|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
ערכאת הערעור דחתה הטענה כי הלקוח שילם ב'שחור'
|
השופט אריאל ואגו קבע כי טרם מייחסים טענה כה קשה לאדם במשפט אזרחי, יש לנקוט זהירות רבה והקפדה ● בניגוד למגמה של אי התערבות בממצאים עובדתיים של הערכאה שהתרשמה מהעדים, הוא הפך את הקביעה ולפיה הלקוח שילם 'בשחור'
|
|
האמנם שילם הלקוח לעורך דינו בשחור? עורך הדין מכחיש, ערכאת הערעור קיבלה את ההכחשה [פלאש 90]
|
|
|
|
|
"עוד ראוי לזכור, כי מדובר בטענה שהשלכותיה אינן דבר של מה בכך. עסקינן בקביעה, שאם נכונה היא, פירושה שהמערער, העוסק בעריכת דין, על כל המשתמע מכך, עבר לכאורה עבירה פלילית, בקבלו שכ"ט ללא תיעוד וללא הוצאת חשבונית, ואף שבכך בלבד בוודאי אין למנוע קביעת ממצא, מקום שהדבר מתחייב מהראיות ומהנסיבות, אך טבעי הוא שיש לנקוט זהירות והקפדה בבחינת התשתית הראייתית והתימוכין שהובאו לטענה מסוג זה". כך קבע (יום ב', 17.8.09) שופט בית המשפט המחוזי, אריאל ואגו, בערעור שהגיש עורך דין על קביעת בית משפט השלום כי לקוחו אינו חייב לשלם לו עוד סך של כ-15,000 ש"ח, שכן שילם לו סכום זה ב'כסף שחור'. בית משפט קמא קיבל טענה זו על-סמך עדות המשיב - וזאת חרף העובדה כי עדות מטעם עדיו לא הייתה אמינה עליו. שופט בית המשפט המחוזי, אריאל ואגו, הדגיש את הכלל בדיני הראיות, ולפיו חרף העובדה כי עסקינן במשפט אזרחי הדורש הוכחה ברמה של 'מעבר למאזן ההסתברויות', מקום בו לטענה הנטענת במשפט אזרחי נפקות פלילית, נטלי ההוכחה מתהפכים, ועל הטוען טענה זו הנטל להוכיחה, שכן קיימת חזקה ולפיה 'כל אדם שומר חוק הוא'. זאת ועוד - כאשר מושמעת כנגד אדם במשפט אזרחי טענה בעלת אופי פלילי - על ביהמ"ש לבחנה במשנה זהירות, חרף העובדה כי בדין האזרחי עסקינן. |
|
המערער, עורך דין במקצועו, נתן שירותים משפטיים למשיב, במסגרת תביעת לשון הרע שניהל בעבורו בבית משפט השלום בתל אביב.
בין הפרקליט ולקוחו התגלעו חילוקי דעות בתחומים שונים, על-רקע ניהול המשפט דנן, ומערכת היחסים ביניהם הפכה לעכורה וטעונה, ובין היתר הגיש המשיב תלונה על המערער בלשכת עורכי הדין, והעלה נגדו טענות מטענות שונות. המערער, מצידו, הגיש תביעה כספית בבית משפט השלום באשדוד, כנגד לקוחו לשעבר, המשיב, ובגדרה דרש יתרה של 36,172 שקלים, המגיעים לו, לשיטתו, כהפרש שכר טירחה שלא שולם לו על-פי ההסכמים הרלוונטיים ליצוג בתביעת הדיבה.
בית משפט קמא קיבל, חלקית בלבד, את התביעה, וחייב את המשיב לשלם לתובע – המערער סך של 8,485 ₪ ומע"מ, אך קבע כי בשל דרך ניהול המשפט שנקט בה המערער, אינו זכאי להוצאות משפט ושכר טירחת עורך דין, מלבד החזר אגרה, ונשיאה בהוצאות מומחה מסוים שהעיד מטעם המערער בפני בית המשפט. על כך הוגש ערעור.
|
|
הערעור נסוב על טענת המערער כנגד קביעת השופטת וולפסון כי היא מקבלת את טענת המשיב בדבר תשלום, על חשבון שכר הטרחה, של סכום במזומן – 15,000 שקלים, אשר לטענת המשיב לא קיבל בגינו קבלה או חשבונית, ואילו התובע הכחיש מכל וכל את קיומו וביצועו.
|
|
- לא הוכח כי המשיב שילם למערער כ-15,000 ש"ח ב'שחור' - אף שמדובר בסוגייה עובדתית, שההתערבות בה בערכאת הערעור אינה נעשית דבר שבשגרה, אין מנוס אלא לבטל את קביעת השופטת קמא, ולקבל את טענת המערער כי ביצוע התשלום לא הוכח, וכי לא היה מקום לקביעה העובדתית הזו. בנקודה המרכזית הזו, שעניינה התשלום ב"שחור", אין נימוקי בית המשפט לקבלת גרסת התובע יכולים לעמוד, גם משאינם מתיישבים עם קביעותיו ומסקנותיו הוא - עצמו, שנעשו באותה נשימה עם אימוץ גרסתו ועמדתו של המשיב.
- בעניין זה יש להתערב בממצאיה העובדתיים של ערכאה קמא - בית המשפט הסתמך על עדות המשיב בלבד לעניין התשלום ב'שחור' תוך שהוא פוסל את אמינותם של שני עדיו וחרף הכחשת המערער כי קיבל כסף 'בשחור'. זאת ועוד – גרסה זו עומדת בסתירה חזיתית לאישור כתוב שנתן, במסגרת המערכת ההסכמית שבינו למערער, ושם נאמר כי "הריני לאשר כי קיבלתי חשבונית מס כדין בגין התשלום ששילמתי". נכון, אומנם כי השופטת קמא סברה כי אין באישור זה לאשר קבלת חשבונית מס בגין כל התשלומים, וכי יתכן כי ישנם תשלומים אשר בגינם לא קיבל חשבונית מס כדין. זאת ועוד – בנסיבות שבהן אישור זה ניתן לאחר המועד הנטען של התשלום ב'שחור' – זוהי ראיה כבדת משקל לרעת המשיב כי קיבל חשבונית מס על כל מה ששילם עד לאותו מועד.
- ככל שטענה (גם במשפט אזרחי) בעלות השלכות קשות יותר, נדרשים להוכחתה נימוקים כבדי משקל יותר - עוד ראוי לזכור, כי מדובר בטענה שהשלכותיה אינן דבר של מה בכך. עסקינן בקביעה, שאם נכונה היא, פירושה שהמערער, העוסק בעריכת דין, על כל המשתמע מכך, עבר לכאורה עבירה פלילית, בקבלו שכ"ט ללא תיעוד וללא הוצאת חשבונית, ואף שבכך בלבד בוודאי אין למנוע קביעת ממצא, מקום שהדבר מתחייב מהראיות ומהנסיבות, אך טבעי הוא שיש לנקוט זהירות והקפדה בבחינת התשתית הראייתית והתימוכין שהובאו לטענה מסוג זה. אין בכוחן של מכלול ראיות נסיבתיות, לרבות הוכחה כי סמוך למועד הנטען של התשלום משך המערער מחשבון הבנק שלו כ – 15,000 ש"ח, בכדי לבסס את טענתו של המשיב – ומכלול ראיות נסיבתיות זה אין בכוחו להוות ראיות עצמאיות וניצחות להשתית עליהן את הקביעה העובדתית הבסיסית כשלעצמה.
- כל אזרח הוא שומר חוק – עד שהוכח אחרת - מהיבט נטלי ההוכחה והבאת הראיות, לא התובע במשפט, המערער דכאן, צריך היה להוכיח את העובדה השלילית של אי ביצוע התשלום במזומן, אלא, מכל היבט, היה על המשיב להוכיח את התשלום העודף שטען לו, מקל וחומר כאשר עסקינן בתשלום שלגרסתו בוצע "בשחור" ללא תיעוד וללא מתן חשבונית, ובניגוד להוראות הדין הרלוונטי, כאשר החזקה היא, כל עוד לא נסתר הדבר ולא הוכח, שכל אזרח שומר חוק הוא, ומקיים את מצוות המחוקק, לרבות במישור הוצאת קבלה או חשבונית כנדרש. מי שטוען שרעהו אינו שומר חוק, וכי החזקה הטבעית הזו אינה מתקיימת לגביו, צריך להתכבד ולהוכיח זאת, והדבר, לטעמי, לא נעשה כאן במידה שתאפשר קביעה פוזיטיבית ונחרצת, כפי שבוצעה על-ידי ביהמ"ש השלום, לאחר שמרבית הראיות שהובאו הוגדרו על ידו כבלתי מהימנות ואף שיקריות.
|
|
הערעור נדחה בנוגע למכלול הקביעות שנקבעו כנגד המערער בבית משפט השלום, למעט בנקודה אחת בה הערעור התקבל – טענתו של המשיב ולפיה שילם למערער כ–15,000 ש"ח במזומן לא הוכחה, ועליו לשלום לו סכום זה:
"זאת ועוד, חרף דרך הניהול המסרבלת והבעיתית של ההליך, בשתי הערכאות, מטעמו של המערער, בנסיבות המקרה, ולאור התוצאה, לא יהיה זה צודק לשלול ממנו לחלוטין את ההוצאות ושכ"ט, כפי שנעשה (המשיב חוייב רק בהוצאות בגין בקשת ביניים מסויימת שהגיש לאחר שלב הסיכומים). אקבע, לפיכך, כי על המשיב לשאת, בנוסף למה שנפסק לעיל, בהוצאות ושכ"ט, כולל, של המערער, בשתי הערכאות, בסכום של 10,000 שקלים ומע"מ, נכון להיום".
|
|
- בבית המשפט המחוזי בבאר שבע - בפני השופט אריאל ואגו - בשם המערער – עו"ד מ. דנוך - המשיב – בעצמו
|
|
|
עא (ב"ש) 1002/09 שמואל סעדיה נ' מרדכי מרציאנו (פורסם בנבו 2009).
|
|
| תאריך:
|
20/09/2009
|
|
|
עודכן:
|
21/09/2009
|
|
ענבל בר-און
|
|
ערכאת הערעור דחתה הטענה כי הלקוח שילם ב'שחור'
|
|
|
"בחינת המסמך הלא-מקורי שהציג העותר למשיב ואשר נחזה להיות רישיון של קבע העלתה כי מדובר לכאורה במסמך מזויף. ראשית יש לציין, כי העותר לא הציג כנדרש את הרשיון המקורי, אלא עשה שימוש בצילום סרוק של רישיון ואף לא טרח לצרף לעתירה העתקו של מסמך זה. אולם - וזה העיקר - בחינת המסמך הנושא כותרת רישיון קבוע העלתה לכאורה כי מדובר במסמך מזויף. ראשית, בחלק האחורי של המסמך שהציג העותר חתום אדם אחר, ונתוני הוותק שנקבעו בו אינם מתאימים כלל לנתוניו של העותר. המשיב ציין כי, כעניין של מדיניות, האגף לרישוי מקצועות רפואיים, כמו גם לשכת הבריאות באשקלון, אינם שולחים (ללא יוצא מן הכלל) רשיונות באמצעות הפקס, דבר המעלה תמיהות ומעמיד בספק את גרסתו של העותר.
|
|
|
|
|
"... לגבי העובד העצמאי המבחן יהיה- מה עשה האיש לפני שנפל, שכן לא ייתכן שכל עצמאי המנהל משרד בביתו ויוצא למקום עבודה אחר לאחר פעולות ביתיות רגילות, יוכר כנפגע בעבודה... " כותב (24.8.2009) השופט יגאל פליטמן בדחותו את תביעתו של עצמאי שעובד מביתו שלאחר שאסף את מסמכיו ובא לצאת לישיבה עסקית מעד בגרם מדרגות ביתו ונפצע.
|
|
|
|
|
"...לא אוכל להימנע מהמסקנה הברורה שהנאשמת עשתה מאמץ קיצוני כדי להתחזות כחסרת תובנה כלשהי וכי התנהגות זו הייתה, לפחות בחלקה הגדול, נשלטת ומכוונת", כותב (24.09.2009) שופט בית משפט השלום בתל – אביב, השופט מוקי לנדסמן, בקובעו שעל-מנת להתחמק מהדין, המתחזה לרופאת שיניים התחזתה שנית – הפעם לחולת נפש.
|
|
|
|
|
"...ולמותר לציין כי נוכח הפגיעה בזכויות אדם הכרוכה בהוצאת צו קצין השיפוט הבכיר לפי סעיף 250א לחוק השיפוט הצבאי יש להקפיד כי הוראות אלה תיושמנה ככתבן וכלשונן..." קובעת (6.9.2009) נשיאת בית המשפט העליון, השופטת דורית ביניש, בהנמקות פסק דינה שקובע שאכן ההוראות מולאו ככתבן וכלשונן. כלשונן - כדי שימוש בחידושים מעוררי השתאות בתחום הבלשני.
|
|
|
|
|
"עוד יצוין כי הרושם הכללי מהמכתב ומהעדויות מעיד על כך שהמערער חש באמת ובתמים כי הוא נרדף על-ידי המשיב. גם אם המשיב פעל כדין ועשה שימוש בסמכויות הנתונות לו, אין בכך כדי לשנות מתחושותיו של המערער. מכתב התלונה מהווה על כן "זעקה" של המערער והבעת תחושותיו על העוול לו טען. המכתב מתייחס להתנהגות כללית של המשיב ולתחושת רדיפה שנבנתה באירועים רבים ולאו-דווקא באירוע הנדון. כאשר בוחנים את מכתב התלונה במכלול הנסיבות ומתוך איזון בין האינטרסים המנוגדים והרצון להגן על זכותו של אזרח להתלונן על עובדי ציבור, נראה לי כי אין די בראיות שהוצגו כדי לקבוע שהמערער פעל בחוסר תום לב וכדי לשלול ממנו את הגנת סעיף 15(8) לחוק איסור לשון הרע". כך קבע (יום א', 6.9.09) שופט בית המשפט המחוזי בחיפה, רון סוקול, בערעור שהגיש עובד חברת פז-גז על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה.
|
|
|
|
|
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
