הארץ ציטט ביום רביעי שעבר (16.2.11) את ראש הממשלה
בנימין נתניהו, שאמר לפני שבועות אחדים בישיבת הממשלה: "כילד, ביליתי זמן רב עם הפרופסור יוסף קלאוזנר, ולמדתי ממנו בין השאר גם על גרשום שלום ומרטין בובר. הייתה זו דוגמה למפגש מרתק של המורשת היהודית והמורשת הגרמנית".
האמנם כך היה?
קלאוזנר נפטר ב-27 באוקטובר 1958. נתניהו, שנולד ב-21 באוקטובר 1949, היה אז בן תשע. מתקבל על הדעת שקלאוזנר, שהיה חשוך בנים, חיבב את הילד הקטן, שהתגורר לא רחוק ממנו, במרכז ירושלים, והזמין אותו מפעם לפעם לביתו.
עם זאת, קשה לי לתאר ילד בן שמונה-תשע לומד על תורתם של שלום ובובר: המומחיות של שלום הייתה בחקר המיסטיקה היהודית ותולדות תנועת השבתאות, נושאים כבדים ומורכבים. בובר היה פילוסוף מוביל, ברמה עולמית, שכתביו ותורתו אינם קלים לקריאה למי שאיננו מומחה, קל וחומר לילד. שניהם קיבלו את פרס ישראל על מחקריהם המעמיקים.
אחד ממפעליו הידועים של בובר הוא ריכוז ופרסום סיפורים חסידיים. ייתכן מאוד, שפרופ' קלאוזנר, שרצה לפנק ולשעשע את הילד הקטן, סיפר לו כמה מסיפורים אלו. אולי גם סיפר לו משהו על תולדות חייהם. אבל להגיד שילד בן שמונה-תשע למד על המורשת היהודית-גרמנית שלהם?! זה באמת קצת מוגזם.
מה שקובע הוא מה שהרבנים, המקבלים משכורתם מקופת המדינה, קובעים
