במבט ראשון, הכלכלה העולמית מוכיחה כושר הסתגלות מרשים. ארה"ב פורחת למרות ההסלמה במלחמת הסחר עם סין. גרמניה התנתקה מהגז הרוסי בלי אסון כלכלי. המלחמה במזרח התיכון לא הזניקה את מחיר הנפט. החות'ים בקושי נגעו בזרימת הסחורות. הסחר, כשיעור מהתוצר העולמי, חזר לרמות שלפני הקורונה וצפוי לצמוח השנה בשיעור נאה.
אבל מבט עמוק יותר חושף נקודות תורפה, טוען אקונומיסט. הסדר העולמי שמאז מלחמת העולם השנייה קרוב לקריסה. שורה מדאיגה של גורמים עלולים להוביל לאנרכיה, בה הכוח הוא הצדק ומעצמות מעדיפות מלחמות. גם בלא עימות מזוין, ההשלכות הכלכליות של שבירת הנורמות עלולות להיות מהירות ואכזריות.
קריסת הסדר הישן ניכרת בכל פינה. השימוש בעיצומים גבוה פי ארבעה מאשר בשנות ה-1990. מלחמת סובסידיות בדרך, כאשר מדינות נוספות מבקשות להעתיק את התמיכה הממשלתית הניכרת של ארה"ב וסין בייצור ירוק. הדולר אומנם דומיננטית והכלכלות המתפתחות יותר עמידות, אבל תנועות ההון העולמיות מתחילות להתפצל.
המוסדות שאבטחו את הסדר הישן כבר אינם מתפקדים או מאבדים אמינות. ארגון הסחר העולמי קפוא מזה חמש שנים, בשל הזנחה אמריקנית. קרן המטבע הבינלאומית סובלת ממשבר זהות, לכודה בין אג'נדה ירוקה לבין הבטחת היציבות הפיננסית. מועצת הביטחון משותקת. בית הדין הבינלאומי לצדק הופך לכלי פוליטי.
עד כה, ההתפוררות גבתה מחיר שולי מהכלכלה העולמית: הוא מורגש, אבל רק אם יודעים היכן להסתכל. אלא שלרוע המזל, ההיסטוריה מלמדת שקריסות עמוקות יותר וכאוטיות יותר אפשריות ועלולות להתרחש במפתיע. שובו לבית הלבן של דונלד טראמפ, עם תפיסת העולם של "משחק סכום אפס", תמשיך את שחיקת המוסדות והנורמות. החשש מפני גל נוסף של ייבוא סיני זול עלול להחמיר אותה. מלחמה ישירה בין ארה"ב לסין על טייוואן או בין רוסיה למערב עלולה להוביל לקריסה מוחלטת.
ברבים מתרחישים אלו, הנזק יהיה משמעותי יותר מכפי שסבורים רבים – מזהיר אקונומיסט. אופנתי להאשים את הגלובליזציה בהעמקת חוסר השוויון, במשבר הפיננסי ובהזנחת האקלים. אבל ההישגים של שנות ה-1990 וב-2000 – נקודת השיא של הקפיטליזם הליברלי – היו חסרי תקדים. מאות מיליונים נחלצו מעוני בסין כאשר השתלבה בכלכלה העולמית. שיעור תמותת התינוקות העולמי נמוך במחצית מאשר ב-1990. שיעור ההרוגים במלחמות בין מדינות מכלל תושבי העולם צנח ב-2005 ל-0.0002%; בשנת 1972 הוא היה גבוה פי 40. המדינות העניות צמצמו את הפער מן העשירות.
שקיעת המערכת מאיימת להאט התקדמות זו או אפילו להפוך אותה. הכללים שיישברו לא יוחלפו בחדשים, וענייני העולם ישקעו למצב הטבעי של אנרכיה המתעדפת שוד ואלימות. בלא אמון ומסגרת מוסדית לשיתוף פעולה, יתקשו המדינות להתמודד עם אתגרי המאה ה-21, החל ממרוץ חימוש דרך בינה מלאכותית וכלה בחקר החלל. הפעולות יטופלו בצורה פחות יעילה בידי מועדונים של מדינות בעלות חשיבה דומה. המפלגה הקומוניסטית הסינית, ולדימיר פוטין וציניקנים דומים יקדמו זאת בברכה: בעיניהם, הסדר הליברלי אינו מערכת של רעיונות אלא כלי ליישום העוצמה האמריקנית המצויה בירידה.
נכון שהמערכת שלאחר 1945 חיברה בין העקרונות הבינלאומיים של ארה"ב והאינטרסים האסטרטגיים שלה, אבל הסדר הליברלי הניב רווחים עצומים ליתר העולם, סבור אקונומיסט. רבים מעניי העולם כבר סובלים מחוסר יכולתה של קרן המטבע לפתור את משבר החובות הלאומיים שלאחר הקורונה. מדינות כמו הודו ואינדונזיה, המקוות שהסחר יוביל אותן לעושר, מנצלות הזדמנויות שיוצרת התנפצות המערכת, אך בסופו של דבר יבנו על כך שהיא תישאר אחידה וצפויה. השגשוג של רוב העולם המפותח תלוי במידה רבה בסחר. הצמיחה החזקה בארה"ב יוצרת את התחושה שהכלכלה העולמית יכולה לשרוד כל דבר. זה לא נכון.
