100 אלף ש"ח לעורכת דין שפוטרה שלא כדין

התובעת, עו"ד טלי גלעד מזור, שמשה בשנים 1993-1989 כתובעת במשטרת תל אביב. ב-1993 החלה לעבוד במחלקה הפלילית של פרקליטות חיפה, והועסקה במשרה לא קבועה על-פי חוזה שהוארך מעת לעת כמקובל בשירות המדינה.

ב-1.9.95 הסתיים חוזה ההעסקה. בחלוף כשש שנים, ביום ה-1.1.02 התקבלה התובעת כפרקליטה מחליפה בפרקליטות מחוז הצפון. בחלוף כשנה, ביום ה-20.01.03, חתמה התובעת על הסכמה לפיה יוארך חוזה עבודתה בפרקליטות מחזו הצפון מעת לעת, ולא יעלה על 60 חודשים. זאת כאשר לפרקליטות עומדת הזכות להפסיק את יחסי העבודה בכל עת שתחפוץ.

ביום ה-25.6.2003 הודיעה נציבות שירות המדינה לכל הפרקליטים העובדים בשירותה שאינם קבועים (כמו התובעת) שעל-מנת להמשיך ולעבוד כפרקליטים בשירות המדינה עליהם לעבור מכרז פומבי. זאת בהתאם לחוק נציבות שירות המדינה (מינויים), התשי"ט- 1959.

ביוני 2003 פרסמה נציבות שירות המדינה מכרז לשלוש משרות לא קבועות בפרקליטות מחוז חיפה, והתובעת נרשמה למכרז על-ידי טופס מועמדות שמילאה ביום ה-9.6.03.

משהגיע טופס המועמדות של התובעת לידי פרקליטת מחוז הצפון, עו"ד סילביה פריימן, היא רשמה בו לגבי התובעת את ההערה הבאה לשימוש וועדת המכרז:

"פרקליטה ותיקה עבדה בעבר בפרקליטות מחוז חיפה. קיימת בעייתיות ביחסי אנוש. על כן העסקתה מוארכת מעת לעת תוך בחינת תפקודה מחדש".

במהלך חודש נובמבר 2003 ערכה פרקליטת מחוז הצפון, עו"ד פריימן, ראיונות אישיים עם כל הפרקליטים המשתתפים במכרז, לרבות עם התובעת. עו"ד פריימן לא כיחדה מהתובעת את דעתה גבי התנהגותה.

טרם שניגשה למכרז, שטחה התובעת בפני עו"ד פריימן ובפני הגברת לאה יעקב מאמרכלות היחידה את חשש להופיע בפני ועדת הבוחנים, היות ובין חבריה נמנים עורכת הדין בורישנסקי, ששמשה כפרקליטת מחוז חיפה עת הופסקה עבודת הנתבעת שם, ועו"ד פיש, עימו הייתה התובעת מסוכסכת. על-מנת לנסות ולסייע ניסתה הגברת לאה יעקב לברר האם יהיה הרכב בוחנים חלופי, שבפניו תוכל התובעת להופיע. היא התקשרה למשרד המשפטים בירושלים והתבשרה שאין הרכב חלופי.

ביום ה-11.12.03 ניגשה התובעת לבחינה בפני וועדת הבוחנים שכללה את עו"ד בורישנסקי ועו"ד פיש. עימם ישבה עו"ד תהילה מורן. הראיון היה קצר ונינוח. התובעת לא התבקשה להשיב לטענות בדבר יחסי האנוש שלה. התובעת מצידה לא העלתה בפני הוועידה או טרם שהתייצבה בפניה טענות על מניעות של מי מהבוחנים להשתתף בוועידה. כמו-כן לא ביטאה במהלך שהותה בפני הוועידה טרוניה על התנהלות לקויה. בחלוף שלושה ימים, ב-14.12.03 קיבלה התובעת הודעה כי לא זכתה במכרז. היא הגישה לנציבות שירות המדינה ערעור על ההחלטה. הערעור נדחה, והתובעת הוצאה משירותה במשרד המשפטים.

לדברי התובעת, מיום שמונתה עו"ד פריימן לתפקיד פרקליטת מחוז הצפון החליטה זו לסיים את העסקת התובעת במחוז. הדרך בה הצליחה לעשות כן הייתה באמצעות המכרז.

לטענת התובעת, עו"ד פריימן ועו"ד בורישנסקי סיכמו ביניהם על הכשלתה במכרז.

בנוסף, מלינה התובעת על כך שחוות דעתה של עו"ד פריימן לגבי התנהגותה הטעתה את הבוחנים.

לדבריה, התקיים בוועדה חשש למשוא פנים שכן עו"ד בורישנסקי חיוותה את דעתה השלילית לגבי התובעת בפני עו"ד אסתר גפר חומש, פרקליטת המחוז הצפוני הקודמת בכוונה שהתובעת לא תתקבל לעבודה. מכאן שאסור היה לה לדון בעניינה של התובעת בשל דעתה המוקדמת.

עוד היא טוענת כי הציונים שניתנו לה על-ידי הבוחנים, חלקם הם כאלה "שתפרו" לה הבוחנים למרות שאינם קיימים כלל במדרג הציונים.

לטענתה, מאחר שלא נאמר לה שתלויות כנגדה טענות בדבר יחסי אנוש עכורים - ובכל זאת, נפסלה משום כך - נמנעה ממנה הזכות המנהלית להתגונן: זכות הטיעון.

לאור כל הנ"ל מבקשת התובעת מבית הדין כי יורה על ביטול פיטוריה, על ביטול תוצאות המכרז, ועל העמדתה למכרז חדש. בנוסף, היא תובעת כי ישולם לה שכר מיום בו הופסקה עבודתה, בצירוף הלנת שכר.

לטענת המדינה, עו"ד פריימן לא רצתה בפיטוריה של התובעת. לכן גם ניתנה לה הזדמנות שניה בפרקליטות מחוז הצפון לאחר שפוטרה מפרקליטות מחוז הצפון.

התובעת הייתה עובדת חרוצה אך לא השתלבה חברתית בפרקליטות מחוז הצפון. לדוגמה : היא לא דיברה עם מנהלת המחלקה הפלילית, שהייתה הממונה הישירה עליה.

בניגוד לדברי התובעת, טוענת המדינה כי התובעת כן יודעה אודות חוות הדעת השלילית של עו"ד פריימן, ומשכך ידעה כי עליה לטעון בנושא זה בפני הוועדה. כך שלא נמנעה ממנה זכות הטיעון.

לגבי הרכב הוועדה, גורסת המדינה כי אין פסול בוועדה שיש לחבריה או למי מהם היכרות מוקדמת עם מושא הוועדה.

לאור כל אלה, טוענת המדינה, כי לא נפל פגם בהתנהלות הוועדה, ואין מקום להשיב את התובעת לעבודתה בפרקליטות.

לדברי השופטת טרכטינגוט, נפל פגם מנהלי בכך שעו"ד פריימן כתבה בחוות דעתה את התרשמותה בדבר יחסי האנוש של התובעת. די היה, לדברי השופטת, לו נכתבו הדברים בקווים כלליים, שאינם קושרים בין יחסי האנוש לבין הארכת החוזה. עוד אומרת השופטת כי כוונתה של עו"ד פריימן לדבר עם חברת הוועדה בורישנסקי על אודות יחסי האנוש של התובעת מהווים הטיה פסולה של המכרז.

גם בעניין טענת התובעת כי ישנו פסול בהרכב הבוחנים משום היכרות מוקדמת שלילית קיבלה השופטת. לדבריה, יש לחלק בין דעה קדומה - שמובילה את בעליה לפסול מראש את השני לבין ידיעה מוקדמת - שבעליה מוכן לשנותה אם ישוכנע אחרת.

אם כי, לדברי השופטת, לא הוכיחה התובעת שהבוחנים בעלי הדעה המוקדמת לגביה, דנוה על-פי דעותיהם המוקדמות ולא על-בסיס ענייני, היא קבעה שנפל פגם מהותי בהרכב. זאת מאחר שאין פרוטוקול מסודר שמתעד את התנהלות ודרך קבלת ההחלטות של הוועדה, דבר שאור לדעותיהם האישיות של חברי הוועדה לגבי התובעת, מטיל את נטל ההוכחה בדבר הרכב הוועדה על הוועדה עצמה. לדבריו, הוועדה לא עמדה בנטל זה, לא הוכיחה שלחבריה לא הייתה דעה קדומה שלילית לגבי התובעת, דעה שמנעה מהם להתרשם ממנה לטובה. מדבריה:

"כבר נפסק כי מחדל עריכתו של פרוטוקול הנו מחדל היורד אל-הסלע, מחדל מהותי המעכיר את השקיפות הנדרשת ומונע אפשרות לפיקוח ולבקרה שהם כה חיוניים משכך, נטל השכנוע כי ועדת הבוחנים פעלה כדין עובר אל הנתבעת אלא שבענייננו כשלה הנתבעת לעמוד בנטל זה... בהעדר פרוטוקול ולאור העובדות שלהלן: ההיכרות המוקדמת של עו"ד בורישנסקי עם התובעת, היחסים שבין עו"ד בורישנסקי ועו"ד פריימן וכוונתה שאינה משתמעת לשני פנים של עו"ד פריימן לסיים את העסקתה של התובעת באמצעות המכרז, לא עמדה המדינה בנטל השכנוע להוכיח כי ועדת הבוחנים פעלה כדין וללא משוא פנים".

את טענת המדינה - כי התובעת מנועה מלטעון לפסלות הרכב חברי הוועדה היות והשתתפה במכרז מבלי שמחתה, מה שמוכיח שאין פסול בהרכב אלא שמאחר שלא זכתה בו, היא מחפשת דרך לפוסלו - דחתה השופטת. התובעת, לדברי השופטת, כן מחתה. היא שטחה את חששותיה בפני עו"ד פריימן, שיחה בנדון התנהלה עם משרד המשפטים. אלה, נציגי המדינה, בחרו להתעלם.

גם את טענתה של התובעת כי מאחר שלא יידעו אותה בדבר חוות הדעת של עו"ד פריימן נשללה ממנה האפשרות לטעון קיבלה השופטת.

לאור האמור לעיל, קבע בית המשפט כי פיטורי התובעת היו שלא כדין. כאשר חוזה של עובד מוארך מעת לעת, נכתב בפסק הדין, הרי שאי חידוש החוזה כמוהו כפיטורים, וכאשר אדם מפוטר משירות המדינה, עומדת לו זכות טיעון. זכות זו נשללה מהתובעת ומכאן שפיטוריה היו שלא כדין. בשל פיטוריה שלא כדין ונזקי האבטלה שנגרמו לה עקב המכרז הלקוי נפסקו לתובעת פיצויים בסך 100,000 ש"ח. עם זאת, בית המשפט לא פסל את המכרז שכן לא מצא בו פגמים ביחס למשתתפים אחרים, וביחס לתובעת, נקבע כי אור ליחסיה העכורים בפרקליטות, לא תועיל השתתפותה במכרז חדש או כפיית הפרקליטות להעסיקה. לכן נבחר נתיב הפיצוי ולא נתיב האכיפה. בנוסף נפסקו לטובת התובעת 10,000 ש"ח עבור שכר טירחת עורך דין.

לטובת התובעת נפסקו פיצויים בסך-100,000 ש"ח. כמו-כן, חויבה המדינה לשלם לתובעת 10,000 ש"ח שכר טירחה עו"ד.

- ניתן: 04.11.09
- בבית הדין האזורי לענייני עבודה בתל אביב
- בפני השופטת חנה טרכטינגוט, נציד ציבור מר צבי גינזברג, נציגת ציבור גברת רחל עוזיאל
-בא כח התובעת עו"ד טלי גלעד מזור: עו"ד יוסי נקר