התפילין הושלכו לאשפה והקטין שוחרר ממעצר

בתאריך 15.10.08 הוצתו שלוש דירות בשכונת התקווה בתל-אביב. מסתבר כי שתיים מן הדירות שהוצתו היו של תושבים ערביים, ואילו הדירה השלישית היתה, כפי הנראה, בבעלות תושבים יהודים. במשטרת ישראל התקבל מידע לפיו ברקע להצתה עמדה התארגנות שמטרתה להתנכל לתושבים ערבים. התארגנות זו, כך על פי המידע שהגיע למשטרה, תכננה אף לבצע פעולות נוספות. בתאריך 20.10.08 נעצר העורר יחד עם תשעה נוספים, בחשד שכל העשרה היו מעורבים בהתארגנות האמורה.

מעצרו של העורר, קטין כבן 17 וחצי, הוארך שלוש פעמים בהחלטות בית המשפט לנוער. כאשר המשטרה ביקשה את הארכת מעצרו של העורר בפעם הרביעית, העלה סנגורו טענת אליבי, וביהמ"ש לנוער החליט על שחרורו, בין היתר עקב מצבו הקשה עקב המעצר. המדינה הגישה ערעור על ההחלטה לשחרר את העורר, בין היתר בטענה ולפיה ישנן פעולות חקירה שהיא יכולה לבצא אך ורק כאשר העורר מצוי במעצר, וכן בטענה ולפיה העורר עלול לשבש את החקירה ולהשפיע על עדים נוספים. בית המשפט המחוזי האריך לבקשת המדינה את מעצרו של העורר. בית המשפט המחוזי הכיר בקטינות העורר כשיקול לקולא אך מצא כי חומרת העבירות אשר מיוחסות לעורר מעפילות על קטינותו.

בא כוח העורר טוען כי בניגוד למעורבים אחרים בפרשה, עברו של העורר נקי, וכן כי המעצר מזיק לעורר.

הגם שהיה זה יום שישי (12.12.08) זימן השופט מלצר את הצדדים לדיון, והורה למשטרה להביא את העורר בפניו, ובמעמד זה הורה על שחרור העורר מן הנימוקים הבאים:

• אין צורך להחזיק את העורר במעצר - הגם שחומר החקירה החסוי שהוצג מבסס, על פניו, תשתית לכאורית למעורבותו של העורר לפחות בחלק מן העבירות הכרוכות בפרשה זו, לא עלה בידי המשטרה להציג פעולות חקירה ספציפיות שבכוונתה לבצע ביחס לעורר עצמו, באופן פרטני וממוקד, ועל כן אין כל תכלית להמשיך ולהחזיקו במעצר.

• חווית המעצר קשה לעורר עד מאד - השופט מלצר התרשם, לאחר שהעורר הובא בפניו ודיבר באולם בית המשפט, כי יש ממש בטענת סניגורו כי מצבו הנפשי רעוע, וחוויית המעצר קשה היא לו עד מאוד. השופט מלצר ציין בהקשר זה את התנהלותה של המשטרה בהחזיקה את העורר, אשר לא היתה מניחה את הדעת. כך, למשל, העורר, שהוא חולה אסטמה, סבל במהלך מעצרו מהתקף וממועקה ולחץ בחזהו, ואולם השוטרים שהחזיקו בו לא מיהרו להבהילו לטיפול רפואי. גם כאשר הובא לבסוף לטיפול רפואי, לא דאג איש להבטיח כי יינתן לו משאף ונטולין שיישאר צמוד אליו ובהישג יד באם יישנה ההתקף. ולבסוף, וחמור לא פחות, מסתבר כי ערכת התפילין של העורר הושלכה לפח האשפה. אמנם, נציג המשטרה הסביר בדיון כי מדובר היה בטעות שנעשתה בתום לב על ידי מנקה במתקן הכליאה, אשר טעה לסבור כי שקית הניילון בה הוחזקו התפילין מכילה אשפה, ולפיכך השליכה לפח. ואולם, אפילו אלה הם פני הדברים - אין ספק כי השלכתה לפח של ערכת התפילין, שהיא פריט אישי ואינטימי מאוד עבור אדם שומר מצוות כעורר, מצטרפת לתנאיו הקשים של המעצר, לעובדת היותו של מעצר זה מעצר ראשון לעורר, ללחץ החקירות ולמצוקה הבריאותית של העורר. די בכל אלה כדי להסביר את מצבו הנפשי הקשה של העורר, שזו היא לו הסתבכות ראשונה עם החוק.

• ראוי כי הפרקליטות תפיק לקחים - השופט מלצר קבע כי מעבר להחלטתו הפרטנית שבכאן – ראוי כי הפרקליטות תנחה את גורמי החקירה והמשטרה שיפיקו לקחים כדי שהתקלות אשר התרחשו במעצר זה - יילמדו ולא יישנו.

העורר שוחרר למעצר בית

- בפני השופט חנן מלצר
- בשם העורר: עו"ד צדוק חגי
- בשם המשיבה: עו"ד תמר פרוש