יום שישי 22 מרץ 2019  02:59
שער הכניסה של בית הכנסת של קוריה שהוא ביתה של גב' קסטנירה [צילום: רותי קורי]
כיצד גיליתי את בית הכנסת של קוריה בספרד
"אולי יתאפשר לי, עם הדנ"א שלי, לאחר 500 שנה, לסייע לך למצוא את המיקום המדויק של בית הכנסת בו ביקרו אבות אבותיי", כתבתי לארכיאולוג של עיריית קוריה, שמקור שם-משפחתי קורי הוא משמה של העיר מה נחל החיפוש ומי היא גברת קסטנירה?
חואן פדרו מורנו, הארכיאולוג של קוריה ויעקב קורי בוחנים ספר עתיק בספרייה בביתה של גב' קסטנירה [צילום: רותי קורי]

ד"ר קורי מעיין בספר על קוריה שקיבל במתנה ממורנו שלימינו [צילום: רותי קורי]

הגברת הזקנה (שמה היה קסטנירה), שדמתה בצורה מדויקת לאמי, יצאה מביתה. אמרתי לה שאני בא מישראל, שמי הוא קורי, ומקור המשפחה שלנו מקוריה. אנחנו רוצים למצוא היכן היה בית הכנסת ואנו מבקשים את רשותה להיכנס לביתה. היא חייכה, והזמינה אותנו להיכנס

>
ניתן לקרוא סיפור זה במישור המציאותי או הסוריאליסטי. אחדים יאמרו "אם זה לא אמיתי, זו בוודאי מעשייה מוצלחת", אחרים יקראו אותו בספקנות, בהשתאות או בחוסר אמון. אינני ארכיאולוג, היסטוריון או מדיום. אני איש עסקים, עם דוקטורט באתיקה עסקית. אני מלמד קורסים בכמה אוניברסיטות, כתבתי ספרים אקדמיים, מאמרים, אתר אינטרנט, אך גם רומן, מחזה ומעט שירה. איש-איש כאשר ידבנו ליבו...

בעשרה באוגוסט 1998 כתבתי מכתב לראש העיר של קוריה בספרד והודעתי לו שבכוונתי לבקר בעירו, כי על-פי המסורת מקור השם שלי קורי הוא מקוריה. סיפרתי לו ששפת אמי היא לדינו אך למדתי גם ספרדית, אני חי בישראל, נולדתי במצרים, מהורים וסבים ממוצא יווני וטורקי, וביקרתי פעמים רבות בספרד בענייני עסקים.

בעשרים באוגוסט 1998 כתב לי ראש העיר של קוריה:

  • "אני מברך את דון חקובו קורי, ובהכירי את העניין שיש לו בביקור בעירנו אני מתכבד להזמינו ולארחו, בהביאי בחשבון את החשיבות של המטרה שהביאה אותו לרצות לבקר בארצנו. חוזה מריה אלברז מנצל את ההזדמנות על-מנת להביע בפניו את העניין האישי שלו".


באותו היום קיבלתי דוא"ל מחואן פדרו מורנו, הארכיאולוג האחראי למחלקת ההיסטוריה והתרבות של עיריית קוריה, שכתב לי:

  • "המטרה של הביקור שלו נראית לי מאוד מעניינת ומרתקת. כבוד ראש העיר מסר לי על רצונו לבקר אותנו. קוריה, שומרת בזכרונה ההיסטורי את השם של רחוב בית הכנסת, ויש שני מקומות אפשריים למיקומו. אנו מקווים לראותו בקרוב בעירנו/עירו. נקבל אותו היטב".


בעשרים וארבעה באוגוסט 1998 כתבתי למורנו:

  • "בחפץ רב אבקר עימו בעירו ואראה את האתרים של בית הכנסת והרובע היהודי. אולי, יתאפשר לי עם הדנ"א שלי לאחר 500 שנה, לסייע לו למצוא את המיקום המדויק של בית הכנסת בו ביקרו אבות אבותיי. זה מאוד חשוב למען התיירות של עירו... רואה אתה אדוני, שאני כבר לוקלפטריוט ואני חפץ לעשות דבר-מה על-מנת לסייע בכלכלת עירנו...".


בשמונה באוקטובר ביקרתי בבית הכנסת העתיק של קסטלו דה וידה מהצד האחר של הגבול, בפורטוגל. שמתי לב איך נבנה בית הכנסת ובתשעה באוקטובר נסענו רעייתי רותי ואנוכי לקוריה, שם התקבלנו על-ידי חואן פדרו מורנו. מורנו הראה לי שלושה אתרים אפשריים לבית הכנסת, אבל פסלתי את שני הראשונים (דנ"א, אינטואיציה או מזל?). כאשר הגענו לאתר השלישי, אמר לנו מורנו שפה ישנה בעיה, כי הגברת הזקנה שגרה בבית לא מוכנה לפתוח את ביתה בפני אף אחד. לפתע, הגברת הזקנה (שמה היה קסטנירה), שדמתה בצורה מדויקת לאמי, יצאה מביתה. אמרתי לה שאני בא מישראל, שמי הוא קורי, ומקור המשפחה שלנו מקוריה. אנחנו רוצים למצוא היכן היה בית הכנסת ואנו מבקשים את רשותה להיכנס לביתה. היא חייכה, והזמינה אותנו להיכנס. מורנו היה המום.

כאשר נכנסנו, שמתי לב שהבית היה בנוי בדיוק כמו בית הכנסת של קסטלו דה וידה. אבל השער היה מרובע ולא בצורת קשת כמו בבית הכנסת בוידה. כאשר שאלתי אותה מדוע, היא אמרה לי שהיא שמעה ממשפחתה, החיה באותו הבית מזה מאות בשנים, שהשער המקורי היה קשתי, אבל הוא נהרס ברעידת-האדמה של 1755. ירדנו למרתף והיא הראתה לנו ספרים עתיקים, אך העתיק ביותר היה משנת 1500, לאחר שהיהודים גורשו מספרד בשנת 1492. היא אמרה למורנו שהיא מסכימה שייערכו חפירות בביתה על-מנת למצוא את שרידי בית הכנסת.

בתום הביקור, נתן לי מורנו במתנה ספר "קוריה וסיירה גאטה" וכתב הקדשה: "לידידינו היהודים, שספר זה יניח צעד נוסף למפגש של תרבויות שלעולם לא היו צריכות להיפרד".

מעשה קסם? סיפור הגיוני?
הפטיו של בית הכנסת של קוריה [צילום: רותי קורי]

היהודים של פורטוגל נאנסו להתנצר, כי לא איפשרו להם להגר כמו בספרד, אבל רבים מהם ברחו מאוחר יותר עם עזרתם של דונה גרציה מנדס ואחרים לטורקיה, ליוון ולאיטליה

בשנת 1999 נמכר ביתה של גברת קסטנירה לאדם פרטי ועד שנת 2011 לא בוצעו החפירות, אבל מורנו אמר לי בשנת 2011, שבחפשו בארכיבים של קוריה, הוכח לפני מספר שנים שבית זה אכן היה האתר של בית הכנסת. לא ניתן לבקר בבית הכנסת כי גרים בו אנשים פרטיים. באינטרנט קראתי שהקהילה היהודית בקוריה הייתה קיימת כבר במאה השתים-עשרה. ברובע היהודי חיו בערך 46 משפחות שעסקו במקצועות של חרטים, חייטים, צורפים, גובי-מס וכדומה. עם הגירוש מספרד, כמה מהיהודים השתקעו בפורטוגל, שם הם התנצרו, כמו יהודה מאלבה. אלה אם כן העובדות.

אני משער שהיהודים של קוריה (עם אבות אבותיי כנראה) ברחו לפורטוגל בשנת 1492, כי קוריה הייתה על גבול פורטוגל שקיבלה יהודים עד שנת 1497. הם חשבו שיחזרו בקרוב לספרד והשאירו את בית הכנסת במשמרת של אחת המשפחות, ששינתה את שמה, כמו אנוסים רבים, לשם של עץ - קסטנירה, עץ הערמון, אבות אבותיה של הגברת הזקנה שחיה עדיין באותו הבית בשנת 1998. הם לקחו עימם את כל הספרים בעברית ולכן לא היו בבית ספרים כלשהם מלפני שנת 1500. היהודים של פורטוגל נאנסו להתנצר, כי לא איפשרו להם להגר כמו בספרד, אבל רבים מהם ברחו מאוחר יותר עם עזרתם של דונה גרציה מנדס ואחרים לטורקיה, ליוון ולאיטליה, שם גרה משפחתי עד אשר היגרו שוב למצרים, לישראל, לצרפת או לברזיל.

הגברת קסטנירה, שכנראה ידעה שביתה היה בית הכנסת בהיותה אנוסה, החליטה בזקנותה לאפשר שיתבצעו חפירות ולהחזיר את ביתה לייעודו המקורי של בית כנסת. הדמיון שלה עם אמי הוא לא תעתוע אופטי כי יש לנו תמונות עימה, אבל יהודיות ספרדיות רבות דומות עד היום לספרדיות, כי הן התחתנו עם ספרדים במשך 500 שנה. הסימפטיה שהיא חשה כלפינו, בפותחה את ביתה בפני ישראלי-יהודי כאשר לא רצתה לפתחו לבני עירה, מוכיחה כנראה שהיא ידעה על אבות אבותיה היהודים.

אך מי יודע איך מתרחשים הדברים: מדוע החלטתי לבקר בקוריה, מדוע הארכיאולוג ביקש ממני שאסייע לו למקם את בית הכנסת, מדוע האישה הזקנה החליטה לפתוח לנו את ביתה, כיצד צאצא של קוריה שבא מישראל מצא את בית הכנסת אחרי 500 שנה? האם זה מעשה קסם, דבר של מה בכך, סיפור הגיוני? מי יודע?

  • איכה ילווני
    בטור אינסופי
    כל אלה אשר הייתי אנוכי!
    איכה נפתח אשר הייתי
    בטור אינסופי
    עבור כל אלה אשר אהיה!
    וכה מעט, כה כלום אנוכי
    אנוכי של היום
    שהוא כמעט של אמש,
    שיהיה הכל של המחר!


    (חואן רמון חימנז, האמת הבלתי נראית, ההווה)

בביתה של גב' קסטנירה. יעקב קורי וחואן פדרו מורנו [צילום: רותי קורי]

הכותב הוא מרצה לאתיקה באוניברסיטת חיפה.
תאריך:  07/03/2011   |   עודכן:  08/03/2011
ד"ר יעקב קורי

מועדון הבלוגרים עוקבים: 3לקבלת רשימות יעקב קורי לדוא"ל
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן



רשימות קודמות
במערכת המדינית בישראל גברה בסוף השבוע ההתלבטות בשאלה האם הקולות הקיצוניים נגד ישראל שגברו לאחר הדחתו של הנשיא מובארק מתחילים להשפיע על שלטון המעבר בראשותה של "המועצה הצבאית העליונה במצרים".
07/03/2011  |  יוני בן-מנחם  |  מאמרים
לעובדים הסוציאליים שלום
07/03/2011  |  אלישיב רייכנר  |  מאמרים
האמירה של האלוף (במיל.) יעקב עמידרור מלפני כשבוע - "צריך להכניס כדור בראש לחייל שלא מסתער" - הרעידה אמות וסיפים ביישוב הישראלי, וייתכן מאוד שגם תגרום לאי-התמנותו לתפקיד ראש המועצה לביטחון לאומי (המל"ל).
06/03/2011  |  גרשון אקשטיין  |  מאמרים
"שרית הצטערה על שהניחה לאדריכל לתכנן את חלון מטבחה האמריקני דווקא מול הכביש המוביל לשכם ומול מחנות הפליטים, לא שַבְנוּ אל נחלת אבותינו כדי לפתור בעיות של עמים אחרים, הסבירה לעצמה, והלכה אל המשתלה לקנות שתילי ברושים, ששורשיהם ארוזים בשקיות ניילון שחרות ...שרית העדיפה עצי סרק ירוקי-עד, שיעמדו מול חלון המטבח ויסתירו את הנוף המביך"1.
06/03/2011  |  איתן קלינסקי  |  מאמרים
התבשרנו כי שר החינוך ממליץ לתלמידי מערכת החינוך לבקר בחברון. מתנחלי חברון עמלים כדי להציג את היישוב היהודי כחלק אינטגרלי של מדינת ישראל. בעמק האלה מתנוססים שלטים המכוונים למערת המכפלה - חלק מהרצף הריבוני של מדינת ישראל, מרחב בו שוכנים נתיב הל"ה, גבעת ישעיהו וחברון בכפיפה אחת. זהו מבט פרשני מרחיב, המתכנס למושג "ארץ ישראל" - ארץ אבות חסרת גבולות - ומנסה לצרוב אותה במרחב ובתודעה באמצעות ניכוס קרקעות, התיישבות יהודית, מינוח ונתינת שמות, טקסים, הצהרות פוליטיקאים ועלייה לרגל.
06/03/2011  |  בתיה רודד  |  מאמרים