אימונים אינם חזות הכל בין מלחמת ששת הימים לבין מלחמת יום הכיפורים התאמנו ללא-הרף, וזה לא כל כך נראה בביצועים של צבאנו הכושל ביום הכיפורים. אימונים אינם חזות הכל. הם צריכים להתבסס על הפקת לקחים הגונה, שאינה מעלימה פגמים, אלא נועדה לסמנם, ולסלקם.
אם מתאמנים לפי תורת קרב שגויה, מנציחים את הטעות ותו לאו. והאימונים הופכים לבזבוז אדיר של כספים ושל מאמץ, ויוצרים אשליה של מוכנות לקרב.
לכן, איני
מתפעל מדברי משה יעלון, שר הביטחון, בתרגיל חטיבת הצנחנים, לאמור "צה"ל מתאמן, ממשיך להתאמן, השנה חזר להתאמן רגיל גם סדיר וגם במילואים ... אני יכול להסתכל על מה שאני רואה פה היום בשטח בסיפוק רב ". להזכירכם - יעלון הוביל את צבאנו, כרמטכ"ל וכשר, לכמה כישלונות, שהאחרון בהם היה "צוק איתן".
התקשורת - לפעמים (?) אויב מאז ומתמיד הייתה התקשורת מתווך, שהביא לקהל חדשות אחר תהליך של מיון - עריכה, שנעשית בשתי דרכים: יש שוערים, שבודקים את מהות הדברים לגופם (עריכה אוביקטיבית); ויש פרקליטים, שמקדמים עניינים מסוימים, הקרובים ללבם (עריכה סובייקטיבית).
ביום עיון, שהיה בוושינגטון הבירה, ניסה קליפורד די מאי - איש תקשורת שמרני, שמנהל את המכון להגנה על דמוקרטיות (FDD) - לברר את הסוגיה באחד המושבים, עם ג'יימי דֶטמֶר ועם דקסטר פילקינס, שני עיתונאים אמריקניים, שסיקרו את המלחמות בעירק ובאפגניסטן, כתבו עליהן, וקיבלו פרסים על עבודתם העיתונאית.
לטענת צמד העיתונאים, הג'יהאדיסטים אינם זקוקים לתקשורת, כיוון שיש להם מנגנונים משומנים ליחסי ציבור, שמציגים היטב את השיח (נארטיב) שלהם. אמצעי התקשורת המערביים מפיצים כל הזמן את מסרי הג'יהאד, והעיתונאים הפכו לפגיעים: חוטפים אותם, ורוצחים אותם כחלק מהעברת השיח של הג'יהאד.
מאי ניסה לחלץ מדטמר ומפילקינס הודאה, כי הפחד פן ייהרגו גורם לעיתונאים מערביים צנזורה עצמית בשדות הקרב. השניים התחמקו מתשובה ישירה, ויצרו הרגשה שאינם דוברים אמת.
דטמר אמר, שהגיע לעיתונאות כיוון שרצה לדווח על מעשים רעים ועל עוולות, ולהניע את הקהל לפעול נגד הרוע. לדבריו, גם עמיתיו מוּנעים מאותה הסיבה. כלומר, אינו מחפש את האמת. יתר על כן, הוא הודה, שיעוות דיווחים למען עניינים, שהוא מזדהה עמם. פילקינס לא היה בוטה כמו עמיתו, אך לא רחוק ממנו. מאי ניסה לשווא לקבל מהם הודאה, שעיתונאים מדווחים רק מה שיאושש את השיח שלהם.
המסקנה מיום עיון כזה ברורה - זירת התקשורת הנה עוד חזית, ולעיתונאים שבה צריכים להתייחס כאויבים, שמשתפים פעולה עם הטרור בדיווח מוטה - חלקו מפחד פן ייענשו על-ידי הטרוריסטים על דיווח שלא ימצא חן בעיניהם, וחלקו כיוון שהכתבים מזדהים מראש עם מטרות הטרור.
חופש ביטוי האם הסרט, "צלף אמריקני", הנו תעמולה בוטה נגד מוסלמים?
השאלה עלתה לא מכבר בדיונים באוניברסיטת מישיגן בארצות-הברית. 300 סטודנטים ביקשו למנוע את הקרנת הסרט של קלינט איסטווד, והקרנתו הושעתה.
שלטונות אוניברסיטת מישיגן דנו בסוגיה, והגיעו למסקנה, שאין כל סיבה לא להקרין את הסרט בקמפוס.
מטרת האוניברסיטה לעודד חשיבה ודיון - אומרת רויסטר הארפר, סגנית-נשיאת האוניברסיטה לענייני חיי הסטודנטים. לדבריה, ההחלטה להפסיק את הקרנת "צלף אמריקני" אינה עולה בקנה אחד עם
חופש הביטוי ועם ההכרה, כי כל סטודנט רשאי לקבוע בעצמו את עמדותיו.
אין התנצלות את הכסף סופרים במדרגות, רק כשהמשחק נגמר, אומר פתגם ידוע. ובכל זאת, נראה, כי השמאל, שהובס בבחירות, ואינו מקבל את תבוסתו (עיינו בנפיחות של אנשיו לפני הבחירות, שלא השתנו אחרי הבחירות), ותקשורתנו, שלעגה למדיניות נתניהו בעניין החוזה עם אירן, לא יתנצלו. בינתיים - ויש להדגיש את ארעיות המצב - מדיניות נתניהו צדקה וגם הצליחה לזכות בתמיכה ניכרת, ולא רק במפלגה הרפובליקנית.
הנשיא העוין מאוד לנו וממשלו האנטישמי לא יחמיצו כל הזדמנות לנקום על תבוסתם. כרגע אובמה הנו ברווז צולע, שימיו בשלטון ספורים - פחות משנתיים - הישגיו מעטים מדי ונזקיו מתעצמים. הוא ייזכר לא רק כנשיא הגרוע ביותר מאז תחילת המאה העשרים, אלא גם כעלוב בביצועיו, שהצליח למרוט את יוקרתה ארצו בכל נושא שנגע בו.
ובעצם זו הצלחה - הרי לשם כך מימנו את ריצתו לנשיאות.
