| לקבלת רשימות חדשות בנושא לדוא"ל שלך: |
|
|
|
|
תחומי עיסוק: עיתונאי, פובליציסט |
|
|
תאריך לידה: 5/2/1932
ארץ לידה: טורקיה
אזרחות: ישראלית
תואר/מקצוע: עיתונאי
תפקיד/עיסוק: עיתונאי, פובליציסט
טלפון: 03-5121212
פקס: 03-6810012
כתובת: שוקן 21 תל אביב
66532
|
יואל מרקוס. יליד 5/2/1932, איסטנבול, טורקיה.
עלה לארץ ב-1943 (בגיל 11) בגפו, במסגרת עליית הנוער. למד בכפר הנוער הדתי, ביגור. התנדב לצה"ל לקראת הקמת המדינה. לחם במלחמת השחרור. עשה לאחר מכן השלמת שירות. נשוי בשנית ללאה לבית לחוביץ'.
את דרכו כעיתונאי החל ב-1950, בעקבות זכייה בתחרות שאירגן השבועון העולם הזה לכתיבת קטע קצר המספר על המצאת המילה צ'יזבט. היכרותו עם אורי קיסרי, עורך העולם הזה דאז, הובילה לעבודה בעיתון החירות - ביטאונה היומי של תנועת חירות. תחילה עבד כטלפן, ולאחר מכן (כשהתמוטט בית על יושביו ביפו) גוייס לעבודה ככתב. כתב טור אישי בשם "בתוככי הכרך", אשר עסק בסיפורי החיים בתל אביב והיווה חידוש בעיתונות הישראלית של שנות ה-50.
ב-1953 עבר לכתוב בעיתון הדור - עיתון הערב של מפא"י. ב-1955 הצטרף לעיתון דבר ככתב צבאי ופוליטי. ב-1964 נשלח מטעם העיתון לדווח מפריז. בשנים 1968-1965, ממושבו בפריז, שימש שליח עיתון הארץ במערב אירופה. ב-1965 חזה את הקרע עם דה-גול, וכיסה עבור הארץ ב-1967 את התפוצצות היחסים עם צרפת.
ב-1968 שב לארץ ושימש כתב פוליטי, וגם כתב מאמרים. בשנים 1980-1977 היה שליח עיתון הארץ בוושינגטון, בתקופת שיחות השלום בקמפ דיוויד. מ-1968 מפרסם מאמרי פובליציסטיקה בעיתון הארץ. את כתיבתו הוא מכנה "פובליציסטיקה להמונים" - מבקר את הפוליטיקאים משמאל ומימין, ומביע את עמדתו בנוגע להתפתחויות עתידיות אפשריות. ב-1988 כתב על כשלון האינתיפדה, מתח ביקורת על תוכנית השלום של רבין והתחייב "לאכול את כובעו" אם תצליח תוכניתו של פרס לשלום. שלושה שבועות לפני פרוץ מלחמת לבנון פרסם את תוכנית המלחמה ("פוקר הדמים"), והזהיר מפני המחיר הכבד שתיגבה.
בספטמבר 1983 פרסם מאמר על פרישתו של ראש הממשלה דאז, מנחם בגין, מהחיים הציבוריים ("יציאה עצובה מההיסטוריה"). בעקבות מאמר שפרסם זמן קצר לאחר רצח ראש הממשלה, יצחק רבין, הודיעה לאה רבין על ביטול המנוי שלה על עיתון הארץ.
מרקוס הינו מבכירי הכותבים בעיתון הארץ, ומשתתף קבוע בישיבת הבוקר הקובעת את קו המערכת. נחשב לאחד מכותבי המאמרים המשפיעים בישראל. בעל כתיבה בהירה ובלתי תלויה בממסד. מחזיק בקו עיתונאי לפיו תפקיד פובליציסט הוא לנתח ולבקר מעשים ופעולות ולא להיות הוגה דעות.
השפעתו של מרקוס ניכרת במאמריו במיוחד בתחום הצבאי והפוליטי: בעיצומה של מלחמת לבנון, כתב מאמר שכותרתו - "בני משחרר לבנון", חתום על-ידי אבא של חייל המשרת בלבנון (חבר הארץ), שם תיאר את מוראות המלחמה. המאמר צוטט במדינות רבות בעולם; כשמנחם בגין נפל ושבר את רגלו, פרסם רשימה בהארץ - "גם לראש הממשלה מותר לבכות". בעקבות זאת כתב בגין למרקוס, ממיטת חוליו, מכתב (20 עמ'), שפורסם על פני עמוד שלם בעיתון הארץ; פרסם מאמר בהארץ - "זעקי ארץ מעלילה", ובו תקף את העלילה נגד יצחק מרדכי וקרא להדיח את ראש השב"כ בגין מעשיו בפרשת 'קו 300'. בעקבות זאת התחדשה הביקורת נגד השב"כ.
ספרים שכתב ופרסם:
1) ספר היין, הוצאת שקמונה (1972);
2) קמפ דיוויד - הפתח לשלום, הוצאת שוקן (1979).
- תאריך עידכון: 27/09/2002 10:50:07
|
|
|
