שבת 17 נובמבר 2018  15:55
מני מזוז היועץ המשפטי לממשלה  |  תגובות  |  היועץ המשפטי לממשלה הצטרפות ל- VIP
חינוך נגד שחיתות
מזוז. איש לא חסין

יש דברים חשובים רבים שעיריה צריכה להשקיע בהם, אך בעיני יש שלושה דברים שהם החשובים ביותר: חינוך, חינוך, חינוך

   רשימות קודמות
  ממשטר של כללים למשפט של ערכים
  סייגים לפעילות פוליטית של עוזרי השרים וסגני השרים
  הנחיות לקראת הבחירות לכנסת ה- 17
  הסתה וחופש ביטוי
  כתב אישום: מדינת ישראל נ' עמרי שרון ואח'

נאום בטקס הענקת אזרחות כבוד של העיר נתיבות [ח' בחשוון תשס"ז, 30.10.06]

>
>
>
>
>
▪  ▪  ▪
ראש העיריה, מר יחיאל זוהר, חברי מועצת העיריה, בני משפחה וחברים יקרים, אורחים נכבדים. אני נרגש. בהחלט נרגש מאירוע זה, כאן בנתיבות עיר ילדותי. כשהציע לי ראש העיר, מר יחיאל זוהר, לקבל "אזרחות כבוד" של נתיבות, היססתי, הרגשתי אי-נוחות מסוימת, אך למרות שאיני נוהג להיענות לפניות והצעות כאלה, השבתי בחיוב, וזאת משום שנתיבות זה בית, ולבית יש כללים אחרים.

נתיבות חוגגת השנה 50 שנים להיווסדה. משפחתי הגיעה לנתיבות ב-1956 מג'רבה שבטוניס, והייתה מדור המייסדים. נתיבות נוסדה תחילה כמעברה, "מעברת עזתה". משפחתי, כמו שאר המשפחות הראשונות גרו כשנה בפחונים שהיו פזורים בשטח פתוח, בלי מים, בלי חשמל וכמובן ללא שירותי סניטציה בסיסיים. כעבור כשנה עברנו לדירת קבע, שהייתה ביתנו שנים ארוכות.

הייתי בן שנה בלבד כשמשפחתי הגיעה לנתיבות, וברור שכל זכרונות ילדותי מתחילים וקשורים בנתיבות. היתה לי, ואני מאמין שלכל בני דורי, ילדות טובה בנתיבות, ויש לי זכרונות טובים מתקופה זו, אף שהמצב הכלכלי לא היה קל כלל ועיקר. אכן קיימת נטייה לרכך קשיים בראייה לאחור, מתוך נוסטלגיה, אך אני זוכר תקופה טובה, אנשים פשוטים, שמחים בחלקם, עם תחושה של הגשמה בעליה לישראל למרות הקשיים, ותחושת סולידריות חברתית.

למרות התנאים החומריים הלא-קלים, נתיבות הייתה מקום שנעים לחיות בו. מקום ללא פשיעה, מקום שאנשים הלכו לישון עם דלתות פתוחות.

בהשוואה להיום, ובמידה רבה גם בהשוואה לאז - והמדובר בשנות ה-60 - היינו חברה ענייה. דירות קטנות וצפופות, שאיכלסו משפחות ברוכות ילדים, שירותים בחוץ, מפרנס אחד בבית, בשכר נמוך. לא היו בבתים טלפונים, טלוויזיות או כל מוצר צריכה או מותרות, למעט מקלט רדיו. אפילו אופניים היו מוצר נדיר, שלא לדבר על מכוניות. אך למרות זאת לא חשנו עניים ומקופחים. הייתה זו חברה שוויונית, בעניותה, וסולידרית, ולא זכורה לי תחושת קיפוח, כי לא היה למי להשוות. זהו ביטוי מובהק של מאמר חז"ל: "איזהו עשיר, השמח בחלקו".

אני מרגיש צורך עמוק להזכיר כאן את הורי. את אבי, זכרו לברכה, הרב שלמה מזוז, שהיה רב ודיין בג'רבה, ועם עלייתו לארץ סירב לעסוק ברבנות והתעקש להתפרנס רק מיגיע כפיו ("אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות").

ילדותי, כמו הילדות של שאר אחי ואחיותי, הייתה בצילו של אבי, שכל הציבור כיבד והעריך מאוד. בקרב דור ההורים השם הפרטי שלי היה "בן הרב". כך קראו לי, וכך התייחסו אלי, וזה היה מעמד מחייב, שהיו לו מבחינתי יתרונות וחסרונות בה במידה.

אבי היה רב, אך גם איש תרבות ובעל תפיסה ליברלית-סובלנית, לפיה כל אדם אחראי למעשיו, וכל אדם, לרבות ילדיו, זכאי לבחור את דרכו ולעצב את השקפת עולמו לפי הבנתו הוא. אבי הקרין לי, כמו לכל בני המשפחה, את המסר שידע ולימוד, חינוך ודרך-ארץ הם העיקר. כל השאר הוא טפל. אבי נפטר כבר לפני קרוב ל-25 שנים והוא עדיין חסר לי. אני מניח שהוא היה גאה להיות כאן היום, אף שכדרכו וודאי לא היה נותן לכך ביטוי.
אמי, רבקה (מעיתקה), תיבדל לחיים ארוכים, כמו שאר האמהות באותה תקופה, הייתה עקרת-בית, שהשקיעה את כל זמנה ומרצה בניהול משק הבית, ובגידול הילדים וחינוכם. היא הייתה הצד הרך והמלטף בבית. אני שמח שאימי, הנמצאת כאן עמנו, זכתה לראות את פירות השקעתה, וזכתה לראות נכדים ונינים, ואני שמח שכולנו בני משפחתה, משמשים לה מקור גאווה. ואני רוצה לנצל הזדמנות זו להודות לאמי. תודה לך אמא על הכל.

אמנם איני גר בנתיבות כבר שנים רבות, אך הקשר מעולם לא נותק. יש לי כאן חברים טובים, איתם אני שומר על קשר כל השנים, ואני גם עוקב אחר הנעשה בנתיבות בעניין רב. שמחתי מאוד להיווכח, שלאחר תקופת שפל מסוימת בשנות ה-80, שבה ועלתה נתיבות על דרך-המלך, ומאז היא בתנופה גדולה של פיתוח ושגשוג שניכרת בכל.

דברים אלה אינם מתרחשים מעצמם, ואת הקרדיט להתפתחותה ושגשוגה של העיר יש לזקוף לזכות פרנסיה, ובראשם ראש העיר, שהשכילו להתוות את הדרך ולעשות את הבחירות וההחלטות הנכונות.


השלמה עם השחיתות היא תחילת הסוף. כל עוד נלחמים בשחיתות, יש תקווה. עוד צריך לומר לזכותנו, כי בישראל אין חסינות לאיש, יהא מעמדו אשר יהא

לתופעות השחיתות במערכות השלטון - ולא פחות מכך, לתחושת הציבור בדבר קיום שחיתות במערכות השלטון - יש גם השלכות חברתיות קשות: אובדן אמון כללי של הציבור בפעילות מערכות השלטון ובהחלטותיו; לגיטימציה לאי-כיבוד חוק על-ידי הפרט, ותחושת תיסכול ודמורליזציה כללית, המשליכה על כל תחומי החיים בחברה, ועל הרצון של הפרט לתרום לחברה

אין חסינות לאיש, יהא מעמדו אשר יהא

ובאשר לסדרי ממשל תקינים, זו סוגיית המאבק בשחיתות המעסיקה אותנו כה רבות. זו סוגיה מורכבת שאין זה המקום והזמן לעסוק בה, אך אומר בכל זאת מספר מילים: "אני רואה בתפקידי ומחובתי לשדר מסר ברור, שכולם שווים בפני החוק, ואף אדם אינו מעל לחוק, וכי תהיה אכיפה נחרצת ובלתי מתפשרת מול כל גילוי של שחיתות או עבריינות, גם נגד נושאי המשרה הבכירים ביותר.

החומרה של תופעת השחיתות במערכות השלטון, חורגת הרבה מעבר לחומרה הקונקרטית של עבירה כזו או אחרת, ומעבר להיבט של עבריינות והפרת חוק גרידא. לתופעות השחיתות במערכות השלטון - ולא פחות מכך, לתחושת הציבור בדבר קיום שחיתות במערכות השלטון - יש גם השלכות חברתיות קשות: אובדן אמון כללי של הציבור בפעילות מערכות השלטון ובהחלטותיו; לגיטימציה לאי-כיבוד חוק על-ידי הפרט, ותחושת תיסכול ודמורליזציה כללית, המשליכה על כל תחומי החיים בחברה, ועל הרצון של הפרט לתרום לחברה.

המציאות הקשה בה אנו שרויים - כאשר רבים ממנהיגי המדינה ואנשי ציבור מצויים בחקירות פליליות ובהליכים משפטיים - מעוררת מבוכה, תסכול ואי-נוחות רבה אצל כל אזרח, ואצל הציבור בכללותו.

האם אנו חברה מושחתת יותר מאחרות? לא בהכרח. גם בהשוואה למדינות מערביות, יש מדינות "נקיות" יותר, ויש מושחתות יותר. לזכותה של החברה הישראלית יש לומר, כי היא אינה מוכנה להשלים עם תופעות השחיתות ופגיעה בטוהר המידות ברשויות השלטון. השלמה עם השחיתות היא תחילת הסוף. כל עוד נלחמים בשחיתות, יש תקווה. עוד צריך לומר לזכותנו, כי בישראל אין חסינות לאיש, יהא מעמדו אשר יהא.

אני מאמין כי הנחישות שאנו מפגינים במאבק בתופעות אלה ישא פרי, ויביא לשיפור ממשי באיכות וטוהר השלטון. אנו מצויים בעיצומה של המערכה, ובעיצומו של "מבצע ניקיון" מטבע הדברים שיש הרבה אבק באוויר. אני מאמין שעם שקיעתו נמצַא במציאות טובה יותר. אין מקום לדכדוך וליאוש. וכפי דבריו של אהרן ברק, לפני כ-30 שנה, עת כיהן כיועץ המשפטי לממשלה: "בימים אלה, כאשר הביקורת שלנו על עצמנו גוברת וכאשר השלילי שבחיינו כאילו מאפיל על הכול, מן הדין שלא נאבד את חוש המידה. את הפגום יש לתקן, את הרע יש לעקור, אך אין לשכוח, שהיסוד, בסופו של דבר, טוב"

או בלשונו של נתן אלתרמן: "את הרע צריך לראות כדי להילחם בו, את הטוב צריך לשמור בכדי להתנחם בו".

ואסיים בתודות - לראש העיר ולחברי מועצת העיר על שכיבדו אותי בהענקת אזרחות כבוד של נתיבות. אכן, לכבוד רב הוא לי. אני מודה לכם, ומחזק את ידיכם להמשיך במלאכת חיזוקה וטיפוחה של העיר, לתפארת בנותיה ובניה הטובים, ולתפארת מדינת ישראל. תודה.


מי שצריך להוביל את מהפיכת החינוך הם דווקא יישובי הפריפריה. לא צריך להמתין לשלטון המרכזי. אתם, ישובי הפריפריה, יכולים לעשות זאת בעצמכם. הפריפריה לא יכולה להתחרות במטרופולין כמרכז כלכלי-עסקי, או כמרכז של מוסדות תרבות ופנאי, אך היא בהחלט יכולה לשמש דוגמא ומופת בתחום החינוך, על-ידי הצבת החינוך בראש סולם העדיפויות

היזהרו בבני עניים

חינוך לערכים, לתרבות לאזרחות טובה הוא גם תנאי הכרחי לקיומנו כחברה. החברה הישראלית היא חברה רבת שסעים ומחלוקות: יהודים-וערבים, דתיים-וחילוניים, אשכנזים-ומזרחיים, עשירים-ועניים, ותיקים - ועולים חדשים.

רק חינוך לערכים משותפים של דמוקרטיה, שוויון, סובלנות, כיבוד הזולת, גם אם הוא שונה, וחיזוק המכנה המשותף לכולנו, יאפשר לנו לקיים חברה מתוקנת, עם לכידות חברתית, שהיא תנאי הכרחי לקיומנו ולעוצמתנו כחברה.

בפארפרזה על מאמר חז"ל "היזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה", אומר כי מי שצריך להוביל את מהפיכת החינוך הם דווקא יישובי הפריפריה. לא צריך להמתין לשלטון המרכזי. אתם, ישובי הפריפריה, יכולים לעשות זאת בעצמכם. הפריפריה לא יכולה להתחרות במטרופולין כמרכז כלכלי-עסקי, או כמרכז של מוסדות תרבות ופנאי, אך היא בהחלט יכולה לשמש דוגמא ומופת בתחום החינוך, על-ידי הצבת החינוך בראש סולם העדיפויות.

בעידן הגלובליזציה וההיי-טק, הדרך הטובה ביותר בה תוכלו לצייד את ילדי נתיבות בכלים הטובים ביותר להתמודד כשווים מול שווים, היא ע"י הענקת חינוך איכותי. נתיבות תמיד השקיעה בחינוך. בנתיבות של ימי ילדותי היו יום לימודים ארוך, והייתה ספריה עירונית עשירה, שהייתה מוקד מפגש של ילדים וצעירים, והייתה פעילות מאוד ערה של תנועות נוער, והיו קייטנות קיץ מושקעות מאוד.

אני זוכר כי כשהגעתי לאוניברסיטה הסתבר לי, להפתעתי, משיחות עם חברים בפקולטה למשפטים, כי יותר תלמידים מבני כיתתי ביסודי בנתיבות לומדים במוסדות השכלה גבוהה מאשר בני כיתות של חבריי ביישובים מבוססים.

נפגשתי היום אחה"צ עם תלמידים בנתיבות. שמחתי לגלות איכפתיות, כישרון, מעורבות חברתית, רצון להתקדם ולהצליח, והבנה שאין בעניין זה קיצורי דרך. יצאתי ממפגש זה מעוּדד מאוד.

המפתח: טיפוח החינוך

לא אתיימר להעניק עצות לפרנסי העיר, ובמיוחד לאחר שציינתי את הצלחתה, אך אני רואה חובה לעצמי לומר כאן, כי יש דברים חשובים רבים שעיריה צריכה להשקיע בהם, אך בעיני יש שלושה דברים שהם החשובים ביותר: חינוך, חינוך, חינוך.

  • חינוך לערכים, לדרך-ארץ ולאזרחות טובה;
  • חינוך למצוינות בלימודים;
  • וחינוך של הקניית ערכי תרבות.

השקעה בחינוך היא ההשקעה החשובה ביותר. כבר במאה הרביעית לפני הספירה כתב הפילוסוף היווני דיוגנס כי "יסוד כל מדינה הוא חינוך בני הנעורים שבה". במורשת היהודית, בכל הדורות, החינוך עמד תמיד במרכז, בראש סדר העדיפויות. לא בכדי נקרא העם היהודי "עם הספר". ביהדות, הנביא היה חשוב מהמלך, והרב מגביר העיירה. הידע, ההשכלה והמצוינות היו אמת-המידה המרכזית למעמד החברתי בקהילה היהודית, בכל מקום בעולם - ברוסיה כמו במרוקו, בפולין כמו בתימן - ואין נפקא-מינה אם הידע היה תורני או אחר. ההשקעה בחינוך חשובה לא רק כעניין של מורשת יהודית.

חלומות מתגשמים דרך עבודה קשה

מדינת ישראל תשרוד, תתפתח ותתקדם רק בזכות היתרון האיכותי והמדעי-טכנולוגי שלה. המשאב האנושי הוא המשאב העיקרי שלנו. אלווין טופלר, עתידאי אמריקני רב-מוניטין, חזה כבר לפני כ- 26 שנים, בספרו "הגל השלישי, כי המאה ה- 21 תהיה המאה של הידע והמידע ["הגל השלישי" - הגל שלאחר העידן החקלאי והעידן התעשייתי].

תחזית זו זכתה לפיתוח והעמקה בספרו השלישי בטרילוגיה, "מהפך העוצמה" מ-1990, בו עמד בהרחבה על המעבר של העוצמה והעושר מחברות בעלות משאבי טבע, מחצבים ותעשיה כבדה, לחברות שיידעו לשלוט בידע ובמידע. תחזית זו התגשמה במלואה, ואף מוקדם מהצפוי. העולם היום הוא עולם ההיי-טק והאינטרנט. עולם של ידע ומידע. עולם בו חברת האינטרנט גוגל, שהוקמה רק לפני 8 שנים, שווה היום יותר מג'נרל מוטורס ופורד גם יחד.

לכן, מוטל עלינו להשקיע בחינוך למצוינות בלימודים, ולהכרת התרבות היהודית והכללית, כאנטי-תזה לתרבות הרדידות שגיבוריה הם כוכבי הטלנובלות ושאר זוהר ריקני ומקסמי-שווא. יש לחנך דור המכיר ומוקיר את התנ"ך ומקורות היהדות, לצד מקורות ויצירות המופת של התרבות העולמית. יש לחנך לכך, כי חלומות מתגשמים דרך עבודה קשה, פיתוח יכולות וכישרונות והתמדה, ללא קיצורי דרך.

השופט חשין כתב פעם דברים יפים לעניין זה, שנדמה לי שכולנו יכולים להזדהות איתם: "לעצמי אבקש כי נכדיי יחונכו במורשת אבותיי ובמורשתי, כי יידעו מהי שירת הים, מי הייתה דבורה הנביאה ומהי קינת דוד על שאול ויהונתן; כי ידעו מי היו הלל הזקן והרמב"ם... כי יחיו על "מגש הכסף", כי ידעו על מה נכתבה "מגילת האש" וכי ידעו מי היה ביאליק ומי הוא חיים גורי; כי ילמדו על השואה וידעו כי שנית מצדה לא תיפול".

מדינות מושחתות מדשדשות בתחתית הסולם

ולפני סיום, כמה מילים על כיבוד החוק ואכיפת החוק. כיבוד החוק ואכיפת החוק הם תנאי הכרחי לקיומה של חברה מתוקנת. ללא כיבוד חוק ואכיפת חוק לא ניתן לקיים חברה מתוקנת; לא ניתן לקיים איכות חיים; לא ניתן לקיים כלכלה משגשגת ולא סדרי ממשל תקינים.

איכות החיים של כל אדם ואדם בחברה מושפעת באופן מובהק מרמת כיבוד החוק של האזרחים, ורמת אכיפת החוק על-ידי רשויות האכיפה השונות - מהפקח העירוני ועד המשטרה, הפרקליטות ובתי המשפט. הדברים באים לידי ביטוי בחיי היום-יום של כל אזרח, בחשיפתו לעבירות רכוש (פריצה לבתים, למכוניות), לעבירות אלימות רחוב ולעבירות איכות חיים (בניה בלתי חוקית, השלכת פסולת ברשות הרבים, מפגעי רעש וכו').

אשר לכלכלה הלאומית, מחקרים רבים שנערכו בשנים האחרונות בעולם ע"י האו"ם וארגון ה-OECD, מצביעים על מיתאם מובהק בין רמת שמירת החוק לרמת הפיתוח הכלכלי. מדינות מושחתות מדשדשות בתחתית סולם הפיתוח הכלכלי ואיכות החיים.

תאריך:  06/11/2006   |   עודכן:  06/11/2006
מני מזוז

מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן



רשימות קודמות
לפני זה סיפור: הם היו שלושה שטיילו בג'יפ שכור בשמורת טבע באפריקה: האחד אופטימי ללא תקנה, השני פסימי ללא תקנה, והשלישי רציונאליסט. בהגיעם לקרחת היער הציע האופטימי: "בואו נצא קצת מהמכונית, ונעשב סיבוב רגלי". "השתגעת"? שאל הפסימי, "יש כאן חיות טרף, וזה רק שאלה של זמן, עד שנבלה בין שתי לסתות עסוקות של נמרים רעבים".
06/11/2006  |  נרי אבנרי  |  מאמרים
נערות רבות זקוקות לייעוץ גינקולוגי מסיבות רבות ומגוונות אך לצערי רק מיעוטן פונות לייעוץ, בגלל חוסר מודעות ומתוך חשש מעצם הביקור והבדיקה. חשוב לציין שברוב המקרים אין צורך בבדיקה גינקולוגית מלאה.
06/11/2006  |  ד"ר אריה ישעיה  |  מאמרים
לפני כ- 4 שנים פסק בג"צ כי בשם "הצדק החלוקתי", חקלאי שאדמתו מופקעת עקב שינוי יעודה לבנייה אינו זכאי לפיצוי הנובע מערכה של הקרקע ביעודה החדש. בעקבות פסיקה זו, קיבלה מועצת מקרקעי ישראל סידרת החלטות חדשות, הקובעות את שיעור הפיצוי "החקלאי" המגיע עבור קרקע חקלאית. המרכזית בהן לעניין זה הינה החלטה מס' 969.
קיום מצעד הגאווה בירושלים מייצר התלבטות בין חופש הדיבור לזכות לחיים שלווים ללא הפרעה פוגעת. חופש הדיבור הינו זכות יסוד בדמוקרטיה. בזכות זו כלולה גם זכות ההפגנה של קבוצה כלשהי בחברה הרואה את עצמה נפגעת ע"י השלטונות.
06/11/2006  |  איתן גנור   |  מאמרים
ביקורת עצמית, בדיקה והצלבת עובדות, פרסום מידתי ומאוזן, לא למהר להוציא מסקנות, שעלולות להתברר כשגויות ובמיוחד לא להקריב על מזבח הקלישאה: "זכות הציבור לדעת", את שמו, עתידו, תדמיתו ומשפחתו של אדם בטרם עת.
06/11/2006  |  עו"ד אברהם פכטר  |  מאמרים