יום שישי 22 מרץ 2019  03:08
אחים, במדינה פרצה שריפה
צריך "לכבות" את שיטת הממשל הנוכחית [צילום: פלאש 90]

ישראל הולכת והופכת למדינה מצורעת, מיטב ידידינו נוטשים אותנו ובמקום להיות אור לגויים אנו הופכים להיות אוד לגויים. נס חנוכה שקרה לנו, כאשר כל העולם התגייס לעזרתנו, לא יקרה בשנית אם יעופו עלינו אלפי טילים

עלינו לעשות אתחול מחדש למדינה הרפובליקה החדשה צריכה לקום בתנועה עממית חוץ-פרלמנטרית שתשנה מהיסוד בדרכים דמוקרטיות ולא אלימות את פני המדינה בכל המישורים ותציב בראש סדר הקדימויות את הצדק החברתי, היושרה, השוויון ואיכות הסביבה

>
▪  ▪  ▪
השריפה שפרצה בפארק הכרמל לא הביאה רק למותם של למעלה מארבעים איש, לשריפת עשרות בתים, להשמדת שמורת הטבע היפה ביותר בישראל, לזיהום אוויר רבתי ולנזקים במאות מיליוני שקלים. השריפה פרצה במדינת ישראל כבר לפני חמש-עשרה שנה ושורפת באיטיות, ביסודיות ובהתמדה כל חלקה טובה במדינה. בדמגוגיה האופיינית לו, מנסה הממשל להסטות את תשומת הלב מהעיקר אל הטפל. האם תקום ועדת חקירה אם לאו, האם שר הפנים צריך ללכת הביתה, או רק מנהל שירותי הכבאות, או שמא האשמים הם שני הקטינים בני ה-14 ו-16 שעשו מדורה קטנה להנאתם ולא דאגו לכבות אותה. הבעיה הקיומית שאנו חייבים להתמודד איתה היא בשינוי הממשל, העומדים בראשו, האידיאולוגיה שלו. עלינו לעשות ריסט/אתחול מחדש למדינת ישראל, להקים רפובליקה שנייה השונה מהותית מהממשל הקיים, כפי שהרפובליקה החדשה של דה גול הייתה שונה מהותית מהממשל הרקוב של קודמיו.

הרפובליקה החדשה צריכה לקום בתנועה עממית חוץ-פרלמנטרית שתשנה מהיסוד בדרכים דמוקרטיות ולא אלימות את פני המדינה בכל המישורים ותציב בראש סדר הקדימויות את הצדק החברתי, היושרה, השוויון, איכות הסביבה ואיכות החיים של כל התושבים. המדינה מתחלקת לשני מחנות המחרפים נפשם בהגדרתה אם היא מדינת הלאום היהודי או מדינת כל תושביה. הפתרון האתי היה יכול להיות שהיא מדינת הלאום היהודית וכל תושביה, כי אין להתכחש שהיא קמה כבית ללאום היהודי, אבל גם אין להתכחש ללאומים האחרים החיים בתוכנו. אך המדינה היא לא זה ולא זה, ישראל היא כיום מדינת שבעת הטייקונים ושבעה מיליון האזרחים שהם עניים בפוטנציה.

על ישראל לשים בראש מעייניה את הצדק החברתי, להפוך את מעמד הביניים ל-50% מהאוכלוסיה, שיעור כפול מהנוכחי, כמו שבדיה, כמו מדינות מתוקנות אחרות ולהתרחק מהמודל האמריקני הניאו-ליברלי המביא לאי-שוויון משווע. ישראל היא חלק מאירופה הנאורה, החברתית, השוויונית, ולא חיקוי זול של ארה"ב שאימצה את המגרעות שלה בלי המעלות. עלינו להוריד את ממדי העוני אל מתחת לעשרה אחוזים מהאוכלוסיה, שיעור הנמוך ביותר מחצי מהנוכחי, המתקרב לממדי העולם השלישי והופך אותנו למדינה עם הפערים הגדולים ביותר ב-OECD.

יש לשנות מהיסוד את המשטר הניאו-ליברלי הקיים, שהונהג על-ידי המפלגות עם האידיאולוגיה הכלכלית הזהה - הליכוד, קדימה ומפלגת העבודה. יש למצוא את האיזון הנכון בין מעורבות הממשל לשיטת השוק החופשי. עברנו כמו רוסיה משלטון ניאו-בולשביקי של מפא"י וגרורותיה לשלטון ניאו-ליברלי קיצוני יותר מהשלטון של ריגן, ת'אצ'ר ופינושה. על החברות להביא בחשבון את האינטרסים של כל מחזיקי העניין ולא להשתחוות למולך של מקסום הרווח שגורם בהכרח לעושק העובדים, הלקוחות, הספקים, הנושים ואיכות הסביבה. חברה הרוצה למקסם את הרווח, תזהם את הסביבה, כי ממילא החוק לא נאכף, כי אין כסף לפקחים (לכבאים ולשוטרים...). היא תשלם לעובדיה משכורת מינימום ולא תאפשר להם להתאגד, היא תספק מוצרים פגומים ותעשה תספורת לנושיה.

יש להנהיג מיסוי פרוגרסיבי עם מס מקסימלי לעשירים ולבעלי השכר הגבוה, כמו במדינות הסקנדינביות, שעשיריה לא בורחים ממנה למרות המיסים, בנורבגיה מפורסמים תשלומי המס של כל האזרחים באינטרנט, ויחד עם זאת הן המדינות עם העושר לנפש, השוויון, איכות החיים והאתיקה הגבוהים ביותר בעולם. בישראל, עושים בדיוק ההפך, הולכים ומפחיתים את שיעורי המס לעשירים ולחברות, ומכבידים את שיעורי המס העקיף הפוגע בראש ובראשונה במעמד הביניים ובעניים. בחמש-עשרה השנים האחרונות תחת הנהגת שלוש המפלגות הגדולות חלה נדידה ברורה של העושר מתשעת העשירונים אל העשירון העליון ובתוכו אל האלפיון העליון עד הטייקונים השולטים בנו. כבר לפני עשור כתבתי במסה על אתיקה בעסקים בישראל שאנו הופכים לרפובליקת בננות ועכשיו רבים מודים בכך.

יש לבער את השחיתות מהיסוד ולהכביד בצורה דרסטית את העונשים על עברייני הצווארון הלבן. עליהם לשבת עשרים ושלושים שנה בבית הסוהר כשהם נתפסים בגניבות של מיליונים, אך אל לנו לשכוח שבמרבית המקרים לא מתגלות השחיתויות ואם הן מתגלות, יוצאים ידי חובה בתשלום כופר, מבלי שתיחשף זהות העבריינים. ייערך סינון אתי למועמדים לתפקידים ציבוריים וכלכליים ובראש ובראשונה לדירקטורים המכהנים בעשרות דירקטוריונים ומקבלים שכר-עתק על עבודתם הקשה. לא מזמן השתתפתי בפאנל עם איש עסקים ידוע, שאמר כי אין דירקטורים המכהנים בעשרים דירקטוריונים כפי שטענתי, בעוד שבויקיפדיה כתובים במפורש עשרים הדירקטוריונים בהם הוא חבר. לא ניתן לנהל בצורה נאותה בשעה שאתה חבר בכה הרבה דירקטוריונים, וזו אחת הסיבות העיקריות למחדל.

ישראל צריכה לשאוף להימנות עם עשר המדינות המובילות בעולם במדד האתיקה של TI, בעושר לנפש, באיכות הסביבה ובאיכות החיים. זורים לנו חול בעיניים שאנו מדינה במצור שמוציאה כספים רבים על ביטחון ואנו מוקפים אויבים. אחוז ההוצאות לביטחון הוא כיום נמוך בהרבה מהאחוז שהיה לפני שלושים שנה, אנו במצב שלום עם מרבית שכנינו, וגם את הוצאות הביטחון אנו יכולים לקצץ בצורה דרסטית אם נבטל את הפנסיה המוקדמת של אנשי הקבע, אם במקום לרכוש מטוסים חמקנים נרכוש מטוסים לכיבוי שריפות ואם נמצא את הדרך לעשות שלום עם שאר אויבינו. המדינות המובילות - סקנדינביה, ניו-זילנד והולנד - גם הן מדינות קטנות, ואילו סינגפור שפעם למדה מאיתנו, יכולה ללמד אותנו פרק באיכות חיים, באיכות סביבה, במלחמה בשחיתות ובאתיקה בעסקים. ישראל הולכת והופכת למדינה מצורעת, מיטב ידידינו נוטשים אותנו ובמקום להיות אור לגויים אנו הופכים להיות אוד לגויים. נס חנוכה שקרה לנו, כאשר כל העולם התגייס לעזרתנו, לא יקרה בשנית אם יעופו עלינו אלפי טילים.


הדרך שלנו כבר לא צודקת - אנחנו המדינה המצורעת ביותר ב-OECD, עם הפערים הגדולים ביותר, עם שיטת המיסוי הכי פחות פרוגרסיבית, אנו שולטים בעם זר

דרוש שינוי מהפכני

המחדל מתחיל בשיטת הממשל, שהיא מושחתת עד היסוד. יש להנהיג משטר נשיאותי כשלנשיא סמכויות ביצוע מלאות ובממשלתו מיטב המומחים ולא שליחים של רבנים, אילי הון וגורמים שוליים בחברה. דמוקרטיה היא מעצם הגדרתה שיטת ממשל שבה העם הוא השולט ואילו אצלנו מיעוט מבוטל הוא השולט כאשר הוא סוחף את קולות ההמונים המפוחדים מסכנת האיום האירני בעוד הם חשופים לאיום השריפות, הפורצים, הרוצחים, האנסים, העושקים, הנהגים האלימים, הצעירים המסוממים, הפנסיה המושקעת בהשקעות ספקולטיביות, גיל הפרישה ההולך ועולה כאשר על מפוטרים בגיל 50 ועד גיל 70 להסתפק בעבודות דחק נטולות-זכויות במשך עשרים שנה. מלעיטים אותנו בתוכניות ריאליטי של הדחות הזמרים, הרקדנים, ההרפתקנים, השפים, היפות והחנונים. לא רוצים שנראה מחזות של מילר, פניול, איבסן, סובול או שאו, שמא נלמד משהו על צדק סוציאלי ונבין מה קורה.

תנאי הכרחי למשטר החדש הוא הפרדה מוחלטת בין דת ומדינה. הנהגת נישואים אזרחיים לכל האוכלוסיה, איסור קיום מוסדות לחזרה בתשובה ואיסור קיום מפלגות דתיות. יש להשאיר את הדת לרשות הפרט. ושלא יפחידו אותנו כי ייווצרו פה שני עמים, הם כבר קיימים בפועל, כי חרדי לא יתחתן מעולם עם חילוני, קל וחומר חרדי-אשכנזי עם רחמנא לצלן חרדי-ספרדי. אנו במו ידינו מאפשרים את האבסורד של סבסוד חילוני לחרדים, על-מנת שלא ילכו לצבא, לא ישאו בעול וילמדו כל ימי חייהם במקום להיות יצרנים ופרודוקטוביים, כמו החרדים בארה"ב ובצרפת. על המדינה להפסיק כל תשלום למוסדות חרדיים שלא ילמדו בעיקר-לימודיהם את לימודי הליבה, לרבות ציונות. יש לאפשר גיור רפורמי לכל דיכפין עם הכרה מלאה במלוא הזכויות, כי אזרח הוא רק מי שתורם למדינה, משלם מיסים, משרת בצבא או בשירות אזרחי, גברים ונשים כאחד. זאת דמוקרטיה, ולא תיאוקרטיה נוסח אירן.

יש לנתק את הקשר הגורדי בין הון לשלטון, לאסור על עובדי מדינה לעבור לעבוד בסקטור הפרטי על-מנת לא להעמיד בפניהם את הדילמה איזה אינטרס חשוב יותר - זה של המדינה הרוצה לשלוט באוצרות הטבע שלה, בידע שהיא מימנה, בחברות שהם מפריטים, או זה של אילי ההון, אליהם הם עוברים לעבוד אחרי שבילו מספר שנים בפורגטוריום של הממשל. אותו דין יחול על אנשי צבא העוברים לעבוד אצל הספקים שלהם, על שופטים שייאסר עליהם להיות בוררים כשהם צריכים להחליט במשפטים איזה אינטרס עדיף - של האזרח הקטן או של החברות הגדולות שביניהן הם יצטרכו להיות בוררים בשכר גבוה פי כמה. במקביל, יועלה שכר עובדי המדינה בעשרות אחוזים ותובטח להם פנסיה תקציבית גבוהה כמו בסינגפור ובמדינות אתיות אחרות, כי מנהל משרד ממשלתי צריך להרוויח לא פחות ממנהל חברה גדולה, וכך לא יהיה לו תמריץ לעבור לעבוד בשוק הפרטי. אל דאגה, התקציבים שיתפנו אחרי ניתוק ההון מהשלטון יבטיחו מקורות הגבוהים פי כמה מתוספת המשכורות לפקידי הממשל, ויותיר די תקציבים לחינוך חינם עד הדוקטורט, משכורות גבוהות לשוטרים ואפילו לרכישת מטוסים לכיבוי שריפות.

עיקר משאבי הפיתוח יופנו לתחום איכות הסביבה והאנרגיה הירוקה. יצומצם זיהום האוויר בהתאם לתקנים הבינלאומיים, ייאכפו כל חוקי איכות הסביבה ויוכבדו העונשים למפיריהם לרבות עונשי מאסר לתקופות ממושכות. על ישראל להפוך להיות מעצמה בתחום הקיימות, בדיוק כפי שהפכה להיות מעצמה בתחום ההיי-טק. במקביל יופנו תקציבים מספקים לרווחה, לבריאות, לסיוע לקשישים ולמוגבלים. מי שבא בדמעות תנין ואומר שאין כסף לרווחה, מפחית בצורה חסרת-אחריות את המיסים לעשירים ולחברות, כאשר העשירים והחברות ממילא מפנים את עיקר השקעותיהם והונם לארצות חוץ בעולם הגלובלי של ימינו. העובדים מגבירים משנה לשנה את הפרודוקטיביות שלהם, אך התמורה עבור יחידת תוצר הולכת ופוחתת, יש לנו יותר ויותר עובדים במשכורת מינימום, עובדי קבלן ועובדים עניים, כאשר אם היו נותנים לעובדים שכר הוגן, הם היו תורמים הרבה יותר לכלכלה מאילי ההון הדבוקים לעטיני השלטון ותורמים ביד נדיבה לפוליטיקאים, כשבמקביל הם מציעים משכורות-עתק לעובדי הציבור שסייעו להם בעבר. מס החברות על רווחים בלתי מחולקים הסתכם בשנת 1986 ב-61% וכיום הוא הולך ומתקרב ליעד של 25%. ואחר-כך בוכים שאין כסף לסל התרופות, לחינוך הגבוה, להקטנת הצפיפות בכיתות ולכבאים. אחוז דמי הביטוח הלאומי שהמעסיק שילם, ירד במקביל מ-16% ומתקרב בצעדי ענק לאפס. מס המעסיקים שהיה 7% הפך מזמן לאפס. זאת כאשר החברות במשטרים הקפיליסטים של אירופה וארה"ב משלמים 50% יותר תנאים סוציאליים מישראל. זורים לנו חול בעיניים, התקציבים שהולכים לקבוצות הלחץ היו מספיקים די והותר לכולנו.

המדינה כבר מזמן לא מדינה של כל אזרחיה, של היהודים, של הערבים או של החרדים. כולם מפסידים מהמשטר המושחת, הגולם קם על יוצרו. החרדים הפכו לעניים, אך כך קל יותר לרבנים לשלוט בהם, המשתמטים ממס בצורה פלילית או מתכנון מס המבוצע על-ידי עובדי מס הכנסה לשעבר שוכחים שאם הם לא משלמים מיסים, לא יהיו אחרים שישאו את העול והם יהיו חשופים לפריצות, לאיום האויבים שלנו ולשריפות בכרמל. החרדים לא שמים לב שאם הם לא ילכו לצבא והם ימשיכו להוליד שנים-עשר ילדים למשפחה, בקרוב הם יהיו הרוב ולא יהיה מי שיגן עליהם. אלה שמשקיעים את כספי הפנסיה שלנו בהשקעות ספקולטיביות מתעלמים מהמשבר הכלכלי הבא, שיהיה גרוע יותר מהשפל הכלכלי הגדול, ועליהם לצאת בצורה מיידית מהבורסה המנופחת. אלה המוקיעים את המתריעים האמיצים החושפים את השחיתות, לא שמים לב שאם השחיתות תמשיך לגאות היא תכלה גם אותם.

על המדינה ואזרחיה לעבור שינוי מהפכני. יש לשוב לערכי הצניעות כשהאדם לא נמדד לפי גודל הארנק, מכונית היגואר או המטרג' של הווילה שלו. יש להרים על נס את הסיוע לקהילה, לא מטעם אילי ההון התורמים פחות מחצי אחוז מהרווח של החברות שלהם, אלא של כל האזרחים. יש לשאוף להליכה בדרך הביניים, בדרך הפשרה, במדיניות החוץ כמו גם בכלכלה ובחברה. יש למצוא את האיזון הנאות בין היעדר השליטה בעם זר לבין הזכויות שלנו על ארץ ישראל, בין אילי ההון השולטים בנו שלטון ריכוזי ללא מיצרים, לבין האינטרסים של שבעת מיליון האזרחים שהם עניים בפוטנציה אם המשטר האוליגרכי יימשך עוד מספר שנים, בין החרדים שמכתיבים את רצונם על כל האוכלוסיה, לבין החילונים שיפסיקו להתאבד ולממן את ביטול אורח-החיים שלהם מהמיסים שהם משלמים. יש לשוב לערכי החיסכון עם מינופים מזעריים, שאדם יחיה מעמל כפיו ולא מעמל כפיהם של האחרים כשכל אחד הוא מאכער וראיס הרוצה לחיות על-חשבון הזולת, כאשר הסופר לא מקבל תמורה עבור ספריו, השחקן לא מקבל שכר מינימום, הפועל הפשוט לא מקבל זכויות סוציאליות ואנו עוברים שטיפת-מוח של ריאליטי והפחדה מאירן.

רק כך לא יפנו אותנו חדשים לבקרים מבתינו כפי שפינו אותי מספר פעמים בגלל החשש משריפה בכרמל בתרחיש הידוע מראש והחוזר מדי מספר שנים. די היה לי בהיותי פליט פעם אחת כשסולקתי מהמדינה בה נולדתי ללא שוב. רבים וטובים מתחילים להטיל ספק בעצם צדקת-קיומה של ישראל. המדינות הידידותיות ביותר מפנות לנו עורף - נורבגיה, שבדיה, בריטניה ואפילו ארה"ב. אנשי הרוח שתמכו בצורה מובהקת בישראל כבר לא באים לבקר אותנו - תיאודורקיס, קן לואץ', פרופסורים דגולים וסופרים ידועי-שם. בעבר גם החרימו אותנו, אבל היינו משוכנעים בצדקת דרכנו. אך הדרך שלנו כבר לא צודקת - אנחנו המדינה המצורעת ביותר ב-OECD, עם הפערים הגדולים ביותר, עם שיטת המיסוי הכי פחות פרוגרסיבית, אנו שולטים בעם זר אך גם אנחנו לא מאוחדים כאשר השמאלנים לא מופיעים באריאל, החרדים לא מכירים בגיורים של צה"ל, אילי ההון אומרים על אוצרות הטבע 'כולה שלי ואפילו לא חציה שלי', המתריעים מוקעים במקום להיות נערצים, אנו פחות ופחות מתורבתים, סובלנים כלפי האחר, עם שיעורי אלימות מסמרי-שיער, עם שחיתות הפושטת כמו גנגרנה בכל שכבות האוכלוסיה, כשישראל הידרדרה פי שניים במדד האתיקה תוך עשור. לפיכך עלינו לפעול בצורה הוליסטית, בכל הרמות ובכל המישורים. אין לכבות שריפות תרתי משמע, יש לשנות את המשטר, את אורח המחשבה, להקים מחדש את מדינת ישראל על יסודות איתנים, של צדק, מוסר, תרבות, ביטחון פנים וחוץ, שוויון, אחווה, צניעות, פשרה ויושרה אם אנו חפצי-חיים!


הכותב הוא מרצה לאתיקה באוניברסיטת חיפה.
תאריך:  06/12/2010   |   עודכן:  06/12/2010
ד"ר יעקב קורי

משובי News1 בחירות 2019

מועדון הבלוגרים עוקבים: 3לקבלת רשימות יעקב קורי לדוא"ל
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן



רשימות קודמות
בדצמבר 2001, ערב מלחמת המפרץ השנייה ובתקופה שבה החל סדאם חוסיין לאיים בפגיעה בישראל, יצאו מספר אזרחים למאבק במכל האמוניה, למורת רוחם של בעלי תפקידים שונים. כדאי ללמוד מהמתרחש שם על המתרחש כאן. אסטרטגיה של נסים, מכתיבה לנו את דרך ההיערכות לטיפול באסונות ברמה של פצצה גרעינית, שמדינת ישראל לא תצלח.
06/12/2010  |  שבתאי עזריאל  |  מאמרים
לאחר צפייה דרוכה של מספר ימים באסון אשר התרחש במדינת ישראל בשריפה הענקית בהרי הכרמל, יש לדעתי לפעול במספר מישורים. להלן ההמלצות:
06/12/2010  |  אלכס לוין  |  מאמרים
החודש אליו אנו נכנסים הוא חודש טבת. חודש זה נפתח בעיצומו של חג האורות, חג החנוכה המסמל את ניצחון המעטים על הרבים, ניצחון החלשים על החזקים וניצחון האור על החושך.
06/12/2010  |  חניאל פרבר  |  מאמרים
מדיווחי התקשורת במרקע הטלוויזיה על אודות האש בכרמל, עולה כי רוב השדרים מתאמצים להסתיר מהציבור מידע על אודות מקורות ההצתה וההתחקות אחריהם.
06/12/2010  |  אברהם בן-עזרא  |  מאמרים
"תעזוב עכשיו", הם אומרים לי, "תן לחבר'ה להתגבר על השריפה ולכבות את האש. לכל החשבונות יש לך זמן אחר-כך. תחשוב על המורל. די"! אבל אינני יכול. אני זועם עכשיו. כשקוברים את המתים. כשבתים נשרפים. כשאנשים עומדים חסרי-אונים מנגד וחרדים לרכוש, לזיכרונות, למכתבים, לתמונות, לכל מה שבו משתמר העבר האישי והמשפחתי, הרגעים שהונצחו, החפצים שכל הנוגע בהם נוגע בחיים. עכשיו. אין לי כוח לתבונה החבוטה האומרת כי הכעס הוא בלתי שקול כשהוא פורץ ברגע הסערה, כי יישוב הדעת תובע שהזמן ילך במהלכו ויאפשר לכל חכמי הדברים העבשים להתאסף ולחקור ולהגיע למסקנות, ולהישבע כי הכל ישתנה למן הרגע בו יתאספו הראיות למחדל הקולוסאלי. אני יודע, מה לעשות, הורגלתי לכך מכבר, כי רגע השבועה בשפתיים הוא גם רגע ביטולה בלב.
06/12/2010  |  יצחק מאיר  |  מאמרים