אגדה עתיקה מספרת על מלך האימפריה הפרסית דריווש הגדול סיפור שגם אנשים רמי-מעלה בדורותינו ראוי שיפנימו את מוסר ההשכל הכלול בו. וזה סיפור המעשה: זמן לא רב לפני שנאסף דריווש אל אבותיו, שאלו אותו בני משפחתו באיזה אופן הוא מבקש למצוא את מנוחתו האחרונה. דריווש השיב באופן מפתיע כך: אני מבקש להיטמן בתוך ארון עץ כשאני שוכב על גבי ושתי ידי יוצאות מתוך הארון לימין ולשמאל, כאשר כפות ידי הפתוחות מופנות כלפי מעלה. כשנשאל לפשר בקשתו המשונה, הסביר המלך החכם: אני רוצה שכל מי שיבוא לחלוק לי כבוד אחרון יוכל לראות שאני יוצא מן
העולם הזה אל העולמות העליונים מבלי שלקחתי לכיסי דבר מאיש בכל מהלך חיי - לא זהב, לא כסף וגם לא אבנים טובות. כפי שבאתי אל העולם ערום ועריה כך אני גם יוצא ממנו.
אחד האישים המורמים מעם בעיני עצמם שראוי להם להפנים את הסיפור ולהסיק ממנו את המסקנות הראויות הוא
שמעון פרס שבעקבות הביקורת הציבורית החמורה ורחבת ההיקף, חזר בו מההתקשרות המסחרית התמוהה עם
בנק הפועלים, שעד היום איש אינו יודע באמת את מהותה, מי יזם אותה ומה היו תנאיה הכספיים.
אני מאחל לשמעון פרס שירבה ימים ושנים ויזכה לעוד מנה נאה של אריכות ימים. אבל עד שיבוא יומו, ראוי שיחשוף לעיני מעריציו הנאמנים וגם אלה שאינם נוטים לו חיבה מיוחדת, לא רק את תפקיד המאכער העסקי שנטל לעצמו, אלא ינקה את השולחן סוף-סוף מהחשדות ומהשמועות ויספר לנו את האמת המתמקדת בשלוש שאלות קצרות:
האחת - האם לאחר שפרשת מן הנשיאות קשרת את עצמך בעוד עסקות מן הסוג של עסקת בנק הפועלים עם גוף מסחרי כלשהו?
השנייה - אם כן, בכמה חברות מדובר ומה היקפם הפיננסי של החוזים האלה?
השלישית - מאז הפכת לאזרח מן השורה מה היו הכנסותיך מעסקים פרטיים?
יכול מאוד להיות שבגלל המבוכה ואי-הנעימות שנגרמו לפרס עם פרסום דבר ההתקשרות עם בנק הפועלים, הזיכרון מתחיל לתעתע בנשיא לשעבר. בפרסומים הראשונים על עסקת "הפועלים" נאמר שכל עיסוקיו של פרס יהיו בחו"ל, לא בישראל. עכשיו הוא מספר סיפור אחר. הוא רק עתה מספר לנו שכל כוונתו הייתה להביא משקיעים לישראל. אם זו האמת, לא ברור למה עיסוק שכזה צריך להיעשות באמצעות בנק הפועלים? האם כדי שיוכל לזכות בעמלת תיווך על השידוך העסקי? באופן מעשי הרי אם היה פרס מאתר משקיע פוטנציאלי מתאים, הוא יכול היה לחבר אותו ישירות אל שר האוצר או לראש הממשלה כדי שיסייע לטובת המדינה.
כדי לחשוף את האמת ולטהר את החשדות המוצדקים יכול פרס להתחייב, כמו דריווש בשעתו, להציג בפני הציבור את האמת על טוהר כפיו.
