אינני חושב שג'ורג' אורוול יכול היה להביא תרחיש גם ב"חוות החיות" וגם בספרו "1984" כפי שהוא מתממש לנגד עיננו במערכת הבחירות כאן בישראל. וככל שהמדיה מנסה להתחרות בהקרנת המופע של ה"סירק דה סוליי " שלנו, ככה הקהל שואג. בראוו!!!! כי הקרקס אלה החיים בישראל, ואנו משתתפיו. והודיני הוא לא אחר מאשר ראש הממשלה שלנו. הרי מהיכן לקוחים דמויות כמו "
האח הגדול" אם לא מספרו 1984 של אורוול.מונח אחר " משטרת המחשבות" זה לא מופע, אבל הוא קיים במחנה הלאומי.אפשר להוסיף משהו מבית מדרשנו.: הייה דוד( ביבי) מול גוליית( אובמה)
הכלל הוא ששקר, ככול שאתה חוזר עליו הוא משתרש וגם אם הוא יופרך שורשיו נטועים למטה.לכן המונח הישראלי "הסברה" הוא כול כך אקטואלי לגבינו. כי כאשר צריך "להסביר" זה נקרא ביידיש "גוט שפעט"- מאוחר מדי. בוודאי שזה לא מוסרי ואם יש בכך הסתה זה גם פלילי, אבל במקרה זה הלוחמים הקנאים ביותר נגד חופש הדיבור ייתלו באילן גדול זה.
גרסת ההגנה
אבל יש מקרים שגם ממקום שבה התעמולה היא בן בית, כמו זה שברחוב בלפור, צריך להסביר. למשל עניין הבקבוקים בבית ראש הממשלה. אז הנה תרומה צנועה שלי איך אפשר לחבר גרסה שגם תסביר את העניין וגם את פיטוריו של מנהל הבית, שהוא הוא השורש פורה ראש ולענה. שתי ציפורים בקלע אחד. מגננה לא שווה להתקפה אבל בתורת התעמולה, נוסח 1984, כאמור, ככול שחוזרים על שקר ככה הוא חודר למוח ושם הוא מקונן . אז הנה הסיפור:
מכלית של חברת "אביב תעשיות מיחזור" עברה ברחוב בלפור בירושלים ובמקרה השומרים שלא שמו לב, הזיזו את המחסום, שמצוי ליד ביתו של ראש הממשלה. הנהג גם הוא לא שם לב, המכלית התהפכה וכל התכולה של אלפי בקבוקי פלסטיק נפלה על הכביש. לאחר שהכביש נחסם החלו להזדנב המכוניות ולאחר עשר שניות חסד של הנהג הישראלי, החלו הצופרים הישראלים לצפור במקהלה קקופונית.
הצפירה הביאה את שרה נתניה להסתכל החוצה. כשראתה מה קורה זימנה אליה את נהג המיכלית ואמרה שיפנה את כול הבקבוקים מן הכביש לביתה שלה.בעזרת נהגים שמוכנים לתת ידי במקרים כאלה, הועברו כל הבקבוקים למעון ראש הממשלה והכביש נפתח לתנועה תוך צעקות: "הידד לשרה". התנועה זזה, אך הבקבוקים נשארו וגרמו ללכלוך נוראי בבית . עד כדי כך שהיה צורך להזמין כמה חברות בת של רשת ניקיון בשם "וטהרתם לנפשותיכם" ואלה היו צריכים לעמול כמה ימים כדי להחזיר את הבית למראהו המקורי. כמובן שאנשים רבים שעובדים זקוקים למזון. לכן הוזמנה חברה לקייטרינג שסיפקה אוכל ושתייה.
קודם לכן ביקשה שרה ממנהל הבית עזריה שלמה אזולאי, הידוע בשם שלומיק להעביר את הבקבוקים לסופֶר ולקבל חזרה את מחיר הפדיון. שלומיק עשה חשבון מוזר שסכום הפדיון לא מכסה את ההוצאות הקטנות שהעובדים הוציאו על "דברים קטנים" שהזוג נתניהו ביקש לרכוש ולא החזיר את הכסף. ואגב, טענה שאין לה כול אסמכתא משפטית- ציין המשפטן מטעם בית נתניהו. בקיצור הוא לקח את הכספים וחילק לעובדים. על דעת עצמו, יש לציין. זה התחלת הסיפור. הסוף הוא שרק לאחר כשנתיים כשנודעו לזוג נתניה את מעלליו של שלומיק בכול הקשור לניהול הבית, הוא פוטר. וככה נודע להם את דבר הבקבוקים ושרה הזדרזה מייד להחזיר את דמי הפדיון למדינה. ועל זה המדיה קפצה כמו להקת עורבים שחורים. נו באמת לאן הגענו.
הג'נטלמן
לפני שבוע קבלתי את האיגרת השבועית של בוז'י הרצוג, מנהיג "
המחנה הציוני" וזאת הפתיחה: "הבחירות הקרבות מציפות אותנו בכמויות אדירות של אינפורמציה לא רלוונטית. ככל שביבי יורד בסקרים הוא עולה בשקרים ומנסה לגרור את התקשורת, הרשתות החברתיות והשיח הציבורי לעיסוק בסרטונים ובסיסמאות, בספינים ובכותרות, שכל מטרתם היא הסתת הדיון מהנושאים והשאלות שכל אזרח צריך לעסוק בהם עד ה-17 במרס: האם החיים שלכם השתפרו בשש השנים האחרונות? האם אתם מרגישים בטוחים יותר? האם ההנהגה הנוכחית חיזקה או החלישה את מצבכם הכלכלי, את התקווה שלכם, את הסיכוי לקנות דירה ולבנות עתיד יציב ובטוח לכם ולמשפחתכם?
בשביל לחזק את המגמה הזו, ולהבטיח את ניצחוננו - אנחנו זקוקים לכם. בימים הקרובים תראו הרבה יותר צבע וחומרי הסברה שירדו לשטח, תפגשו את השיירה המדהימה שלנו ותוכלו להצטרף לאירועים וסיורים בכל
הארץ. הכוחות שלכם, ההתגייסות, האש בעיניים, והאמונה בדרך שאנחנו סוללים כאיש אחד יביאו לניצחון- אין ספק שזו הזדמנות נדירה שלא הייתה שנים רבות להחליף את השלטון ולהביא מנהיגות אחראית לישראל ואתכם ובזכותכם - אנחנו ננצח!"
בשבילי לא זו בלבד שהפתיחה מספקת כדי לשכנע אותי שאף אם יצחק הרצוג אינו המנהיג האופטימאלי, אם יש בכלל פוליטיקאי אידיאלי, הוא החלופה הטובה ביותר לביבי, אלא שגם זה מיותר. צימוק בפתשגן הוא הסוף: "ועכשיו, נסו ליהנות מהשלג ומזג האוויר החורפי ושתהיה לכולכם שבת נעימה ורגועה."
איזה יופי של סגנון, כמה עידון יש בו, חג לאוזן ולעין. מגובה בעובדות ובמציאות אפורה. מדבר אליי. ג'נטלמני. ישנה רק בעיה קטנה אחת אצל היריב יש מחסור חמור בג'נטלמנים, הם לא מכירים מילה כזאת. היא בשבילם הוטנטוטית.
מסתבר שיש עוד תוהים כמוני, ואני כתבתי זאת לבוז'י, וכאילו שכתבתי לרוח. כי כול המסרים האלה, ואין זה משנה מה האכסניה שלהם, הם חד סטריים. אותי משתפים פסיבית. ככה כותב בין היתר מרק פראנק במכתב ל הארץ(20.2.15)", יותר מהמיתוג של השמאל הציוני כמשת"פים של דאעש - בסרטון של הליכוד - מכעיסות אותי הרפיסות וההכנעה של השמאל בתגובתו על הסרטון".
באותו גיליון שבו התפרסם המכתב פורסמה כתבה ובה הגלריה של הצוות שעומד בראש מנגנון ההסברה, התעמולה, התגובות של "המחנה הציוני". בראשו עומד אדם, שהוא עצמו אינו קוטל קנים בתחום "ההסברה" והוא גם ירש זאת מאביו, פרשן תקשורתי מעולה ונשיא המדינה .ואם מה שאנו רואים בשטח, או שמשתקף בתקשורת או בסקרים זאת המציאות- החבורה הזאת כשלה. אפשר מאוד וה"נשר" שנחת שם,
ראובן אדלר, מצופה להוציא אותו מן הגומחה או אף להחליף כמה מהם ולהמריא. בכול מקרה מומלץ לתת לצוות "ההסברה", של המחנה הציוני כמה שעורי יסוד בקריאת " 1984" של אורוול.
החברה האורווליאנית
>
כמו ווינסטון סמייט בספר 1984 במדינת אוקיאניה שתפקידו לשכתב את ההיסטוריה, ככה יושבים אצלנו כמה וכמה ווינסטון סמיתים ומשכתבים את ההיסטוריה של מדינת ישראל. גם הם מתאימים אותה להווה. השליט בהווה, שלט בעבר . למשל בן-גוריון, הגה את מדיניות הגאווה הלאומית של ביבי. זאת הייתה גדולתו של הזקן . בדיוק כמו שנאמר על העיתון ",ניו-יורק טיימס". הוא עיתון חשוב מאוד, בין השאר מכיוון שהוא יודע מה יכתוב בעוד יומיים העיתון היהודי "פורווארטס". ביבי הוא שיכול לטעון כי הכתר של המלחמה בטרור הוא שלו. כול הלוחמים בטרור בעבר או שראו בעיני רוחם כיצד ינהג ביבי, או שזה לא היה טרור בכלל. ולהפך. כול הבעיות התחילו עם הקמת המדינה בתקופת מפא"י. נושא הדיור, הביטחון ועוד. ומה שקלקלו במשך יובל שנים ביבי לא יכול לתקן בעשור. תנו לו עוד עשר שנים ותראו. אולי לא תהיה מדינה יהודית אבל חסל סדר בעיות.
מכיוון שהכלל הוא שמלחמה היא שלום, צריך לדאוג למלחמה. ואפשר לכמה מלחמות בעת ובעונה אחת.יש מלחמה נגד אירן, יש מלחמה נגד ראש הרשות הפלשתינית, ויש מלחמה אם צריך נגד הנשיא אובמה.אבל בכך ההוגים של 2015 לא מסתפקים. צריך אויב פנימי,כמו הקרן החדשה ובנוסף אויבת,אישה כמו
ציפי לבני. ואם בזה לא די אז יש גם גברים: הרצוג,לפיד ואפילו
נפתלי בנט מן "
הבית היהודי".הכלל הוא שלא משנה עם מי. צריך אויב וצריך להפחיד. הפחד, מי שאינו יודע, הוא האויב הגדול. איך אמר הנשיא קנדי בנאום ההכתרה שלו: "אל נפחד אלא מהפחד עצמו".ולא זו בלבד שצריך לחשוש מאויב פיזי אלא ממחשבה זרה.לכן יש "משטרת מחשבות".- ראוי לציין שכאשר אורוול כתב את ספרו 1984- הפשיזם והנאציונל סוציאליזם הובסו. המודל שהיה קיים בשבילו היה המשטר הקומוניסטי, רודני ורצחני אף הוא . מכיוון שאורוול שנא את משטר הקומוניזם של סטאלין נקל לשער שהוא עיצב את החברה בספרו על-פי שלטון טוטליטארי קיים, המשטר הקומוניסטי. זה היה אז. כיום הפאשיזם זוחל חזרה לאירופה, אף כי עדיין לא לממסדים הרשמיים. וגם אצלנו במדינת היהודים הפנים של הפשיזם החדש אפילו מאיימים יותר, מכיוון שהם משולבים בדת. ואין משטר מסוכן לדמוקרטיה מאשר משטר קלריקאלי. הסימביוזה בין אלוהים לבין השליט הייתה תמיד מסוכנת, בעיקר ליהודים בפזורה-,ליהדות.
ככול שחשוף יותר ככה משובח
מי שחושב שחשיפת יתר של ביבי ושל
שרה נתניהו מזיקה להם, טועה בגדול.מודעים לכך שני השותפים: נתניה והמדיה. שניהם יוצאים נשכרים ושניהם יודעים זאת.הדוגמה הקלאסית של קופרודוקציה הזאת היא תוכניתו של
גיא פינס בערוץ 10 . לכאורה בהפרזה יש כאילו לעג, כמו סיפור המעצב שגילה הזנחה, כמו מעצבת הלבוש של שרה וכתבת השער ב"את", שבשניהם הכתבה מלווה כאילו באיזו הרמת גבה שעלינו להבין שיש בזה תמיהה לפחות. שטויות. זה עושה טוב למשפחת נתניהו וגם לפרסומת בערוץ המסחרי.זאת הסיבה שכמעט אין יום שבו הזוג נתניהו לא מככב בתוכנית הזאת. כדי להשלים את התחפושת הזאת, ביבי תוקף את המדיה שהיא עוסקת בו, במקום לעסוק בעייני מדינה, והמדיה מקבלת ממנו את הצל"ש שהיא אכן תוקפת אותו.יופי. המדיה ממלאה את השליחות שלה.תיאטרון אבסורד? בכלל לא.המדיה, ובייחוד הטלוויזיה, ברדפה אחר החריג כביכול, היא שמעצימה את הוולגריות ואת הבריונות בשיח הציבורי. אנשי 1984 של 2015 יודעים זאת יפה מאוד.
ובזה התמנון התעמולתי לא מסתפק. הוא דואג לתגבורת של גורמי חוץ. ככה אנו מקבלים ב"יוטיוב" במסגרת רשת הקרויה, "ניו אינגליש ריוויו", ראיון עם חוקר תיאולוגי יהודי שמרני בשם ריצ'רד רובינשטיין שעליו שמעתי זאת הפעם הראשונה, ולאחר חיפושים רבים ברשתות גם הבנתי מדוע, מכיוון שהאיש בקושי מוכר. הוא קובע כי הנשיא אובמה הוא אדם חכם. כלומר לא מדובר פה באיזו מקריות או מעשה שטותי של מי שמועד. הכול מחושב. והוא מהפכן ורוצה לשנות את השיטה הפוליטית בארה"ב. לאמור רובינשטיין מציע לא פחות מאשר לחפש קומוניסטים מתחת לסדינים בדיוק כמו בתקופת הסנטור מקארטי, כי חזרנו לשם. הפעם מדובר בנשיא עצמו. ביחסים עם ישראל, טוען רובינשטיין, אובמה רוצה להחזיר את הגלגל לאחור לתקופת רוג'רס ואצ'יסון. זאת, אגב, ביום שבו מתפרסמת ידיעה על קבלת עוד מטוסי חמקן מארה"ב. מה שמעניין הוא שאני מקבל את הלינק הזה מידידה תחת הכותרת באדום "אובמה האמתי" "חובה לשמוע". בעצם הכוונה היא שחובה לצפות. האם צריך עוד אמת גדולה מזאת. הרי "לראות זה להאמין".
"המדינה בוערת" "ארצי בוערת" זה שמו של שיר של הזמרת והמלחינה הצעירה אלה דורון my country is burning.
נזכרתי בו לאחר שציפית במקרה בהקרנת הסרט "מיסיסיפי בוערת" .בסרט באים שני אנשי האפ.בי.איי (בכיכובם של ווילם דפו וג'ין האקמן) לחקור העלמם של שלושה אנשי זכויות האדם בעיר במדינת מיסיסיפי שנשלטת בפועל על-ידי ה"קו קלאקס קלאן" הגזענית. דובר הגזענים מסביר בין השאר על רגל אחת מהי תורת הציבור שהוא מייצג." אנו שונאים את היהודים כי הם מרוששים אותנו, אנו שונאים כושים כי הם מסריחים ונחותים. אנו שונאים קתולים כי האפיפיור שולט בהם. אנחנו הלבנים הפרוטסטנטים - הפטריוטים האמתיים של המדינה". ההצהרה הזאת מלווה בהעלאת הבתים הכושים באש, בהתנכלויות, בירי, בשעה שגם ראש העיר וגם מפקד המשטרה פועלים בשרות ידי הגזענים. שני אנשי המשטרה הפדראלית מתקשים להתמודד עם המציאות הזאת בעיקר משום שיש חילוקי דעות ביניהם באשר לצורה שבה יש לשים קץ למצב. דפו הוא המתון והאקמן הוא בעד פעולה לא שגרתית. לבסוף לנוכח המבוי הסתום מקבל דפו את גישת הקמן. הוא אומנם פועל במסגרת החוק אבל בקצה ומפעיל טקטיקה אשר מביאה לחיכוכים בקרב הגזענים ולבסוף לעצירתם והבאתם לדין.
אולי ברוח זאת צריכים לפעול בוז'י ויועציו בראשות ראובן אדלר. לדוגמה. בסרטון על שיח בקשר לעניין ההאשמות של מנהל הבית של משפחת נתניהו. כאשר ביבי ושרה מדביקים לו את כול הבזבזנות והמחדלים של ניהול הבית תוך ניסיון להכתים את שמו.
אחד מן המשתתפים במצגת שואל מעין שאלה כזאת:
מה אמרת שמו של אב הבית?
שמו אזולאי.
אהא...מזרחי.
עובדה.
זה לא מריח טוב, אבל זה כשר. "מזרחי" בימינו קם לתחייה הוא שוב "אין", זה "סבאבא" בריבוע.. זאת שפה מדוברת. בעיקר מובנת.
