מְזִכָּרוֹן לְחָג
יְמֵי חָג וְשָׂשׂוֹן בִּדְבָרִים וּבְאֹמֶר
סוֹפְרִים בְּקַדְרוּת יְמֵי הָעֹמֶר
וּמִיּוֹם זִכָּרוֹן לְשִׂמְחָה וְיוֹם חָג
סוֹפְרִים וּמוֹנִים עַד שֶׁיַגִּיעַ לָ"ג

עַם יִשְׂרָאֵל יוֹדֵעַ אֶבֶל וְשִׂמְחָה
אַחֲרֵי מוֹת שׁוּב מַזִילִים דִּמְעָה
מְנַגְבִים דְּמָעוֹת וְשָׁבִים לַשִּׁגְרָה
אֶבֶל וְשִּׂמְחָה מוֹפִיעִים כְּסִדְרָה

שלושה איסורים בולטים יש בפרשות השבוע

לקדש את המקום בו שם מתייחד אדם עם אלוהיו כמו בבית כנסת שלשם לא נכנסים בלי כיסוי ראש, לא מדברים בעת התפלה, וּבְשֶׁבֶת האדם על מושבו, אין לא מְשַׂכֵּל רגליו. על האדם לשים עצמו כמי שנכנס למשכן או לקודש הקודשים שם שורה רוח השם. זה מופיע כאיסור ראשון במעלה האיסור נוסף הוא איסור אכילת הדם. באיסור אכילת הדם, נאמר: כי הדם הוא הנפש. כי נפש הבשר בדם היא ('ז/יא),ונאמר עוד: כל נפש מכם לא תאכל דם (יז/יב) הוצאת הדם מן הבהמה המותרת באכילה מהוה חובה שאין לסור ממנה ימין או שמאל. שפיכת הדם מודגשת בהקרבת הקרבנות כי הדם שם מותז ונשפך למען יראו וידעו כי הדם נשפך. למרות זאת אנו מכירים מן ההיסטוריה כולל של ימינו סיפורי עלילות הדם נגד העם היהודי המושא בשימוש בדם ילד נוצרי לעיסת בצק המצות. בעלילת הדם החלה הנצרות משנאת היהודים והמוסלמים לא פגרו אחריהם, זאת למדנו מעלילת הדם של דמשק. עלילה הדם מקורה בעובדה שאצל הנצרות והאיסלאם אין איסור אכילת הדם. איסור נוסף הוא איסור גילוי עריות.

במנחה של יום הכיפורים חובת היום הקריאה על גילוי עריות. חז"ל הסבירו זאת לפי השכל הישר, כשם שהאדם יכול להתגבר על יצרו ביום הַכִּפּוּרִים במשך עשרים ושש שעות בעמידה בפני יצר האכילה והשתיה שבו כמצרים חיונים לגוף האדם, ולהתפלל ולקרוא כמעט יממה, כך צריך האדם להתגבר על יצרו בעריות, ללמדך שגילוי עריות הוא מן הדברים שיש להיזהר מהם ולא בכדי מחמירים היום עם העובר על איסור זה כאשר הדבר נעשה בתוך המשפחה. משמעות המלה "עריות" או עֶרְווֹת רבים של עֶרְוָה, מצב של עֵרוּם (ערטול) מוחלט ללא כיסוי לגופו בערבית הביטוי הוא עַרְיָאן. מדובר באיסור ביאה עם גוף עֵרוּם של שאר בשרך-הקרוב אליך מדרגה ראשונה וגם מדרגה שניה כגון עם אחות אשתו, כל עוד אשתו חיה, זאת כדי למנוע שאחיות יהיו צָרוֹת מלשון צָרָה בערבית צִ'רָּה. כי אין צָרָה גדולה מִאשה צָרָה לאותו איש. למעשה איסור גילוי עריות שומר על טהרת המשפחה ומונע פגיעה בצאצאים. המגע המיני בתורה מותר בין שני מינים שונים, לכן נאסר מגע מיני בין גבר עם גבר ואשה עם אשה. והתורה ְאַסְרָה מגע מיני בין איש לבעל חי ובין אישה לבעל חי.

מות בני אהרן מפני שפעלו על דעת עצמם

רבי אליעזר בן עזריה, שהוא אחד מחכמי המשנה בן דורו של רבן גמליאל מיבנה, התקשה למצוא סיבה למיתתם האכזרית של שני בני אהרן בשרפה לכן הוא נסמך על רמז מן התורה כי בני אהרן נכנסו להקריב את הקרבן שתויים שנאמר: וידבר ה' אל אהרן לאמר, יין ושכר אל תשת אתה ובניך אתך בבאכם אל אהל מועד ולא תמותו חוקת עולם לדרתיכם(שמיני י/ט), מה טעם מְצַוֶּה הקב"ה את אהרן ובניו שלא ישתו יין ושכר כשהם באים להקריב קרבנות? אלא שזה בא לרמוז שבני אהרן נכנסו שתויים להקריב קרבנות ולאו-דווקא מפני הכנסת אש זרה לקודש. פרשת אחרי מות, אינה באה לספר איך מתו בני אהרן כי הדבר כבר סופר בפרשת שמיני. הזכרת מות בני אהרן כאן, נועדה לתת הסבר נוסף למות בני אהרן בהקריבם קרבן לה', לא מפני שהכניסו אש זרה לקדש הקדשים, אלא גם מפני שעשו על דעת עצמם ולא לַמְדּוּ הלכה ממשה רבנו. דבר זה בא לאמר לנו שיש לכבד האדם הגדול בגילו מאתנו, לפי הפתגם שהבאנו אותו האומר: "גדול ממך ביום חכם ממך בשנה" אל תזלזל בדעת בוגרים ממך. אל תבטל דברי חכמים אל מול דבריך. היה צנוע וזהיר שמא בכל זאת אתה לא צודק בדעה שגיבשת ובעל הניסיון הגדול ממך בשנים למד ממה שהשנים למדוהו טוב ממך. לכן טוב להיוועץ בחכם ממך או בבעל ניסיון גדול משלך ובישיש ממך.

עשרת הדברות נאמרות שוב בפרשת קדושים

בפרשת קדושים נמנו חמישים ואחת מצוות מתוך תרי"ג המצוות, זו פרשה חשובה שעיקר חוקיה הם נוגעים להתנהגות האדם תחילה כלפי בוראו וגם כלפי זולתו . לכן החזרה לכן שוב חוזרת הפרשה בלשון אחרת על עשרת הדברות, בשונה מאמירתם על הר סיני בספר ויקרא, כי עשרת הדברות הם הבסיס לקיום החברה האנושית זה בצד זה בשלום, כאומרת לנו חֱיֵה ותן לחיות. מן הראוי להביא שוב את ההשוואה שנעשית מדי שנה למען חשיבות עשרת הדברים שאלוהים נתן לבני האדם, והעבירם אליהם באמצעות התורה שעם ישראל קבל ברצון ממנו בסיני כאשר עמים אחרים דחוו אותה

הדברים שנאמרו בהר סיני / ואלה כפי שנאמרים בפרשת קדושים
אנכי ה' אלוהיך - אנכי ה' אלוהיכם (יט/ב)
לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני - אל תפנו אל האלילים (יט/ד)
לא תשא את שם ה' אלוהיך לשוא - ולא תשבעו בשמי לשקר (יט/יב)
זכור את יום השבת לקדשו - ואת שבתותי תשמרו(יט/ג)
כבד את אביך ואת אמך - איש אמו ואביו תיראו (יט/ג)
לא תרצח - לא תעמד על דם רעך (יט/טז)
לא תנאף - אל תחלל את בתך להזנותה (יט/כט)
לא תגנב - לא תגנבו (יט/יא)
לא תענה ברעך עד שקר - ולא תכחשו ולא תשקרו (יט/יא)
לא תחמד בית רעך - ואהבת לרעך כמוך (יט/יח)

היש טעם לאסורים בתורה אשר נשמעים מוזרים

נתחיל באיסור זריעת שדך כלאיים שנאמר: לא תזרע כלאיים כלומר שני מיני צמחים יחד באותו חלקת קרקע. ובלבוש נאמר לא ללבוש שעטנז (ראה בעניין זה גם איסור זה נאמר: בדברים פרק כב פסוק יא), דהיינו צמר ופשתים יחדיו. בגלל הסמיכות של כלאיים. ושעטנז רש"י הסביר את משמעות המלה שעטנז בפצלו את המלה ל - שוע דהיינו חָלָק וּמְהֻדַּק בסריגת ו-טווי ונוז דהיינו, באריגה. והוא אומר עוד כי איסורים אלה כולל איסור אכילת החזיר כאיסורים שנראים חסרי טעם בעיני הגויים, התשובה היא מצויה בלשון הכתוב: את משפטי תעשו, הכונה למצוות שההיגיון מחייב לְשָׁמְרַן ואם לא היה נאמר כך: מן הראוי לְאָמְרַן. ואת האמירה חֻקֹּתָי תשמרו, אלו הן גזרות מלך . אך גם בגזרות מלך יש הגיון והסבר. למשל זריעת שדה כלאיים כאמור שני מיני צמחים יחדיו פוגעים בכוחה של האדמה להצמיח צמח טוב זאת לפי חקר החקלאות של ימינו. או השעטנז, מדובר באיסור אריגת צמר עם פשתים. הצמר הוא מן החי מהעזים והכבשים ואילו הפשתים הוא מן הצומח באדמה הוא הגפן. וההסבר לאיסור הוא במאבק המתמשך לאורך הדורות בין הרועה שמכניס עדרו לשדה זרוע על-ידי החקלאי ומשחיתים את היבול שלו בלחכם את הצומח. חכן הצאן והצומח אינם יכולים לדור בכפיפה אחת. הכתוב בא להזכיר לרועה לבל יכנס לשדה זרוע. ולחקלאי שיותיר לאחר הקציר מזון לכבשים ולעזים כל אחד בנפרד ובעתו.

ואהבת לרעך כמוך וגם דעלך סני לחברך לא תעבדו

רבי עקיבא אמר: ואהבת לרעך כמוך, הוא כלל גדול בתורה. כולל לא תקם ולא תטר כדי שתזהר במשאך ובמתנך עם הבריות. בא הלל הזקן ואמר: דעלך סני לחברך לא תעבד כלומר מששנוא עליך אל תעשה לחברך, כאן יש משמעות חדה יותר. הביטוי יש המפרשים את כמוך.אצל רבי עקיבא כך: אהוב אותו כשהוא כמוך, גם אם הוא איננו מבני ברית. ואבן עזרא אומר שים רעך כמוך, עשה כאילו אתה עושה לעצמך. כי האהבה לזולת היא חסד. כשם שהקב"ה עושה חסד עם האדם אף על-פי שלא תמיד זכאי הוא לחסד, כך אתה תנהג ברעך. לכן בעל התוספות אמר: חביב אדם שנברא בצלם כלומר כל אדם ואפילו גוי, כי הרי בהמשך נאמר חביבין ישראל. אילולא היה הדבר מכוון גם לגוי לא היה צורך בסיומת חביבין ישראל. והרי לכם לשון המצוות בפרשות בלשון בני אדם מובנת כעדי למשמרת. לשון צחה כשלג לתפארת, הם דברי אלוהים חיים, שעל לוח לבנו חקוקים.

לֶקֶט, עוֹלְלוֹת וּפֶרֶט הַשְׁאֵר לָעָנִי, לַיָּתוֹם, לָאַלְמָנָה וְלַגֶּר
אַל תִּגְנוֹב, תַעֲשׁוֹק וְתִגְזוֹל וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִָּשׂיִם מִכְשׁוֹל
בַּמִּשְפָּט אַל תִּשָּׂא פְּנֵי דַּל אַל תֶּהֱדַר שׁוּעַ וְתָשִׂימֵהוּ נִבְדַּל
לֹא תְּלֵךְ רָכִיל וְאַל תִּשְׂנֵא רַק וְאָהַבְתָּ לְרֶעֲךָ כָּמוֹך שְׂנֵה

אַל תַּעֲמֹד עַל דַּם בֶּן אָדָם וְאַל תִּתְעַלַּם מֵאָדָם שֶׁלִּבּוֹ נָדַם
עִם אֶשֶׁת רֶעֲךָ אַל תִּנְאַף רַק לְטֹהַר הַמִּדּוֹת צֵא וּשְאַף
אִם אֶת חֻקַּת הֵַּׁשם נְקַיֵּם נִהְיֶה כֶּנִים עִם הָאֵל וְלֹא נְבַיֵּם
יַבְדִּילֵנוּ הַשּׁם מִן הָעַמִּים וְיַעֲמִיד סֻכַּת שְׁלֹמֹה לְעוֹלָמִים