יום שני 21 מאי 2018  08:22
משחקי הרהב והרעב
לא בבית ספרנו [צילום: מנדי הכטמן/פלאש 90]

אצבע מאשימה
לא מזמן ראינו סדרה טובה בשם "סאלח, פה זה ארץ ישראל". אבל הסדרה פספסה לחלוטין את המטרה. האצבע המאשימה הופנתה בעיקר לשלטון מפא"י הגזעני בשנות החמישים והשישים על שהיפלה את המזרחים. אבל זה חלב שנשפך ולא יעזור אם נשנה שם רחוב כזה או אחר.

האנומליה של אלה שרע להם למרות שטוב להם ואלה שטוב להם למרות שרע להם הם עושים סיורי גרפיטי בדרום תל אביב ברחובות עם ניחוח מזרחי אך חס וחלילה שלא יצירו גרפיטי במוזאון תל אביב, כי הגרפיטי טוב להם, שם זה אומנות, אצלנו זה לכלוך

▪  ▪  ▪
אני מתבונן בהשתוממות הולכת וגוברת עד כמה חלקים מהעם מפליאים במסע השיסוי ההדדי, הדה-לגיטימציה, ההלקאה העצמית, העיסוק בטפל במקום בעיקר, הסגרגציה במקום האינטגרציה בין כל חלקי האומה בשנת ה-70. היום נודע לי על יוזמה חדשה - להאפיל את המסך בערב יום העצמאות הקרוב בשביל לא לחזות בבושה הגדולה של הופעת ראש הממשלה בטקס. אישית זה מעניין אותי כשלג דאשתקד אם ביבי יופיע או לא, אבל זה הפך לשיחת היום במקומותינו, למרות שזה מסיח את הדעת מפני עיסוק בסוגיות הליבה של המדינה - העוני ואי השוויון הגבוהים ביותר בקרב המדינות המפותחות, הדרדרות ערכית ואתית תוך הגברת השחיתות, חוסר אינטגרציה של ערבים וחרדים, פונדמנטליזם מימין ומשמאל, טרור איסלמי ופופוליזם מלווה בשנאת הזר. אם הייתי מאמין בתיאורית הקונספירציה הייתי חושב שביבי ורגב עושים זאת בכוונה על-מנת להסיח את הדעת מהתיקים נגד ראש הממשלה, הבידוד המדיני וההפגנות ליד הגדר ברצועת עזה. השמאל נופל בפח שהימין טומן לו וחושב שסוף העולם הגיע אם שרה הפסי-כו-לו-גית התפרצה, אם נשיא הונדורס ידליק משואה ואם מירי רגב אוהבת או לא את צ'כוב.

רבים מאיתנו רואים הכל בשחור לבן, כל הממשלה לא מתפקדת, שרת המשפטים, שר החינוך, שר הביטחון, ראש הממשלה, התנגדות גורפת שמרוב שהיא קיצונית וכוללנית היא לא אמינה, כי יש לממשלה הזאת הישגים רבים והיא בוודאי לא הגרועה שבין הממשלות בהשוואה לממשלות ברק, שרון ואולמרט. המדיניות הביטחונית שקולה בהשוואה למחדלי מלחמת לבנון השנייה, ואם נהרגים 9-18 בעימותים בגדר הרצועה, רובם מחבלים, זה בוודאי עדיף על פני פלישה של אלפים לתוך שטחי המדינה וזאת אחרי שנסוגונו מכל שעל מהרצועה תוך עקירת אלפי מתנחלים מישוביהם, כאשר הבטיחו לנו יד ברזל אם הפלשתינים יעזו לירות טילים, לחפור מנהרות ולנסות להסתנן למדינה. אבל מיד מאשימים אותנו בירי "חסר הבחנה", מתביישים להיות ישראלים, ואוי לנו שיש לנו מדינה פשיסטית שנלחמת בדמוקרטיה, בבית המשפט העליון, בתרבות ובאקדמיה החופשית. במשך כל הקריירה שלי בעולם העסקים והאקדמיה מעולם לא השמעתי במקום העבודה או באולם האוניברסיטה דעות פוליטיות, אבל אם רוצים לעשות קוד אתי האוסר זאת אחרי שמרצים כה רבים משתלחים כנגד המדינה יש בזה הרס הדמוקרטיה.

אם רוצים לפתוח קצת את הקליקות הסגורות בבית המשפט העליון עם נומרוס קלאוזוס לערבים, לספרדים ולבעלי השקפות שמרניות זה פשיזם. אם רוצים שבאקדמיה ובתרבות יהיה יותר יצוג למזרחים זה סתימת פיות, כי הרי יש לנו לטיפונדות ושטח משוחרר לא יוחזר. ובכלל, כמה מהם טוענים, שהמזרחים הרי ניאנדרטלים ומנשקי קמעות, משתטחים על קברי צדיקים ואין להם חשיבה מופשטת, מתאים להם להיות מסגרים, לגור בעיירות פיתוח ולא לקבוע מה יהיה ברפרטואר של התיאטרון - מחזה פרו פלשתיני, חיילים ישראלים המושווים לנאצים, אך חס וחלילה לא מחזה שמתאר מתנחלים כחלוצים ולא כקלגסים. אין גם דריסת רגל למי שלא מאמין בכלכלה ניאו ליברלית בחוגים למנהל עסקים, לכלכלה ולחשבונאות. יש סגרגציה תרבותית ואקדמית לא פחות חמורה מהסגרגציה ההתישבותית של שנות החמישים והשישים. ישראל נמצאת בשפל שאין כדוגמתו לטענתם, אך מעניין מתי היא הייתה בשיא? בשנות החמישים כאשר מפא"י שיסתה ופילגה את האוכלוסייה - בלי חרות ומק"י, בלי ערבים, עם שני שרים ספרדים במשטרה ובדואר, ומלחמות שאין להן סוף נגד אחדות העבודה ומפ"ם וגם בתוך הבית פנימה? בשנות השישים כאשר שקענו במיתון קשה מאין כמותו ואחר כך במלחמת ששת הימים שלא הייתה מלחמת הישרדות נגד צבאות ירדן, מצרים וסוריה, כי אם לטענתם "מלחמת כיבוש קולונילית משיחית למען א"י השלמה".

אנשים פשוטים

כאשר חל המהפך בשנת 1977 גזלו להם את המדינה, נחלת אבות, כי דמוקרטיה טובה רק כאשר היא פועלת עבורם בממשלה, בבית המשפט, בתיאטרון או באקדמיה. אם מנסים לשנות את הסטטוס-קוו בדרך דמוקרטית זה כבר פשיזם. אני גם נגד תיוג והדבקת כינויים והפשטות, אולי כי אין לי חשיבה מופשטת, כי בניגוד לסטיגמות הייתי הילד היחידי במדינה שבשנת 1955 בגיל 11 העז להתמרד נגד משרד החינוך הגזען שקבע שעלינו להיות מסגרים ולמדתי לבד בבית עד התיכון. מאז למדתי לא לתייג מזרחים כאנשים "פשוטים", יהודים כרוצחי ישו ושמלאנים כבוגדים. אני מתנגד להפשטות כשתי מדינות לשני עמים, שלום עכשיו, ארץ ישראל השלמה, שטח משוחרר לא יוחזר (בא"י ובחיי התרבות), החרדים בטלנים, המוסלמים טרוריסטים והיהודים גנבים. את דעותי המנומקות כתבתי בספרים עבי כרס, מאמרים ומסות, הרצאות וקורספונדציה, ולאחרונה במסה שעוררה הדים רבים "חזון הרפובליקה השנייה של ישראל ופתרון הסכסוך". לא אחזור על הדברים ואביא פה רק תובנות חדשות, אך מי שזורע רוח וקורא לחלקים מהעם נאנדרטלים וצ'חצ'חים שלא יבכה בדמעות תנין אם העשוקים מעיפים אותו מהשלטון.

לא שהליכוד טוב יותר במתכונתו הנוכחית, כשנטש את המדיניות החברתית של בגין, את הצניעות של מנהיגי חרות והפך לתנועה ניאו ליברלית, סוגדת להון, נהנתנית, שמעדיפה את אילי ההון וההתנחלויות על פני עיירות הפיתוח שבחרו בהם. ומאז שתיגו אותי כמזרחי בימי מפא"י וכיהודי בצרפת, כבר זכיתי להיות מתויג כקומוניסט בארצות הברית, כי אני דוגל בצדק חברתי ובאתיקה עסקית, אני בעד מיסוי כבד על העשירים ומיסוי אפקטיבי על החברות, בעד מיסי ירושה ובעד 99% מהעם שהם הרוב. שלא לדבר על תיוג של דון קישוט, הוזה, ובקיצור: "אנטי-ביזנס".

אם להאמין לפוסטים המתפרסמים חדשים לבקרים, למאמרים ולשיחות בחוגי האליטה והעסקים, מצבנו רע מאין כמותו. אבל אם הכל כל כך רע איך אותם אנשים שבוכים כל הדרך לבנק ממלאים ב"משחקי הרהב" את מלונות הבוטיק באלפי שקלים ללילה, אוכלים במסעדות פאר, מטיילים בסמינרי תרבות ובשייט נהרות באלפי דולרים לשבוע, נוסעים במכוניות בשווי מאות אלפי שקלים וגרים בוילות ופנטהאוזים מפוארים? קבוצה זו מונה יזמי היי-טק, מנכ"לים של חברות ומוסדות פיננסים, בעלי מקצועות חופשיים מבוקשים, בעלי מפעלים ויבואנים הפועלים מתחת לרדאר ומשלמים מעט מאוד מס אם בכלל, כרישי נדל"ן, פושטי רגל על חשבון הציבור, בעלי הון שחור, ועושי תספורות למיניהם. ועד היום איני מבין איך רשויות המס לא יודעות לעשות פעולות בסיסיות של חיבור וחיסור, לצבור את כל ההוצאות של חלק לא מבוטל מהם, להשוות אותן להכנסות שהם מצהירים עליהן, ולשאול אותם איפה ההפרש? למה דווקא השכירים שבקושי גומרים את החודש משלמים מס אמת? ולמחרת אותם האנשים מתמוגגים ממצגות מרהיבות המציגות את ישראל כמדינה המוצלחת ביותר בעולם. אני משאיר לפסיכולוגים איך לקרוא לחילופים כה תכופים במצבי הרוח, כי זה בהחלט מוזר שהם חושבים שהכל כל כך רע כשלהם כל כך טוב.

אבירי השלום

אולי הם מתכוונים לכך שלהם אומנם טוב אבל לכל המסכנים שלא מגיעים לדירה, שלא סוגרים את החודש, ששכרם נשחק או שחיים במשכורות מינימום, שחיים ברעב ובעוני ב"משחקי הרעב" - להם רע. זה בוודאי מצביע על אמפתיה ורגישות חברתית מאין כמותה כשאבירי משחק הרהב יוצאים להגנתם של קורבנות משחקי הרעב. אבל הצרה שמעולם איני שומע אותם מתבטאים בעד צדק חברתי וכשקמים אוהלי מחאה בשדרות רוטשילד הם מתלוננים על הרעש והלכלוך. שילכן להפגין במקומות אחרים - לא לידנו. ליבם ממש נמס על מר גורלם של הפלשתינים אבל אם ערבי עובר לגור בשכונה שלהם הם מקימים מהומה כי זה יוריד את ערך הוילות. האם זה לא מזכיר את מה שטענו נגד היהודים והשחורים שעברו לגור בשכונות של הוואספים בארה"ב? שתי מדינות לשני עמים - שהם יהיו שם ואנחנו נהיה פה. למרות תעמולת הזוועה, אולי דווקא מתנחלים פחות גזענים מאבירי השלום. ודווקא הליכוד הימני ומפלגת העבודה שלמרות שמה היא במרכז הן יותר דמוקרטיות מהשמאל, שעד לאחרונה לא ידע מה זה פריימריז ודגלו בקולקטיביות רעיונית המתאימה לקוריאה הצפונית, כשכולם אומרים אותו הדבר: תמיד האשמה היא ביהודים, יש להבין את הערבים שמתנגדים למדינה כי הם הצד החלש, רק הימין מושחת ופשיסט. אבל זה לא מפליא כי במקור השמאל/מפ"ם סגדו לסטלין אביב העמים והצדיקו את כל הפשעים שבוצעו למען הרעיון.

הם עושים סיורי גרפיטי בדרום תל אביב ברחובות עם ניחוח מזרחי אך חס וחלילה שלא יצירו גרפיטי במוזאון תל אביב, כי הגרפיטי טוב להם, שם זה אומנות, אצלנו זה לכלוך. ומהגרי העבודה הסודנים המסכנים זה לא פשע שרוצים להחזיר אותם לאפריקה? שימשיכו לגור בדרום תל אביב הרחק מאיתנו, ליד הגרפיטי, בשכונות של המסגרים. אנחנו בעד פליטים אבל לא אצלנו. וזה מזכיר לנו את אלה האומרים - אנחנו אוהבים יהודים, כמה מהחברים הכי טובים שלנו יהודים, אך אוי לנו אם הבת שלנו תרצה להתחתן עם יהודי. תודה לאל שהסגרגציה בנישואים על בסיב עדה הולכת ונעלמת, אבל בצעירותי היא הייתה נחלת הכלל, והיא עדיין קיימת ובמשנה תוקף אצל חרדים שלא מקבלים ספרדים לישיבות ולאולפנות שלהם. אליבא של הפוסט ציונים וכמה פרופסורים יהודים-ערבים - ישראל היא מדינה פשיסטית, נאצית, שהמנהיגים שלה גרשו ונישלו מאדמתם מיליון פליטים מסכנים, שהביאו במקומם בכוח מיליון יהודים מעירק, תימן, מצרים, לוב, תוניסיה ומרוקו שלא רצו בכלל לבוא כי היה להם כל כך טוב בסביבה המזרחית הטבעית שלהם בחברה הערבית מכניסת האורחים, כדי להיות חוטבי עצים בישראל.

הצרה עם כל שכתובי ההיסטוריה שאני חייתי בכל הצמתים האלה. חייתי במצרים "מכניסת האורחים" ששרפה את כל השכונות האירופיות בינואר 1952 וכמעט שרפה אותי ואת משפחתי בחיים. חייתי בישראל של ערב מלחמת ששת הימים כשפחדנו שזאת סופה של המדינה וראש הממשלה ממש גמגם מרוב ביטחון קולונילסיטי. ראיתי מה קורה כאשר החזרנו כל שעל מלבנון וכאות תודה קיבלנו אלפי קטיושות תוך הסבת כמאתיים הרוגים. ראיתי מה קורה כאשר החזרנו כל שעל מרצועת עזה וכאות תודה קיבלנו אלפי טילים ומנהרות טרוריסטיות. חוויתי על בשרי כאשר החזרנו כמעט את כל שטחי הגדה להנהגה הטרוריסטית שהבאנו במו ידינו (שיא גינס בתמימות שמגיע עבורו לא פחות מאשר פרס נובל לערפאת) וכאות תודה הם טבחו כאלף אזרחים באינתיפאדה השנייה. ועוד ראיתי וחקרתי במסגרת השירות שלי כקצין מחקר באמ"ן שעל זה אני לא יכול לספר. אני משאיר לסופרים התלושים מהמציאות להתבטא בעד זכויות הפלשתינים, לפרופסורים הקוראים לחרם על ישראל להתבטא בזכות לוחמי החופש. קטונתי מלהשתוות אליהם בשביל לקבוע מה טוב למדינה או לא - אבל בתוך עמי אני יושב, אני גאה להיות ישראלי, גאה להשתייך לעם היהודי, משוכנע שצה"ל הוא הצבא המוסרי ביותר בעולם, מעוניין קודם כל ברווחת עמי אך מכיר כמובן בזכותם של הפלשתינים וחבריהם לדאוג לרווחתם, אם כי לא נתקלתי עדיין בתנועת שלום עכשיו שלהם. מי שלא גאה הם כמה טייקונים שאחרי שגמרו לחלוב את המדינה עוברים לגור בנכר, פרופסורים שקוראים לחרם על ישראל ומתפלאים אחר כך שמחרימים גם אותם, כי שונאי ישראל מתייחסים בשוויון גמור לשמאל ולימין ושונאים את כולם במידה שווה, כפי שהאנטישמים שונאים את כל היהודים, גם כאלה שסובלים משנאה עצמית.

זכות השיבה

הפוסט ציונים משווים אותנו לאמריקנים שצריך להיות להם אות קין על זה שנישלו את האינדיאנים מאדמתם. לא ברור לי איך האינדיאנים ועדריהם היו בעלי הקרקע והמתיישבים החקלאים הם הפולשים, אך הם הפכו את ארה"ב לאומה המשגשגת והמתקדמת ביותר בהיסטוריה האנושית ואם האינדיאנים היו נשארים על אדמותיהם הם היו משגשגים כמו פרגוואי. למרות ההאשמות של חוגים נאורים, למיטב ידיעתי לא נישלנו פלשתינים מאדמותיהם שנרכשו בכסף מלא. מי שנישל את היהודים מרכושם הם דווקא המדינות הערביות. ורוב הפליטים עזבו את ישראל מרצונם החופשי (כמו גם היהודים העירקים, המצרים והתימנים...), כי הבטיחו להם שאחרי שיטבחו את היהודים שהיו רק חצי מיליון לעומת מיליונים של ערבים הם יחזרו ויקבלו גם את אדמות היהודים. ובכלל אין חמישה מיליון פליטים בהתאם לדיווחי הכזב של ההנהגה הפלשתינית אלא פחות מעשרה אחוז ממספר זה, לא יותר מכמה עשרות אלפי פליטים שעזבו בשנת 1948 את ישראל ועדיין חיים, כי השילשים והריבעים אינם פליטים, כמו שפליטי יוון, טורקיה, גרמניה, פולין, הודו ופקיסטן אינם פליטים אחרי הדור הראשון. והם יקבלו את זכות השיבה, לפליט אחד אפילו, אחרי שהארמנים יקומו לתחיה ויקבלו את זכות השיבה לטורקיה, והגרמנים ישבו לבטח בסודטים שבצ'כיה.

אבל מלאכת השיסוי נמשכת, ישראל מואשמת בנאציזם, למרות שאם הייתה נאצית היא הייתה טובחת את כל ששת מיליוני הפלשתינים כפי שעשו הנאצים ליהודים. אם היא הייתה יותר הומאנית היא הייתה טובחת מאות אלפי אזרחים יפנים, גרמנים, ויטנאמים ואחרים כפי שעשו האמריקנים והבריטים. ואני לא מדבר על מדינות אירופיות שמזועזעות מהירי חסר ההבחנה שלנו ברצועת עזה שחיסל כעשרה מחבלים בה בשעה שהם טבחו עשרות אלפי אזרחים במלחמות הקולוניאליות שלהם. היה לי דוד - אלברט סימון, המטאורולוג של תחנת אירופה מספר אחת בצרפת, שנחשב בזמנו לאורים ולתומים בתחומו וכשהוא חזה מזג אוויר נאה הצרפתים התלוצצו שעליהם לקחת מטריות. הוא היה יהודי מאמין שקבע מזוזה בדלת ביתו, אך חי בחרדה ששכנו המוסלמי יתנכל לו על היותו יהודי. אני צחקתי ממנו ואמרתי שהוא חי בצרפת המודרנית, לא במצרים משם ברחנו אחרי שהמצרים מכניסי האורחים גרשו אותנו משם. אבל זה היה לפני שהחלו אסלמיסטים קיצונים לטבוח ביהודי צרפת, בנשים זקנות שארחו אותם בביתן ונרצחו ונשרפו ללא רחם. אך כשנהרגים בשוגג כמה פלשתינים כתוצאה מירי טילים מקרב אוכלוסייה אזרחית הצרפתים והאו"ם מאשימים אותנו בירי חסר הבחנה, לא מאשימים את אלה שיורים ממל"טים בשביל לחסל טרוריסטים ו"דרך אגב" נהרגים מאות אזרחים חפים מפעש. ומאשימים בחצי פה אם בכלל את סוריה, עירק, אירן, תימן, לוב, אלג'יריה וכל המדינות הערביות האחרות שטובחות באזרחיהן ובאזרחי שכנותיהן מאות אלפים.

מנהיגי הערבים בישראל ומנהיגי הרשות הפלשתינית, במקום לפעול לקירוב לבבות, משלהבים את היצרים, בימי אדמה, בהפגנות ובשביתות, בהאשמות חסרות שחר על נאציזם, על הרג מכוון של ילדים, עלילות דם מבית מדרשם של אותם נאצים שהם מאשימים אותנו שאנו דומים להם כאשר המופתי היה ידידו האישי ובעל בריתו של היטלר ואבו מאזן הוא מכחיש שואה. הצרה הכי גרועה של ישראל היא משבר במנהיגות. במקום שהמנהיגים שלנו יפעלו להכלה של רגשות כל חלקי האומה, הם פועלים לשיסוי אלה באלה - בראש וראשונה מנהיגי הליכוד, אך מיד אחריהם מנהיגי השמאל, החרדים והערבים. יש כה מעט מנהיגים שאינם עוסקים בשיסוי, כה מעט עיתונאים שאינם מקובעים ומבוצרים בעמדותיהם. יש בעיתון הנפוץ במדינה מדור של בעד ונגד. והיום, איך לא, הנושא הוא "האם אתם תומכים בקריאה של כרמי גילון לכבות את הטלוויזיה בזמן נאומו של נתניהו בטקס הדלקת המשואות"? - רעיון מבריק כמובן של קירוב לבבות ופסילה על בסיס אישי ולא על בסיס רעיוני, על עיסוק בטפל ולא בעיקר - ו... הפתעה... יריב אופנהיימר מתבטא בעד הקריאה של גילון ונוח קליגר מתבטא נגד. מכיוון שאני מנוי של העיתון אני קורא את המדור מדי יום ואיני זוכר שנתקלתי בדיעה שונה של אופנהיימר או קליגר. כמוהם רוב כותבי המדור.

תסמונת שטוקהולם

אם כי יש כמה עיתונאים, מתי מעט, שמתבטאים לגופו של עניין, לפעמים בעד ונגד נתניהו ומדיניותו, בעד ונגד העמדה הערבית, בעד ונגד נושאי דת ומדינה. ידיעות אחרונות נותן באמת ובתמים במה לכל קצוות הקשת, בעוד עיתונים אחרים המזוהים עם הימין ועם השמאל מציגים גישה פונדמנטליסטית עם קולקטיביות רעיונית שגורמת לי לחשוב לעיתים אם זאת עיתונות חופשית או פראבדה רחמנא ליצלן. אתר "מחלקה ראשונה NEWS 1" הוא אולי האתר/העיתון הרבגוני ביותר בישראל הנותן במה לכל גווני הקשת ומעולם לא מטיל צנזורה על הכותבים שלו. הוא מקדם בברכה במיוחד כותבים כמוני שאינם נמנים עם קבוצה זאת או אחרת והמחזיקים בדיעות עצמאיות. בהיותי מאמין מושבע בדרך השלישית, דרך ההכלה של אריסטו, אני כמובן מצדד בקביעה שאינה דוגמטית, וכמובן מתרחק כמפני אש משיסוי והדבקת סטיגמות. הדרך היחידה לצאת מהמיצר שבו אנו מצויים היא לשבור את הקיבעון המחשבתי, לפתוח צוהר לחשיבה יצירתית, לא קונבנציונלית, מחוץ לקופסא, מחוץ לקליקות, להגדרות של שמאל וימין. אני משלם מחיר כבד על שמירת חופש המחשבה שלי, כמו גם מתי מעט סופרים ועיתונאים, כי הרבה יותר משתלם להסתופף באוהלה של תורה, של השמאל, של הימין. הרבה יותר קל לשסות מאשר להכיל, להיות פונדמנטליסט מאשר להיות מתקדם וחופשי. הרבה יותר קשה להיות חרדי המתגייס לצה"ל, סופר עם דעות יוניות המתייחס באמפתיה למתנחלים ומזרחים בעיירות הפיתוח, להיות ערבי הגאה בישראל, איש ליכוד שלא סוגד לביבי.

דיברנו על אלה שמצהירים שרע להם למרות שכל כך טוב להם, אבל לא פחות מוזרה היא התופעה של אלה שטוב להם למרות שכל כך רע להם. אני מדבר על תושבי עיירות הפיתוח, על תושבי שכונות העוני, על המעמד הבינוני הנמוך, על העניים, על חלקים רבים מבין המזרחים, הערבים והחרדים. למרות שכל כך רע להם הם מצביעים פעם אחר פעם עבור אלה שעושים להם רע - עבור מנהיגי הליכוד ששומרים אותם בעוני, עבור מנהיגי החרדים ששומרים אותם בבערות במקצועות הליבה, והרחק משוק העבודה והקונצנסוס, עבור מפלגות ערביות שבולמות את האינטגרציה של הערבים. במין תסמונת שטוקהולם של הזדהות עם העושקים אותם. הליכוד הפך לתנועה ניאו ליברלית שמפחיתה מיסים בעיקר לעשירים ולחברות ומי מצביע עבורם - השכבות הסוציו אקונומיות הנמוכות שלא מגיעים לדירה, שחיים מתחת לקו העוני, שמרוויחים משכורת מינימום. למה? אולי בגלל החטא הקדמון של מפא"י שביזו אותם, התנשאו עליהם והפלו אותם. אבל זה קרה לפני 40 שנה והעושק של הליכוד קורה היום. ודווקא במפלגת העבודה חברים מנהיגי תנועות המחאה, במאי שיטת השקשוקה, פרופסורים הדוגלים בצדק חברתי. אך הם לעולם לא יצביעו עבורם. וזה לא יעזור אם בראש המפלגה עמדו שלוש פעמים מנהיגים מזרחיים בשעה שבראש הליכוד מעולם לא עמד מנהיג מזרחי. אהבתי את אדוני, אהבתי את הליכוד, גם אם יעשוק אותי, גם אם יגדיל את אי-השוויון, גם אם יגיע לשיאים בממדי העוני, גם אם ימקד את תקציבי הפיתוח על ההתנחלויות ולא על עיירות הפיתוח, גם אם ייפתחו עוד עשרה תיקים כנגד נתניהו, גם אם יצלמו אותו מקבל מעטפות עם מיליוני דולר ולא רק סיגרים ושמפניה. אהבתי את אדוני. ולא רק זאת, במדד האושר העולמי ישראל נמצאת במקום ה- 11 בעולם, הרחק מעל מדינות רווחה מובהקות, למרות המלחמות, הטרור, העוני, השחיתות. אהבתי את אדוני וטוב לי.

אבל זאת לא תופעה ישראלית בלבד. המצביעים הכי מסורים של טראמפ בארצות הברית הם אותן השכבות שהממשל הרפובליקאי כה מרע איתם, שההישג היחידי כמעט בשנת כהונתו הראשונה היא הורדה גורפת בעול המיסים לעשירים ולחברות על חשבון שכבות המצוקה. ואני האחרון שמוכן לעשות דמוניזציה לטראמפ, כפי שעושים לביבי. כמו שאני סבור שלביבי יש שורה של הישגים נכבדים - בעיקר בתחום המדיני, כך אני מוקיר את התמיכה של טראמפ בישראל, את ההצבעות עבורנו באו"ם ואת העברת השגרירות לירושלים. מי יודע, אולי הוא גם יפתיע אותנו לטובה עם המדיניות שלו כלפי קוריאה הצפונית, אירן והאיסלאם הקיצוני. וזה לא גורע כהוא זה מהגינוי שהוא ראוי לו על מדיניותו האקולוגית, כי אני תמיד שופט אישים ומצבים בצורה רב ממדית ולא על-פי סטיגמות מופשטות - של הדבקת תוויות של פופוליסט, פשיסט או ססמולני. בכלל, רוב אלה שמדברים על פשיזם אין להם מושג מה זה פשיזם. הפשיזם כוחו באחדותו, אבל ביבי וטראמפ עושים הכל על-מנת לפצל, כך שהם בוודאי לא דוגלים באחדות העם והגדרתית אינם פשיסטים. הטרגדיה במשטרים הניאו ליברלים של ישראל וארצות הברית היא שאם ארצות הברית הייתה משקיעה את הטריליונים שהיא השקיעה במלחמה חסרת התוחלת בעירק ואת הטריליונים שהלכו לאיבוד בגלל משבר 2007-2010, היא הייתה יכולה לפתור את כל בעיות ההתחממות הגלובלית, את כל בעיות הרעב באפריקה, יכלה לסייע לכלכלה המקסיקאית כך שאף מהגר עבודה לא היה מבקש להסתנן לארצות הברית. במקום זאת הטריליונים זרמו לתעשיית הנשק, להעשרת חברות הנפט ולברוני וול סטריט.

אלפיון עליון

אם ישראל של שלושים השנה האחרונות בהנהגת הליכוד, מפלגת העבודה וקדימה ובסיוע החרדים, הייתה משקיעה את סכומי העתק שזרמו לכיסם של הטייקונים בהפרטות משולחות רסן בעיירות הפיתוח, בביעור העוני, בהפחתת אי-השוויון, בפתרון הבעיות הקשות בבריאות, בתשתיות, באקולוגיה ובחינוך היא הייתה יכולה לפתור את כל הבעיות האלה ועוד היה נשאר כסף לטפח את תרבות המזרח לא על חשבון הצגות של צ'כוב, התזמורות והאופרה. וגם לא היו באים אליה מהגרי עבודה מסודן כי הטריליונים שארצות הברית הייתה משקיעה באפריקה, אמריקה הלטינית וארצות אסיה העניות היו פותרים את בעיות העוני בארצותיהם וכל מהגרי העבודה היו מוצאים עבודה במולדתם ולא מציפים את שוק העבודה באירופה, בישראל ובארצות הברית. זה כל כך עצוב לראות כיצד פתרונות כל כך קלים לא מיושמים בגלל שיקולים של תאוות בצע, בשביל להעשיר עוד יותר את המאון והאלפיון העליון על חשבון ה-99% שהם העם, אך מצביעים ברובם עבור ממשלות הימין הפופוליסטיות שעובדים עליהם בעיניים.

וכשכבר עולה לשלטון ממשלת "שמאל" בישראל, באנגליה או בארצות הברית הן מפלגות המתנהגות בדיוק כמו ממשלות הימין, עם הפרטות, הקטנת התקציבים הממשלתיים ומדיניות הרווחה, הפחתות המיסים והעדפת אילי ההון והעשירים על פני הציבור הרחב. כי המנהיגים של "השמאל" חוצים את הקווים והופכים עצמם למולטי מיליונרים כשהם מקבלים גמול נאות על העדפת העשירים על פני העניים. וכל עוד המצביעים ימשיכו לסגוד לאדון העושק אותם זה יימשך. היום אין כבר סוציאליסטים או קומוניסטים שהפכו להיות כינויי גנאי. אבל לקפיטליזם 2 גישות: הניאו ליברלים שקוראים ליוזמה חופשית, אך בפועל דואגים לאינטרסים של האלפיון העליון, של המונופולים, של הצלת עסקים כושלים כשהם בנקים להשקעות בוול סטריט, שדוגלים במתן מחיר תחרותי לכל מוצר פרט לכסף שאתה יכול לקבל עליו רק אפס אחוז ריבית. ולעומתם הקפיטליסטים שמקיימים את עקרונות היסוד של הקמת החברות והכלכלה החופשית - דאגה לרווחת כלל האוכלוסייה, מתן תעסוקה לכלל, שכר הוגן ורווחה כלכלית. והארצות הכי משגשגות הן גם הכי אתיות, כפי שהוכחתי במחקר פורץ דרך עם מובהקות סטטיסטית, והמדינות האלה נוקטות דווקא בקפיטליזם חברתי - מדינות סקנדינביה, הולנד, שוויץ, ניו-זילנד, אוסטרליה, קנדה וסינגפור.

לא מזמן ראינו סדרה טובה בשם "סאלח, פה זה ארץ ישראל". אבל הסדרה פספסה לחלוטין את המטרה. האצבע המאשימה הופנתה בעיקר לשלטון מפא"י הגזעני בשנות החמישים והשישים על שהיפלה את המזרחים. אבל זה חלב שנשפך ולא יעזור אם נשנה שם רחוב כזה או אחר. העולם ממשיך לזרום, פנטה ריי - הכל זורם כדברי הרקליטוס, אני לא נשארתי מקובע בטרואמות של הילד בן ה- 11 שרצו להפוך אותו למסגר ואפילו הצבעתי מספר פעמים על-פי העניין וגם לאחרונה עבור מפלגת העבודה. רק הפלשתינים נשארו מקובעים עם חלומות באספמיא שלהם על זכות השיבה כשהם לא פותרים את בעיות מיליוני הפליטים, כשבכל העולם נפתרו בעיות הפליטים שהפכו לפליטים עד 1950. כל מאות המילירדים של הנפט וההכנסות של ארצות ערב הוזרמו לנשק, למנהרות ולארמונות פאר, אבל לא מצאו את עשרות המילירדים לפתור את בעיות הפליטים. הסדרה על סאלח מסתיימת בעליית הליכוד לשלטון בשנת 1977, כאשר בכמה שניות נכתב בחטף שהליכוד לא פתר את בעיות עיירות הפיתוח והעדיף על פניהם את ההתנחלויות. יהודה ושומרון הן עוד שק חבטות שהשמאל מאשים בו את העוני והעדר התקציבים לצרכים אחרים. זה נכון שהושקעו תקציבים גדולים בהתנחלויות, אך הם כאין וכאפס לעומת כל הכספים שעברו לאילי ההון בתמורה לשוחד גלוי וסמוי לפקידי הממשלה ולפוליטיקאים. למה השחקנים, הציירים, הסופרים, הפרופסורים ואנשי הרוח, הדוגלים בשלום לא מתקיפים את הטייקונים, אולי בגלל זה שהם תומכים בתיאטרונים המעלים את הצגותיהם, רוכשים את הציורים שלהם, ממנים אותם כדירקטורים בחברותיהם? בהיפכא מסתברא, הסדרה הביאה נכס אלקטורלי מאין כמותו לליכוד ואין לי ספק שהיא תככב בתעמולת הבחירות של הליכוד ותנציח את עושק עיירות הפיתוח, המזרחים והעניים בישראל. המשטר הגזעני של מפא"י אומנם עשק את המזרחים אבל גם בנה מדינה, קיבוצים, תעשיה מפוארת, צבא, הסתדרות עובדים, בעוד הליכוד תרם הרבה פחות לכלכלה, העשיר את העשירים, העמיק את הפערים. ואת זה עוד לא הראתה סדרת טלוויזיה כלשהי ושום תוכנית דוקומנטרית עד כמה שידוע לי, למרות שהתקשורת נשלטת כביכול על-ידי השמאל... ומנציחה את שלטון הליכוד.

משחקי הרעב

העולם לא הפיק את לקחי המשברים ההולכים ותוכפים בכלכלה הקפילטיסטית בסכומים ההולכים וגדלים שיגיעו במשבר הבא - "משבר יום הדין", שחזיתי שיקרה לקראת שנת 2020, בספרי משנת 2009 מיד אחרי שראיתי שלא הופקו הלקחים מהמשבר שפרץ בשיאו בשנת 2008. משבר זה אם וכאשר יפרוץ, ועוד לא מאוחר מדי למנוע אותו, יביא לנזקים של מאות טריליוני דולר מעבר למה שכלכלת העולם יכולה להכיל. והפעם לא יעזרו תרופות אליל כמו הורדת הריבית לאפס והזרמת טריליונים לעסקים שקרסו. הריבית היא עדיין אפס בצעד חסר אחריות אלמנטרית של הנשמה מלאכותית לכלכלה שנמשך על פני יותר מעשור, הרס את החסכונות של מעמד הביניים, הביא לצמיחת בועות ענק בשוק הנדל"ן והמניות, להשקעות שלוחות רסן, שכשלא הצליחו גרמו לתספורות בלמעלה מחמישים אחוזים, העשיר את הבנקים ומנהלי הבנקים שנתנו אפס ריבית לחוסכים וגבו 10% ריבית ויותר מהלווים. ובהפרש מנהלי הבנקים מממנים לעמצם נופשים במלונות בוטיק, ארוחות במסעדות פאר ושייט מפנק, כשהחוסכים שסמכו על הריבית על חסכונותיהם לתקופת הפרישה שלהם נאלצים לאכול את החסכונות המעטים שצברו ומגיעים לעוני. מצד אחד - ישחקו הנערים לפנינו במשחקי הרעב ויהיו קורבנות לשיסוי, כשמאשימים בכל הצרות את הערבים הנוהרים לקלפיות, את הססמולנים ואת רשויות החוק החוקרות את השחיתויות. ומאידך - משחקי הרהב של האלפיון העליון שחיים בעולם וירטואלי בוילות פאר, עם מכוניות פאר ואורח חיים רהבתני של רומי לפני חורבנה.

אך בין משחקי הרעב והרהב קיימת דרך שלישית, דרך ביניים - הקפיטליזם החברתי - לאלה המתרחקים כמפני אש מפונדמנטליזם ושיסוי, מהדחות ומשחקי הישרדות, ממציאות וירטואלית והעדפת החזק על פני החלש, העשיר על פני העני, לאלה החפצים בחיים!

תאריך:  09/04/2018   |   עודכן:  09/04/2018
יעקב קורי

מועדון הבלוגרים עוקבים: 3לקבלת רשימות יעקב קורי לדוא"ל
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן


ברחבי הרשת

רשימות קודמות
זאב רווח הוא שחקן, מפיק, תסריטאי, קומיקאי ובמאי קולנוע מוערך. הוא זכה בשלושה פרסי אופיר - שניים כשחקן הראשי הטוב ביותר ואחד על מפעל חיים. הוא שיחק, עד היום, ביותר מ-40 סרטי קולנוע (שאת חלקם הפיק וביים), ובולט במיוחד במה שמכונה "סרטי בורקס".
09/04/2018  |  עו"ד נוגה ויזל  |  מאמרים
תמר זנדברג, המנהיגה התורנית של השמאל הקיצוני, מזועזעת: כיצד הוזמן נשיא הונדורס להשיא משואה בטקס סיום יום הזיכרון ופתיחת חגיגות יום העצמאות ה-70 של מדינת ישראל?! הדברים הבאים אינם מתכוונים להתייחס לעצם הצעד התמוה והמיותר של מתן חלק בטקס הממלכתי הישראלי לאדם זר. זו שאלה נפרדת שאיננה ממין העניין. הדברים הבאים מתייחסים לנימוקים הצבועים של זנדברג.
09/04/2018  |  רון בריימן  |  מאמרים
הזיגזג בקשר לפליטים - בלי לבדוק, בלי לראות שני צעדים קדימה, דוגמה למנהיגות לא טובה, לא נכונה ולפזיזות יתר חזרה מהחלטה חפוזה היא במקומה, אך לא תמיד יכולה לתקן את ההליך, אך טוב שנעשתה ומהר
09/04/2018  |  אברהם פכטר  |  מאמרים
מנהיג חמאס ברצועה יחיא סינוואר, המשמש גם כראש הזרוע הצבאית של התנועה ונחשב ל "איש החזק" בה, הטיל בסוף השבוע שעבר "פצצה" תקשורתית כשבמהלך נאום שנשא בין המפגינים בגבול הרצועה עם ישראל התייחס ליו"ר אש"ף לשעבר יאסר ערפאת ואמר:
09/04/2018  |  יוני בן-מנחם  |  מאמרים
אני מבקש לומר מילה תודה למשוררת אילה רינג מירושלים, המצילה את כבוד השירה העברית, שנעלה עצמה מאחורי סורג ובריח בכלא הדממה וההשתקה לנוכח מעשי רצח של אזרחים מפגינים סמוך לגבול ברצועת עזה.
09/04/2018  |  איתן קליסנסקי  |  מאמרים