אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חברי וחברות הכנסת, אזרחי מדינת ישראל, אני עומד בפניכם היום, מרגיש את כובד המשימה וחדור תחושת שליחות. אין זכות גדולה יותר מהחשיבות שבשירות העם. עשיתי זאת לאורך חיי בתפקידים שונים, ואני גאה ונרגש להתחיל עתה את מסעי כנבחר ציבור במשכן הזה.
המעמד המרגש והזכות המיוחדת שנפלה בחלקי להיות חבר בכנסת ישראל, המהווה סמל לעצמאותה של מדינת ישראל, מציפים בי זיכרונות ומזכירים לי כי עצמאות זו נקנתה בדם רב, ביזע ובדמעות של מקימי הארץ הזאת, דור של חולמים, לוחמים ובונים, דור של מגשימים.
"האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו" – תבנית הנוף שאני נושא עמי כבן קיבוץ גשר בעמק הירדן שזורה בקרבות ובעמל אין קץ של דור מקימי הארץ וההתיישבות. זהו דור שאנשיו דיברו בגוף ראשון רבים, כמו שכתב חיים גורי, הקולקטיב היה לערך מקודש, ערכי השוויון והשיתוף היו כנר לרגליהם והיו מעמודי התווך של ההגשמה הציונית בארץ ישראל.
האמונה בצדקת הדרך, הידיעה הברורה כי אין לנו מקום אחר, הם שהביאו את עוז הרוח של לוחמי מלחמת השחרור. ביניהם היו הוריי אשר הגנו על קיבוץ גשר ועל עמק הירדן, שספגו מהלומות כבדות במלחמה זאת.
אמי דבורה, זכרה לברכה, שהוריה נספו בשואה, ואבי יצחק ברושי, זכרו לברכה, ממקימי חטיבת גולני ומפקדיה, נלחמו במלחמת השחרור מלחמה קשה וגורלית בעת שידם האחת אחזה בשלח וידם השנייה נהגה במחרשה. כך נוצרה תבנית נוף המולדת שלי, בין סיפורי הקרבות לשדות העמק. היא זאת שסללה את דרכי לשירות הציבורי ארוך שנים עבור המדינה, בצה"ל, בקיבוץ, כראש המועצה האזורית עמק יזרעאל, כמזכ"ל התנועה הקיבוצית ובממשל הישראלי בתפקידים שונים ומגוונים.
ערב החלטתי להתמודד בבחירות האחרונות לכנסת, במסגרת רשימת
המחנה הציוני, שאלתי את עצמי האם נכון הדבר? האם לא עדיף להמשיך בעשייה במסגרת התנועה הקיבוצית, תנועה אשר לה אני מחויב בכל מאודי? הגעתי למסקנה שיש הכרח בהבאת דברה של ההתיישבות העובדת אל משכן זה, אחרי שבשנים האחרונות לא הייתה לנו בו נציגות, וזאת משום שהתנועה הקיבוצית הייתה ועודנה סמל לאומי חשוב שאין לו אח ורע בשום מקום בעולם. חלק מחיזוק חוסנה הוא גם היכולת לפעול לחיזוק חוסנה של החברה הישראלית כולה.
התנועה הקיבוצית בעבר ובהווה, הוכיחה את יכולתה ליישב את הארץ בכל אזוריה, לפתח חברה יוצרת ויצירתית, להקים מפעלים בקנה מידה בינלאומי, לקדם מחקר ופיתוח, להקים סמינרים ולפתח מערכת חינוך כל-כך מבוקשת. לאורך כל הדרך עסקנו ועדיין עוסקים בקליטת עלייה. קיבוצים רבים קולטים חיילים בודדים. גרעיני צבר, אולפני עברית, בית ראשון במולדת.
ראוי לציין דווקא בימים אלה תוכנית ייחודית לקליטת צעירים בני הקהילה האתיופית שמשתלבים בקיבוצים ללימודים ועבודה במסגרת "תוכנית תלם". לאורך השנים השקיעה התנועה הקיבוצית מאמץ מיוחד בחינוך הדור הצעיר לערכים היסודיים של חופש האדם, חרות המחשבה,
כבוד האדם וחירותו ולקשר בלתי אמצעי עם נופי הארץ. הקיבוץ הוא רשת רעיונית אשר חוצה את גבולות החילוניות ופנתה גם לקהל המאמין שהקים את הקיבוץ הדתי. גם כיום, לאחר השינויים שעברו עליו, הקיבוץ עדיין מהווה מארג חברתי בו היחיד לעולם אינו לבד. חברה המקיימת ערבות הדדית ושוויון הזדמנויות. התנועה הקיבוצית לדורותיה ידעה להנחיל לחבריה ולצעיריה את חשיבות הנתינה והשותפות בנטל ואת החובה האזרחית לתרום לקהילה ולחברה, לכלכלת המדינה ולביטחונה. בכך תרמה תרומה נכבדה ורבת ערך לחוסנה החברתי של מדינת ישראל. 1,000 מסיימי י"ב מהתנועה הקיבוצית ומההתיישבות משרתים שנת שירות בנוסף לשירות בצה"ל כתרומה לחברה ולקהילה בישראל וזה לאורך שנים רבות.
אדוני היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים. מחרתיים נציין בכאב נורא את זכר הנופלים חללי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה בני התנועה הקיבוצית. 3,062 נופלים. האחרונים ביניהם הם בנינו וחברינו הלוחמים בצוק איתן והמתיישבים בעוטף עזה, וביניהם הילד בן הארבע, דניאל זכרו לברכה מנחל עוז. עלינו לעשות הכל כדי להיות ראויים למחיר שאין גבוה ממנו. אין עוד אנדרטה בארץ עם כל-כך הרבה שמות. אנחנו נמשיך להוביל ולהתגייס לשירות משמעותי בצה"ל ובכוחות הביטחון. נהיה ראשונים בכל חזית כדי להגן על הארץ בכל מקום וזמן.
יש מי שיגיד כי תם הפרק המפואר של התנועה הקיבוצית ולא כך הוא. האתגרים הניצבים בפנינו הם רבים ולא ניתן לעצור את הזמן מלכת אך הערכים עליהם התחנכנו וחינכנו בתנועה הקיבוצית ראויים, לדעתי, לשמש היום יותר מתמיד כלפיד בפני המחנה בדרך ליצירת חברה חזקה וצודקת. להתיישבות ולתנועה הקיבוצית עבר מפואר ועתיד מזהיר ואנחנו זוקפים את הגב וגאים להיות חברי קיבוץ.
החברה הקיבוצית נדרשת לחשבון נפש על דרכה בעתיד. האם מרכז הכובד של פעילותה יישאר בתוך הקיבוצים עצמם? האם הרעיונות הגדולים שיצאו מתוך התנועה הקיבוצית יוכלו למצוא ביטוי ממשי בחייהם של כלל תושבי הארץ? האם נדע ליזום באופן אקטיבי פעולות ומפעלים שעניינם רווחתה של כלל החברה הישראלית על שלל גווניה ומרכיביה. אני רואה את שליחותי כחבר כנסת בהפצת הבשורה המפעמת בקיבוצים ובהתיישבות ובהתוויית דרך לשיבתה של התנועה לעמדה של תרומה והשפעה כראוי לכל מי שבכל שנות קיומה ופעילותה הייתה הפתרון ולא הבעיה כשהיא וחבריה התגייסו לכל שליחות לאומית: בהתיישבות, בהקמת מאות קיבוצים בגליל ובנגב, לאורך גבולות המדינה, בסמוך ללבנון ולרצועת עזה, בגולן, בבקעה ובהר.
בביטחון, על-ידי התגייסות מוגברת של חבריה לכוחות הביטחון ונטילת אחריות פיקודית בכל הדרגים והתפקידים, בסדיר, ביחידות נבחרות, בקבע ובמילואים השתלבות ראויה בשירות הציבורי ומעורבות פעילה בחינוך בגיל הרך והנוער באמצעות מערכות החינוך ותנועות הנוער, שעשרות אלפי צעירים נמנים עד היום עם חניכיהם ומדריכיהם.
על ההתיישבות העובדת לשאוף להגביר את השפעתה על עיצוב המדיניות החברתית והכלכלית של המדינה, אך על-מנת שזאת אכן תוכל לממש את ייעודה כגורם רלוונטי, מלכד וערכי, יש לבסס את מעמדה הכלכלי ולדאוג למימוש הזכויות המגיעות לה בדין.
בכוונתי להמשיך לעסוק בנושאים אלה ממשכן זה. ראשוני החלוצים ומקימי המדינה באו מתוך שאיפה לעבוד את האדמה כיוון שראו בכך ערך עליון וסמל למימוש העצמאות והריבונות המדינית של העם בארצו. הם נאחזו בציפורניהם באדמת הביצות נגועת הקדחת והניחו את התשתית לחקלאות משגשגת וחדשנית ששינתה באופן דרמטי את נוף המולדת. חלוצים אלה לא שיערו כי בעוד 67 שנה ולאחר למעלה מ-100 שנות התיישבות מישהו יפקפק בחיוניות ובחשיבות של החקלאות וההתיישבות העובדת ובנופיה הייחודיים לחיים כעם וכבני אדם.
התנועה הקיבוצית מייצרת כמחצית מהתוצרת החקלאית של המשק ויחד עם המושבים את התוצרת כולה. כן אנחנו מייצרים ומייצאים 10% מהתעשיה בישראל ועוד פעילות רבה ומגוונת. ככל שנצליח למנף את מה שנוצר והצטבר כאן, נוכל לגשר על פערים, לגשר בין כל מרכיבי הפסיפס הישראלי.
בשנים האחרונות אנו עדים לכך שענפים רבים בחקלאות עוברים משברים קשים. חקלאים משקיעים בזעת אפיהם בטיפוח החקלאות המתקדמת בעולם ובחדשנות המיוצאת לכלל העולם אך התוצרת הישראלית אינה זוכה להגנה ראויה והחקלאים עצמם מתקשרים להתפרנס בכבוד. מדינה וחברה בריאה וברת קיימא, אשר רוצה לחיות חיים איכותיים חייבת להכיר בכך שהחקלאות, אולי יותר מכל תחום אחר, היא זאת שקובעת את התשתית עליה נבנית החברה. עליה נבנית אהבת האדמה המיוסרת והמדהימה הזאת. אנו רוצים שהדורות הבאים ירגישו ויכירו את שדות החיטה והירק אשר חרשו הוריהם והורי הוריהם ושיצמח דור המשך צעיר לחקלאות ולהתיישבות.
אך אין מדובר רק בסנטימנט. אנו רוצים לדעת שבשעות משבר וחרם התוצרת הישראלית עומדת איתנה ומספקת תנובתה לכל תושבי הארץ. אין מדינה שלא מגינה על התוצרת המקומית שלה, הן מתוך תפיסה ביטחונית, הן מתוך תפיסה כלכלית והן מתוך תפישה חברתית.
לצערי, התוצרת החקלאית שאמורה להימכר במחירים שווים לכל נפש מהווה לעתים גורם רב משקל ביוקר המחיה. הסיבה לכך היא שרשרת התיווך שמייקרת את המוצרים. בכוונתי לפעול לשינוי האנומליה הזו ולהקדיש לכך חלק ניכר מפעילותי הפרלמנטרית. על הממשלה להכיר בהתיישבות ובחקלאות ובעיבוד הקרקע החקלאית כערך עליון המהווה חלק בלתי נפרד מחוסנה של מדינת ישראל וכלכלתה וכאינטרס לאומי ממדרגה ראשונה כמו ביטחון וחינוך.
אני אפעל שבכנסת הנוכחית יתקבלו סוף-סוף החלטות עוגן בנוגע לעתיד החקלאות וההתיישבות, כי הזמן דוחק. אדאג להגיש הצעת חוק החקלאות ופיתוח הכפר. צריך אמנה חדשה והבנה בין הממשלה להתיישבות והחקלאות. הממשלה חייבת לאפשר גידול, צמיחה ובנייה, ועוד פעם בנייה בהתיישבות כולה. אין ציונות בלי התיישבות. אין התיישבות בלי המושב והקיבוץ. אין חקלאות בלי חקלאים, ואין התיישבות בלי מתיישבים. מכאן מובן שאין מדינה בלי חקלאות והתיישבות. המרחב הכפרי והקיבוצי יכולים לתת הזדמנות לתושבי הערים לחיות בסביבה קרובה לטבע, לשטחים הפתוחים, לחקלאות. רק כך יוכלו הערים בישראל לצמוח ולשמור על איכות החיים. הלבשנו כבר את הארץ שלמת בטון ומלט. עכשיו הגיע הזמן לחזק את הקיים, לאפשר התחדשות, ליצור זיקות וקשרים ושותפויות אזוריות בין העיר לבין הכפר, לצמצם את הפערים בין המרכז לבין הפריפריה החברתית והגאוגרפית.
שמענו בימים האחרונים כיצד החמאס שב ומנסה להכין את תשתית המנהרות באזור עזה. מנהרות שכוונתן לזרוע פחד, אימה ומוות ביישובי עוטף עזה. כאז כן היום מוצאים עצמם הקיבוצים, ההתיישבות הכפרית והערים בקווי העימות בחזית מול אויביה המרים ביותר של המדינה, לרבות גבול לבנון, רמת הגולן ואזורים נוספים. על הממשלה לפעול בנחישות כדי למנוע חזרה למציאות של "צוק איתן". קיים הכרח שהמדינה תכיר בצרכים המיוחדים של התיישבות זו ותסייע לה. הסולידריות בין יישובי הפריפריה למרכז הארץ חייבת לבוא לידי ביטוי לא רק ברמה ההתנדבותית ובהצהרות, אלא בהחלטות ממשלה, בחקיקה בכנסת, במעשים של ממש, ובהפניית תקציבים ייעודיים לחיזוקה של התיישבות מפוארת זו. חשוב לתת עדיפות לנגב ולגליל וליצור תנאים לשוויון הזדמנויות בין המרכז לפריפריה. המרחב הכפרי יוצר שותפות גורל בין התיישבות כפרית לעירונית, ליישובים הערביים, שרובם בנגב ובגליל, ויש להעניק לכולם הזדמנות שווה.
רבותי חברי הכנסת, נולדתי אחרי מלחמת השחרור, וגדלתי על מורשתה, על מורשת בית ההורים ועל סיפורו של קיבוץ גשר וקיבוץ גבת בעמק יזרעאל שבו אני חבר. שירתי בצה"ל בסדיר, בקבע ובמילואים. לחמתי כמ"פ צעיר בחטיבת גולני בקרבות החרמון, רמת הגולן והמובלעת הסורית, וכמג"ד מילואים במלחמת לבנון הראשונה. חמשת ילדינו, של רעיה ושלי, שירתו שירות משמעותי בצה"ל. שלושה מהם קצינים ואחד מהם היום בקבע ממושך. המלחמה שזורה בחיינו, ואף על-פי כן, אין להשלים עמה כגזירת גורל. אני מאמין שיש לתת סיכוי לתקווה, לדו-שיח, גם עם המרים שבאויבינו, שכן שלום נולד מתוך מלחמה. השיח הציבורי צריך להיות של תקווה ואופטימיות, של רצון ולא של סקפטיות ופסימיות. אם נתרגל לשיח של חשדנות ושנאת האויב, אנו נתונים למלחמה תמידית.
במלחמת יום כיפור ראיתי מהן תוצאותיהן של קונספציות מוטעות. אסור לנו להיות שבויים באשליית שלום, אך גם אסור לנו להיות שבויים בקונספציה של קונפליקט תמידי. נכון, רגלינו צריכות להיות נטועות בקרקע, ואל לנו לשגות באשליות. במצב הגיאופוליטי הנוכחי, שהוא מורכב ומסובך במיוחד, עלינו לשמור על ערנות מיוחדת ולהיות נכונים לכל מצב. אך בה בעת, עלינו לדעת לזהות גם מבין אויבינו את אלה שיש לטפח איתם דו-שיח. זוהי חובתנו כלפי דור העתיד. במזרח התיכון חייבים להיות חזקים, אבל גם צודקים. זהו גם חזונו של
יצחק רבין, זכרונו לברכה, שלא זכה להגשימו. חזון המלווה אותי כל העת, ואשר בכוונתי להמשיך ולפעול לאורו ביתר שאת כאשר אני חבר בכנסת ישראל. נעשה את הכל לשלום בינינו לבין עצמנו ובינינו לבין שכנינו.
חבריי חברי הכנסת מימין ומשמאל, דתיים וחילוניים, יהודים וערבים, הזכות שניתנה לנו לשרת את העם היא גם חובה. והחובה היא לדעת לשתף פעולה למען עתידה של המדינה והחברה הישראלית ועתיד הדורות הצעירים. למען עתידה של נכדתי אורי בת השנתיים וחצי, ושל נכדי לביא בן החודשיים ובני דורם. אף כי לא ניתן להתעלם מהעובדה שיש בינינו ניגודי תפיסות ורצונות, נדמה לי שיש באפשרותנו לשרת את כל העם הזה בכך שנשאף לכוון את פעילותינו בחקיקה בוועדות השונות לא רק כמחוקקים שמייצגים סקטורים שונים, אלא כמי שטובת הכלל ורווחתו לנגד עיניהם. אני מתחייב שלעולם לא אהיה אופוזיציה למדינה, וביחד נוכל ליצור תנאים לחיים טובים יותר, כל איש עם אמונתו ודעותיו.
בסיום דבריי, אני רוצה להזכיר את דוד בן-גוריון, דמות מופת בעיניי. בן-גוריון אמר: מדינת ישראל תיבחן לא בעושר, לא בצבא ולא בטכנולוגיה, אלא בדמותה המוסרית ובערכיה האנושיים. חשוב לזכור זאת. אני גאה להיות חבר קיבוץ ולייצג את התנועה הקיבוצית, ההתיישבות והפריפריה. אני מייחל ומקווה שבעבודתנו המשותפת נדע להכיר וללמוד האחד את האחר, את דעותיו ובעיותיו. שנמצא את ההזדמנויות להקים שותפויות וזיקות, ולא נצטמצם ב-ד' אמותינו. אני תקווה שנדע לשים דגש על המאחד ולא על המפריד ושנמצא את האיזון בין יכולת הקיום וטעם הקיום. תודה.
