יום רביעי 19 ספטמבר 2018  11:01
טוב שאימא לא הכירה את יונתן שפירא
איה כורם,כנראה גם לה בסוף נמאס [צילום: איציק בירן]

אם אתם רוצים לקוות כי יונתן שפירא שעלה שוב לכותרות עם המשט היהודי לחופי עזה כנגד צבאו שלו, הוא לא אותו יונתן שפירא של איה כורם ושל גלגל"צ, משמע: של כולנו, אתם יכולים רק לקוות

▪  ▪  ▪
החכם בלילה התורן של השמאל דהיום הוא יונתן שפירא, שהשהייה במרומים כטייס לא הטיבה ככל הנראה עם תאים מסויימים במוחו. יונתן שפירא, ההוא מהשיר העלוב ההוא - שאימא לא הכירה. אחרי שריסס בגבורה גראפיטי על קיר באָוּשויץ, הוא יוצא להפלגת פּוֹפָּאי-המלח לעזה. המטרה - פרסום עצמי בולט בכל אמצעי התקשורת בעולם. שום מחאה ושום בַּטִּיח'! בוודאי לא "סיוע הומניטרי" כלשהו. פרסום. חיים שהם חגיגה אחת גדולה. ואולי גם כסף. גדול. שלום? מה זה?

זהו השמאל בלי עלי תאנה. במערומיו. הסיכסוך היהודי-ערבי זן ומפרנס אותם. שלום? השתגעתם? שלום זה הכי רע שיכול לפקוד אותם. מה יעשו עם כל המרכזים לחקר השלווה והמנוחה, האירגונים, העמותות, האיגודים, האגודות, הקואופרטיבים, הפורומים, הקונגרסים והשד יודע מה? מדובר בעשרות אלפי אנשים שחיים מזה. שלום ישלח אותם לעבוד עבודה יצרנית ומועילה. רק לחשוב על הסיוט הזה עושה להם בְּרְרְרְ... ולא דברתי עוד על ה"שי לחג", הקוקטיילים וקבלות הפנים בכל מיני פינות חמד בעולם ועל הכוח להיטיב עם חנפנים. שועַ עולמי.

אימא שלי לא הכירה, את יונתן שפירא. הפסידה. יונתן שפירא הלז הוא באמת גיבור תרבות, גם אם היא תרבות אנשים חטאים. במובן מסוים הוא אפילו דגם לזן לא נפוץ של האדם שאפילו קטן כמוני יכול לתת סימנים במין האנושי הזה. ברוך קימרלינג קרא להם "אחוסלי"ם" - אשכנזים, חילונים, ותיקים, סוציאליסטים (יעני...), ולאומיים (טוב, גם כן "יעני"...). הוא נתן להם הנחת חיסול במחיר משקל המוצר. הזן העלוב הזה הוא שחצן-מתנשא, רשע, חסר הגינות ועכבות ונַזְקָן חסר תקנה. נכון, מרביתם משכילים, מערביים בגישתם לחיים, חילונים, והרבה מהם זוכרים את סבא פְרִיץ המִסְפּוֹיְנִיק עם הכובע-טמבל שלו על הטרקטור.

אז איפה הם? פשוט מאד, בכל אמצעי התקשורת, באקדמיה ובבית המשפט. הדבקות שלהם אוחזת בגופים הללו אחיזה איתנה מאין כמוה. דבר כזה לא יתכן בלי לכידות פנימית בעוצמות שרק מבצעי לחימה מתוחכמים ומסובכים יישוו ללפיתה הזאת. אין מפקד עליון קבוע. יש תקן לכזה שבכל פעם מישהו אחר מתנדב למלא לכמה ימים. אבל בכל זאת הם מצליחים להפיק את אותן הפקות מרשימות. גם בגלל שאין להם בעיות מימון. הסכנה באבדן השליטה באלה הוא סיוט נפוץ בקרבם. יש שמועה לא מבוססת שיד נעלמה החלה בולמת קידומם של קצינים חובשי כיפה בצה"ל. מדובר בצבא ההגנה לישראל שהיה כמעט קדוש והוזנח זה מכבר ובבושת פנים על-ידי השמאל הנורא והאיום הזה. מהר מאוד הבינו שלדבר אל מיקרופון באולפן ממוזג, או להקליד בנחת טקסטים בבית, טוב יותר וּלאין ערוך מאשר כל תפקיד בצה"ל. גם רמטכ"ל.

מה יהיה? יש מישהו שלא רואה לאן כל זה מוביל? צריך לעצור את זה? רוצים לעצור? אפשר בכלל? מדינת-ישראל צריכה להסיר את גלימת התהילה המפוקפקת. טיפוסים כמו יונתן שפירא מייצגים את הנפולת של צה"ל שהיה פעם. סרח עודף. המילה "סרבן" שהייתה בעבר סמל לנבלה סרוחה, קנתה לה תהילה שתכסה את כל הצואה המצחינה. אין תוכן אחר. אין שום חשיבות למעמד הזה מלבד חשיבוּת הנזק העצום שהוא ושכמותו גורמים לישראל החבוטה מכל עבר. איכס.

תאריך:  27/09/2010   |   עודכן:  28/09/2010
דודו אלהרר

מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן


ברחבי הרשת

רשימות קודמות
כאשר שומעים וקוראים את מה שכתב ואמר אהוד א' על אהוד ב' מיד נכנסים לדילמה: אמת או עלילה? למי להאמין? שהרי, בעוד הראשון נאלץ להיפרד מכיסאו לטובת כיסא חלופי, לא מעור של צבי, שהציבה עבורו הפרקליטות בבית המשפט, לאחר שהואשם בביצוע מעשים פליליים-לכאורה, השני עדיין ממשיך לשבת על כיסא מרופד מעור של צבי, גם אם מתנדנד וגם אם ידיו אוחזות בו באחיזת צבת. רוצה לומר יש לנו כאן עניין עם פרסונה נכלולית מול פרסונה נורמטיבית. ולא היא.
27/09/2010  |  עמוס שריג  |  מאמרים
הם באים מבתים כמעט ריקים. רבים מהם מתגוררים בתוך בלוק אפור, מתקלף. בלוק חוסם. נערות ונערים המכונים כילדים למשפחות של 'יוצאי אתיופיה'. הם צברים כהי עור, מבוישים, שתקניים. הליכתם איטית, מהוססת, נדמית כמתנצלת. הם לא דורכים על העקבים. הם טופפים על בהונות. לכאורה – הם נולדו אל תוך עולם שאמור להתקיים בו שוויון הזדמנויות. החלומות, כמו השמים, פתוחים בפניהם. הם יכולים לחלום להיות כל מה וכל מי שהם רוצים להיות. השמים הם הגבול.
27/09/2010  |  אברהם שרון  |  מאמרים
הידיעות המגיעות מדמשק על פגישתם ביום שישי האחרון של נציגי הפת"ח עם אנשי הלשכה המדינית של ארגון החמאס וההסכמה ההדדית ביניהם לחידוש הדיאלוג בין הארגונים, הינה התפתחות חמורה ביותר העלולה לפגוע במאמצים להתנעת המשא-ומתן בין ישראל לרשות.
27/09/2010  |  רואי בר שדה  |  מאמרים
פתגם עממי נפוץ, הקשור לשמחת-תורה, מספר על יהודי עם-הארץ מובהק שנראה רוקד בכל כוחו בשמחת-תורה. שאלוהו: "שמחה זו, על שום-מה? לוּ היית מתייגע בתורה כל השנה, ניחא; אך מכיוון שעם-הארץ אתה ואינך לומד תורה כל השנה, מה לך כי תשמח?". החזיר אותו עם-הארץ תשובה: "וכשאחי משיא את בנו, וכי אינני שמח בשמחתו?".
27/09/2010  |  מנחם ברוד  |  מאמרים
"סוף להקפאה" זוהי הכותרת הראשית בעיתוני ארצנו ובמהדורות החדשות. ראשי המתנחלים ביו"ש הודיעו על סוף מועד ההקפאה החוקי, נתניהו הודיע כי לא יוכל להמשיך בהקפאה, ואבו-מאזן נוהג כאילו הוא בעל הבית של מה שקרוי בפי הסומים "תהליך השלום" ובפי הריאלים יותר "התהליך המדיני".
27/09/2010  |  קובי דנה  |  מאמרים