יום ראשון 07 יוני 2020  09:35
נטול מבקר. מיכה לינדנשטראוס, מבקר המדינה [צילום: פלאש 90]
רק למבקר אין מבקר
ע"פ עיקרון שמירת זכויות הפרט, כל אדם חף מפשע כל עוד לא הוכחה אשמתו המבקר ריסק את כלל הברזל הזה בדרך פרסום תוצאות חקירתו את פרשת הקרקעות של הרמטכ"ל המיועד, ובעצם קבע כלל יסוד חדש: "כל אדם הנחקר אצלי הוא בבחינת אשם מראש, אלא אם כן הצליח להוכיח לי את חפותו" יש לשנות בדחיפות את החוק המאפשר למבקר לנהוג כאילו הוא ריבונו של עולם - הרואה את עצמו בו-זמנית כחוקר, כשופט וכמוציא לפועל
הכבוד המוגזם שבו מנסה המבקר לינדנשטראוס לעטות על עצמו כהילה זוהרת, משול לדברן אחד שהסביר כי מקצועו הוא לשוות לדברים קטנים רושם של דברים גדולים. משל למה הדבר דומה? לסנדלר שיודע לייצר נעלים גדולות בשביל רגליים קטנות

יואב יצחק
חשיפה: ביקורת חריפה נגד אשכנזי וגלנט בטיוטת דוח

   איתמר לוין
בג"ץ: להסביר כיצד יתוקנו הטעויות בנושא קרקעות גלנט

   איציק וולף
ראיות חדשות להשתלטות הקרקעות של גלנט

המבקר זימן את גלנט לשימוע בפרשת הקרקעות
איציק וולף
השימוע צפוי להתקיים בתחילת השבוע הבא * גלנט יידרש לספק הסברים על ראיות לכאורה להשתלטות שביצע על קרקעות ציבוריות במושב עמיקם בו הוא מתגורר
לרשימה המלאה

▪  ▪  ▪
אירוע שגרתי לכאורה שהתרחש לא מכבר בטקס השנתי של עמותת אומ"ץ הצביע על תופעה מעציבה. מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס, האיש שעשה ככל יכולתו, ואולי אף יותר, כדי לקדם ולטפח את שמו ברבים, כשל בתפקידו ונאלץ לעטות על פניו בושה כואבת. לפתע, ללא כל אזהרה מוקדמת, הסתבר לו שאנשים רבים כלל אינם יודעים מיהו ואף אינם מזהים את מראה פניו שאותו הוא מאוד משתדל לחשוף לתודעת הציבור - גם אם באופן עגום-סבר. ומעשה שהיה כך היה: שומר הסף במוזיאון תל אביב שבו התקיים האירוע, לא הכיר את המבקר שהגיע באיחור, וסירב להרשות לו להיכנס לאולם שבו התקיים הטקס. כל התחנונים לא הועילו. המבקר נעלב - כנראה עד מעמקי כבודו האבוד - עזב את המקום בזעם, אולי כדי למצוא לעצמו פינה שבה יוכל להתבודד עם עצמו ולגבש תוכנית חשיפה עצמית חדשה, אולי יעילה יותר.

רבים בישראל תוהים מה מקור רדיפת הפרסומת האובססיבית המלווה את פועלו של המבקר. על פניו נראה כי לינדנשטראוס הציב לעצמו יעד אסטרטגי ראשון במעלה, קודם אפילו לביקורת - להפיץ את שמו ומראה דמותו ברבים, אולי כי משמעות הדבר בעיניו, שככל שירומם שמו תגדל תהילתו והציבור בישראל יחשוב עליו רק טובות. בבסיסה של שיטת פרסום עצמית כזו עומדת, בדרך כלל, ההנחה כי כלל אין זה חשוב כיצד ידברו עליך אלא שידברו עליך, ואפילו ישאו את שמך במעין חרדת קודש השמורה רק לצדיקים. לצערו של לינדנשטראוס, שיטה זו בטעות יסודה. התקרית המעליבה בטקס אומ"ץ מוכיחה כי ככל שהמבקר הזה טורח בחשיפת שמו ומעמדו ה"מורם מעם" בעיני עצמו, כך הוא ממאיס את עצמו בעיני חלקים נרחבים בציבור.

כאשר הציבור מנסה לקבוע מהם קני-המידה שלפיהם ניתן לשפוט אדם, הנטייה הנוהגת היא להיאחז בנכסים ברי-קיימא. למשל: מה גודלה של הפמליה שהוא גורר אחריו; איזו הכנסה עצומה יש לו; באיזה בית "חלומי" הוא מתגורר; איזו יפהפייה נצמדת אליו, ועוד. על שגיאה כזו בהערכת הבריות כבר אמר אחד מחכמי רומי הקדמונים: "האם תדע מדוע איש מסוים נחשב בעיניך לבעל שיעור-קומה? כיוון שאתה לוקח בחשבון גם את גובה עקביו. אם יניח בצד את העקבים, את עושרו ואת כבודו, ויביט על עצמו כשהוא עוטה על גופו רק את עורו - או אז נלמד לדעת מיהו באמת". הכבוד המוגזם שבו מנסה המבקר לינדנשטראוס לעטות על עצמו כהילה זוהרת, משול לדברן אחד שהסביר כי מקצועו הוא לשוות לדברים קטנים רושם של דברים גדולים. משל למה הדבר דומה? לסנדלר שיודע לייצר נעלים גדולות בשביל רגליים קטנות.

הימים שיבואו עלינו לטובה בתום תקופת כהונתו של המבקר לינדנשטראוס ישחררו אותנו, כך יש לקוות, מחוק מבקר המדינה במתכונתו הקיימת. חוק זה, והשופט בדימוס הממונה על מימושו והרומס ברגל גסה את כללי הצדק הטבעי ואת זכויות היסוד של אנשים בישראל, הוא היחיד בישראל שאין עליו פיקוח או בקרה. משרדי הממשלה הגדולים והקטנים מבוקרים על-ידי מבקר המדינה, גם המערכת השיפוטית נתונה לביקורת, פסקי-דין ניתנים לערעור ורק מבקר המדינה ניצב מעל לחוק, מחוץ למסגרות החוק. ואיש אינו שואל, ואולי אינו מעז לשאול, מי מבקר את המבקר. במצב הדברים הנוכחי, מבקר המדינה הוא גם החוקר, גם התובע, גם השופט וגוזר הדין וקביעתו סופית. התבטאויות שלוחות רסן בדוח המבקר נשענות פעמים רבות לא על עובדות מוכחות אלא על השערות ו/או הערכות הבנויות על כרעי תרנגולת. זה אף זה: האשמותיו של המבקר יכולות להרוס את שמו הטוב של אדם מבלי שתהיה לנפגע כל ערכאת ערעור, כאשר המוציאים את השם הרע מסתתרים בפחדנות ראויה לגינוי מאחורי חומה עבה של סודיות והתעלמות מראיות מוצקות ובדוקות. כללי הצדק הטבעי מופרים ללא הרף ופקידי המבקר חוקרים בחופשיות רבה מבלי להתחשב בזכויות יסוד של הנחקרים וגם לא בעובדות האמיתיות. והצרה הגדולה מכל: איש מבין המבקרים אינו נקרא לתת את הדין על מחדליו או מעשיו. וכך, במקום לחפש פגמים הדורשים תיקון, כתפקידה האמיתי של הביקורת, עובדי המבקר עוסקים בחיפוש "פושעים" וכל המרבה בחשיפתם הרי זה משובח בעיניהם. נכון כי רבים מעובדי מבקר המדינה מוכנים לשמוע את האמת מפי המבוקרים, אך איש אינו יכול לחייב אותם להתחשב באמת, כאילו אין דין ואין דיין, כאילו לא קיימים חוקים יסודיים שגם אנשי המבקר חייבים לכבדם.

על-פי החוק הקיים, רשאי מבקר המדינה לחקור כל נושא שיעלה על דעתו, אם התבקש לחקור וגם אם רק עלה לפניו בחזיון לילה נושא שראוי "לצלול" למעמקיו רק כדי לזכות בכותרת. התוצאה העגומה מן הפגם החוקי הזה: גוף רב-עוצמה כמו מבקר המדינה יכול להרשות לעצמו להעניש את מבוקריו עוד בטרם הושלמה הביקורת ולהדליף לתקשורת דברים לא בדוקים באורח יסודי, סיפורים שלא הוכחו במסלול המשפטי שקובע החוק, כאילו המדובר בדברי אלוהים חיים. בקיצור: לנוכח עיני העם המשתאה נוצרת בישראל מערכת שיפוטית חדשה ומסוכנת שאינה חייבת לוודא את העובדות באורח משפטי, ללא חקירת עדים בכלים משפטיים, ללא יכולת ערעור. ומערכת זו היא גם המוציאה לפועל את ההוצאה להורג של מי שלא שפר חלקו ונפל לטרף בין מלתעותיה.

פרסונה + ביקורת חריגה = אישור מיוחד

דוגמה מזעזעת לשיבוש המערכות הזה ניתן לראות בפרשת חקירת המבקר את ההאשמות המוטחות ברמטכ"ל המיועד יואב גלנט. עוד בטרם הציג גלנט את גירסתו לאירועים בפרשת הקרקעות במושב מגוריו וכבר קובעים "גורמים בכירים" במשרד מבקר המדינה (מעריב, 19.1.11) כי "גלנט לא יוכל להיות רמטכ"ל". אם על-פי עיקרון שמירת זכויות הפרט כל אדם הוא חף מפשע כל עוד לא הוכחה אשמתו, הרי כאן הפך מבקר המדינה את היוצרות ובעצם קבע: "כל אדם הנחקר אצלי הוא בבחינת אשם מראש, אלא אם כן הצליח להוכיח לי את חפותו". אילו אני יואב גלנט, הייתי מודיע לראש הממשלה ולציבור כך: "במדינה בה אני מורשע עוד בטרם הצגתי את העובדות האמיתיות - אני לא מוכן להיות רמטכ"ל. למען ביטחון ישראל אולי טוב יותר יהיה אם תמנו את מיכה לינדנשטראוס לרמטכ"ל".

עם תחילת דרכו הביקורתית של לינדנשטראוס, בראשית 2006, פנה שמואל הולנדר, אז נציב שירות המדינה ובעבר הרחוק עובד בכיר במשרד מבקר המדינה, במכתב קובלנה זועם כנגד המבקר, ובו העלה על הכתב את הדברים החמורים הבאים: "כל עוד הקפידה הביקורת להישאר בתחומים המקובלים של הביקורת, כפי שהתווה המחוקק, וכפי שנהגו קודמיך בתפקיד, ניתן היה להשלים עם המצב. אבל מששינית את מדיניות מבקרי המדינה לדורותיהם, והחלטת להיכנס לתחום המדיניות ושיקול הדעת המקצועי, החרפת הסגנון (של ההתבטאויות נגד המבוקרים), פרסום שמות, הודעות תכופות לתקשורת, דרישה להסיק מסקנות אישיות - הרי שהקלות הבלתי נסבלת שבה משרדך יכול לפגוע בנושאי משרה בשרות הציבורי - נבחרים ועובדים בכירים - אינה מתקבלת על הדעת. שמו הטוב וכבודו של אדם הינם זכות יסוד המוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. זכות זו אינה נשללת גם מעובדי מדינה בכירים. אם תמשיכו אתה ומשרדך בדרך זו, תקרוס אמינותה של הביקורת ולמוסד מבקר המדינה ייגרם נזק בלתי הפיך".

מאז נכתב המכתב המתריע הזה, עברו שנים. האמינות שעליה דיבר הולנדר לא עתידה לקרוס. למרבה הצער, היא נתונה בשלבי קריסה מתקדמים. מוסד מבקר המדינה כנראה לעולם לא יוכל לחזור ולהיות הגוף בעל התפקיד החשוב שהתווה לו החוק. כדי לתקן את השבר, ולו במעט, יש לשנות בהקדם את החוק המאפשר למבקר לנהוג כאילו הוא ריבונו של עולם. גם למבקר דרוש בדחיפות מי שיבקר אותו כדי שהמוסד החשוב הזה לא יהפוך למשל ולשנינה רק בגלל הפרסונה העומדת בראשו.

הדרך לפתרון הבעיה החמורה פשוטה וקלה: במקום המתאים בחוק הקיים יש להוסיף פסקה האומרת, כי כל ביקורת של המבקר שלא במסגרת תפקידיו הרגילים חייבת לקבל אישור מראש מטעם ועדת ביקורת המדינה של הכנסת, שלה יסביר המבקר את שיקוליו, בטרם יורשה להסתער על יעד מתוקשר חדש.

למען הגילוי הנאות: הכותב אינו מכיר את יואב גלנט ואין לו כל קשר איתו - ישיר או עקיף.
תאריך:  19/01/2011   |   עודכן:  19/01/2011
עמי דור-און
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
רשימות קודמות
המדינה נתונה במשברים חיצוניים ופנימיים. משברים ביחסי חוץ, ביחסי עבודה, ביחסים בתוך הממשלה ובקואליציה, ובניתוק המשא-ומתן עם הפלשתינים. מציאות של משברים משולבים ומתמשכים עלולה להוביל לבחירות חדשות המעלות מספר שאלות:
19/01/2011  |  מתי דוד  |   מאמרים
כמה שנאה, כמה רפש, כמה השמצות, כלפי האיש הזה. ושוב, אווירת העדר. עכשיו הזמן לשנוא את אהוד ברק. התקשורת, כרגיל, מובילה את הטרנד, תוך שחיקה עד דק של אלמנט דירת היוקרה שלו (מגדלי אקירוב), שנראה בערך כמו הקלישאה של הפריז'ידר הריק להמחשת העוני, כל אימת שזה עולה לכותרות (וזה קורה מעט מידי).
19/01/2011  |  אורה עריף כץ  |   מאמרים
חברת האבטחה הישראלית Trusteer פרסמה לאחרונה דוח שלפיו למשתמשי iphone יש נטייה גדולה יותר ליפול קורבן להתקפות פישינג מאשר משתמשים של מכשירים אחרים, כולל משתמשי המחשב האישי.
19/01/2011  |  רנדי אברמס  |   מאמרים
הרוחות סוערות בשס כבר ימים רבים. ההתקפות המתוקשרות מבית ומחוץ אינן פוסקות, אז צריך לשנות גישה. ככל שהזיכרון מנסה ללכת אחורה עם הצרות שמלוות את שס בממשלה הזאת, אני נזכר בעוד ועוד תקריות:
19/01/2011  |  עקיבה לם  |   מאמרים
נקודת המדרון (Sloping Point) היא נקודה על ציר הזמן ו/או ציר המקום ו/או ציר היחסים החברתיים. נקודה שלעתים ניתן לחזות אותה ולעתים היא עלומה וממנה מתחילה "הידרדרות על-פי הגדרות חברתיות רווחות".
19/01/2011  |  יחיאל (חיליק) רוזמן  |   מאמרים