענות פחות לסוקרים ולהופיע יותר בקלפיות, ואיש אינו יודע האם ההתאמות שעושים הסוקרים אכן עובדות.
|
|
|
|
|
ממצרים העתיקה שבה העבדים העברים סיפרו על יציאת האבות מהגלות, עד ליציאת מצרים של תקופתנו היא מדינת ישראל
