נוכח אוזלת היד של ממשל נשיא ארה"ב
ברק אובמה להגיע להסכם סופי ומוגדר כהלכה עם אירן בנושא פיתוח הנשק הגרעיני, כאשר האירנים מעלים בכל סבב שיחות דרישות חדשות היוצרות נתיבי התחמקות מסיכומים, עולים במלוא חריפותם ממצאי מחקר חשוב שנעשה במכון האמריקני האסטרטגי היוקרתי "הדסון", הקובע באופן מפורש, כי "אסור לאפשר למדינה איסלאמית, כמו אירן, להיות בעלת יכולת גרעינית, כיוון שאם אכן יקרה כדבר הזה, יהפוך המזרח התיכון לאזור רב-גרעיני והעולם כולו ייקלע לסיפור שעלול להסתיים באופן רע ביותר".
המחקר החשוב הזה, שהתפרסם לא מכבר מתוך התייחסות אל גירעון אירן כאל עובדה מוגמרת, מציג את שאלת המפתח כך: "איך ייראה העולם כאשר אירן תהפוך למעצמה גרעינית, ועם אלו בעיות אסטרטגיות ייאלץ העולם להתמודד? האם מצב חדש כזה יהיה תחילתו של תהליך שיוביל את כל מדינות המזרח התיכון לפתח או לרכוש נשק גרעיני וכל האזור יהפוך לרב-גרעיני?
מסקנת המחקר נראית לכאורה פשוטה, אך היא טומנת בחובה איומים מרחיקי-לכת. המחקר קובע: משמעות ההליך של מזרח תיכון רב-גרעיני תהיה שאם אירן תשיג נשק גרעיני, ירצו מדינות נוספות במזרח התיכון להשיג נשק כזה. כדי להגן על עצמן וככל שיגדל מספר המדינות במזרח התיכון בעלות יכולת גרעינית, כך יגברו הסיכונים להתלקחות אזורית שאי-אפשר יהיה להתגבר עליה.
21 מדינות עם פוטנציאל פיתוח גרעיני במחקר מוצגים הנתונים ההיסטוריים הבאים מן התחום הגרעיני: בשנת 1961 היו בעולם שש מדינות בעלות יכולת גרעינית. ארבע במערב ושתיים במזרח. כיום קיימות שמונה מדינות שיש להן נשק גרעיני: ארה"ב, רוסיה, בריטניה, צרפת, סין, פקיסטן והודו. מדינה נוספת שביצעה ניסוי גרעיני היא
קוריאה הצפונית. על-פי ההערכות המבוססות של מקורות מודיעין בעולם, גם לישראל יש נשק גרעיני. תופעה יוצא דופן במועדון הגרעיני הזה היא דרום אפריקה, שהיה בבעלותה נשק גרעיני אך היא השמידה אותו ומאז לא עסקה בפיתוח יכולת גרעינית.
על-פי נתוני המחקר, מצויות כיום בעולם 21 מדינות שהן בעלות פוטנציאל לפיתוח נשק גרעיני, שהידועות שבהן - אירן וסוריה. מתוך נתונים אלה ברור, לדעת המחקר, כי ככל שיהיו יותר "שחקני אטום" על המגרש הגרעיני, כך יגדלו הסיכויים להתפרצותה של "מגיפה אטומית" שיכולה להתפתח מתוך טעות, משגה בהערכת נסיבות תקשורתיות, אי-הבנות פוליטיות, שינויי שלטון בעקבות בחירות, או הערכת-חסר לגבי יכולת ההרתעה הגרעינית, וכל אלה יגבירו עד מאוד את הסיכונים ויפגעו ביכולת לשמור על מאזן של שלום אזורי.
מסקנה נוספת של המחקר קובעת כי אין סיבה סבירה להניח שהמזרח התיכון דווקא יהיה עמיד בפני מצב של "התמוטטות ההרתעה" יותר מאשר כל מקום אחר בעולם. מזרח תיכון רב-גרעיני יהיה יציב הרבה פחות והרבה יותר מסוכן מאשר המזרח התיכון במצבו הנוכחי. מזרח תיכון רב-גרעיני יהיה בעל פוטנציאל גבוה של הזדמנויות שואתיות. כי ככל שתרבינה הידיים הבוחשות בקלחת של הנשק הגרעיני, כך יהיה קשה יותר לשלוט בהן, גם מן הטעם שיתרבו האפשרויות של היווצרות קואליציות גרעיניות כנגד אויבים פוטנציאליים, כמו ישראל, למשל, או גם מדינות אחרות שביניהן פעורים תהומות של אמונות דתיות שונות ומנוגדות, כמו סונים ושיעים או חילונים ומוסלמים פנאטים כמו במצרים, למשל.
מחוזות שאין לאיש חפץ להגיע אליהם לדעת המחקר ברור לחלוטין, כי המזרח התיכון כיום הינו אזור בלתי יציב בעיקר נוכח תופעות מה שמכונה "האביב הערבי" שהוביל למהפכות, קרבות עקובים מדם, השתלטות גורמים טרוריסטיים דוגמת דאעש, מהומות וחוסר יציבות שלטונית. מן הטעם הזה חשוב להבין, נטען במחקר, כי היעד הראשון חייב להיות חסימת האפשרות שמדינה איסלאמית, כמו אירן, תהפוך להיות בעלת יכולת גרעינית.
חוסר היציבות במזרח התיכון המתפתח כלהבה בשדה קוצים עלול להוביל את העולם למחוזות שאין לאיש חפץ להגיע אליהם. גם תקיפת אתרי הגרעין באירן, אף אם תיעשה על-ידי ארה"ב לבדה, על-ידי ישראל בעצמה, או בשיתוף פעולה, תחת הכותרת "הגנה על ישראל" או "מתקפת מנע", עלולה אולי להביא להצלחה צבאית מקומית, אך באותה מידה היא גם מסוגלת ללבות מלחמה אזורית שאין לדעת אם תסתיים במזמורי ניצחון או בקטסטרופה בלתי נשלטת.
מזרח תיכון חדש ומסוכן מאוד במצב הדברים הנוכחי - מסכם המחקר - איש אינו יכול לחזות במידת סבירות נאותה איזה מין מזרח תיכון חדש מתפתח מאחורי הקלעים. בכל מקרה, סביר מאוד להניח ברמת ודאות גבוהה, כי זה יהיה מזרח תיכון חדש ומסוכן מאוד.
ניצנים ראשונים של הסכנה המתעצמת ניתן לראות במגעים המעשיים שמנהלת ערב הסעודית, ממש בימים אלה, עם פקיסטן בעלת הנשק הגרעיני, לרכישת מידע וטכנולוגיות שיפתחו בפני סעודיה את הדלת למועדון המדינות בעלות הנשק האטומי, אם כדי ליצור מאזן אימה הגנתי מול אירן המתגרענת, או כדי ליצור שוויון כוחות מרתיע נגד יכולותיה הגרעיניות של ישראל, לפי פרסומים זרים.
כך או כך ברור, כי הכתובת שאליה מכוונים ממצאי המחקר של מכון "הדסון", היא ממשלו של הנשיא אובמה שחוסר נחישותו מול אירן עלול להפוך לגורם שכשל במימוש אחריותו לשלום העולם, אם אכן התרחיש החזוי הרע הזה יתממש.
