אדוני היושב-ראש, חברי למשכן, 28 שנים של עשייה ציבורית מתנקזים עבורי לרגע חשוב זה; הרגע שאני עומד לפניכם ולפני עם ישראל בלבה של הדמוקרטיה הישראלית כשלפני המשימה החשובה מכל – שירות הציבור בכנסת ישראל. אני מביא עמי למשכן את כל הידע המקצועי והניסיון שצברתי לאורך השנים מהשטח מלב העם. החל בימי ילדותי בשכונת רמת-אליהו בראשון לציון שבה נחשפתי לקשיים החברתיים והכלכליים שעמם מתמודדים אזרחי ישראל מדי יום; דרך הפעילות בשליחות הציבור במועצת העיר וכהונתי כממלא-מקום ראש העיר ראשון לציון.
לא הוצנחתי לכנסת ככוכב עולה ולא קיבלתי מינוי או זימון. הגעתי לכאן בזכותם של חברי, חברי הליכוד, שנתנו בי את אמונם ובזכותו של עם ישראל כולו שבחרו בליכוד כמייצגם במשכן. אמונם בי הוא שמנחה אותי, וינחה אותי לאורך כל ימי כהונתי כחבר בכנסת ישראל. בימים שבהם הקרעים העדתיים והחברתיים בעם ישראל מרימים את ראשם, עלינו, חברי הכנסת, להיות הגורם המאחד והממתן. אל לנו לעסוק בפלגנות ולהבליט את השונה בינינו. עלינו למצוא את המשותף והמאחד ולפעול כולנו לטובת החברה הישראלית. באופן טבעי ובהמשך ישיר לפעילותי למען הציבור כוונתי לעסוק בסוגיות החברתיות, הכלכליות והמוניציפליות. בימים שבהם זוג צעיר אינו יכול להרשות לעצמו ואפילו לחלום על דירה משלו; בימים שבהם משפחות ואוכלוסיות שלמות נאבקים ביוקר המחיה; ובימים שבהם הביורוקרטיה בשירות הציבורי פוגעת באמון הציבור במוסדות השלטון אין משימה ושליחות חשובים מאלה.
הייתי בן חמש כשעלינו משפחתי ואני ארצה ממרוקו מתוך תחושת ציונות. השתקענו בשכונת עולים רמת אליהו בראשון לציון שכללה עולים מרומניה, ממרוקו, מתימן ומדרום אמריקה. אט-אט היא הפכה לשכונת מצוקה. כשראש הממשלה המנוח
מנחם בגין הכריז על פרויקט שיקום שכונות היא הפכה לשכונת שיקום, התפתחה והתקדמה. במסגרת זאת פעלתי בוועד השכונה וכרכז הסטודנטים במקום. לצערי, עם עזיבת הצעירים שגדלו בה היא הפכה עם השנים שוב לשכונת מצוקה. עם השנים התקדמתי ונבחרתי לכהן כחבר במועצת העיר. כיהנתי במספר תפקידים כיושב-ראש האופוזיציה, כמחזיק התיק המשפטי, וכמחזיק תיק כוח אדם ותיק ההנדסה. פעלתי במשך שנים במסגרת המוניציפלית כדי להפוך יחד עם חברי לעירייה את ראשון לציון מעיר בת 90,000 תושבים לאחת הערים הגדולות והמרכזיות במדינת ישראל.
גם נושא הדיור אינו
זר לי. פעלנו לבניית דירות לזוגות צעירים במחיר מופחת, הפיכת משרדים לדירות מגורים, בניית דירות להשכרה על-ידי יזמים, בניית דירות קטנות לזוגות צעירים. פעלנו ככל יכולתנו כדי לקדם תחום זה עבור הצעירים והזוגות הצעירים בראשון לציון. אני חושב ומאמין שניתן לעשות דברים אלה גם במישור הארצי.
אני זוכר את הליכוד בתקופתו של מנחם בגין, עת הצטרפתי לתנועה כבחור צעיר. הוא היה ליכוד חברתי, וכך הוא צריך להישאר. לצערי, בשנים האחרונות הפסדנו את קולם של הצעירים ושל הזוגות הצעירים לטובת מפלגות אחרות. בבחירות אלה קיבל הליכוד הזדמנות לבצע את המשימות שחשובות לציבור ולהחזיר אוכלוסיות שלמות שעזבו אותנו. הגיע הזמן שהממשלה בראשות הליכוד תטפל במשבר הדיור באופן מיידי ומהיר. יש לפשט את תהליכי הבנייה ולאפשר הבאת עובדים מקצועיים מחו"ל. אני אישית שוחחתי עם העוסקים בתחום הבנייה שאמרו כי במקרה שהדבר יבוצע יוכלו להפחית באופן מיידי את המחירים בשיעור של 10%; יש להפוך בנייני משרדים לדירות באופן שעשרות אלפי דירות במרכזי ערים ייבנו ויספקו היצע גדול מאוד של דירות באופן מיידי; יש לאפשר תוספות ליחידות דיור בבתים פרטיים במרכזי ערים; יש להפחית את הרגולציה בבנייה שגורמת לתוספת דרישות ולהעלאת המחירים שכן כל תוספת מעמיסה על מחיר הדירה; יש לאפשר סיום תוכניות בניינים באופן מהיר; יש להוסיף כוח אדם לוועדות המחוזיות כדי שהדיונים והטיפול יהיו מהירים יותר. כך, למשל, בוועדה המחוזית מרכז עובדת אחת בלבד מטפלת בכל התוכניות של העיר ראשון לציון. ברור מאליו שאילו היו מתוספים כמה עובדים היה ניתן לקצר באופן משמעותי את הליכי האישור והטיפול בתוכניות; יש לחייב את ועדות התכנון והבנייה לחייב בניית דירות קטנות לזוגות צעירים. לא יעלה על הדעת שראשי ערים מסוימים אינם מסכימים לבניית דירות קטנות בטענה שהדבר ימשוך אוכלוסיות חלשות. אבל מי בעצם זקוק לדירות אלה? הילדים שלנו. בעשותם כך ראשי ערים אלה פוגעים באמון תושביהם; יש לחייב את ראשי הערים לקדם תוכניות בינוי-פינוי ולממש את צו שר הפנים שהקנה להם את הזכות והאפשרות לבנות דירות להשכרה על שטחים ציבוריים.
הגדלת היצע הדירות יכול לבוא גם בצורה של מתן הקלות בזכויות בנייה במסגרת
תמ"א 38 לבנייה, אולם גם לעשות כן גם בפריפריה. לבעיה חריגה צריך פתרון חריג, יעיל ומהיר. אני מזכיר לכם שבתקופת אריק שרון כשר השיכון עלו ארצה מיליון יהודים, והוא במהירות וביעילות הקים קרוואנים כדי להעניק לעולים קורת גג זמנית, ועם הזמן נבנו דירות שאליהן עברו העולים. בכך נמנעה עליית מחירים דרמטית באותה תקופה. אילו בתקופתנו עם הביורוקרטיה וההליכים המסורבלים הדבר היה קורה מחירי הדיור היו מאמירים באופן ניכר ומשמעותי. על כן צריך לאפשר לפתור את הבעיה באמצעות פתרונות חריגים ומהירים. פתרונות לא חסרים, רק צריך לעשות יותר ולדבר פחות. הגיע הזמן שיתייחסו לרשויות המקומיות ברצינות; שהממשלה תפסיק להטיל עליהם משימות ללא גיבוי תקציב; הגיע הזמן שהממשלה תאפשר לרשויות המקומיות, שהם אלה שעומדים בקשר ישיר עם האזרח, לבצע את עבודתם ולהעביר להם תקציבים מתאימים כדי לטפל בתחומי החינוך והרווחה, כגון הוספת סייעות לגני ילדים וביצוע חינם אבחונים לילדים; יש להעביר את הפיקוח על מעונות היום מלידה עד גיל 3 ממשרד הכלכלה אל משרד החינוך כדי לשמור על הרצף החינוכי; יש לאפשר השקעה עירונית לאוכלוסיית הגיל השלישי הכוללת הקמת בתי אבות בניהול עירוני; הגיע הזמן שיבטלו את החיוב האישי ברשויות המקומיות שמשתק את הפעילות בתחומים רבים, מגביר את הביורוקרטיה, ופוגע בשירות לתושב בעוד לממשלה אין חיוב כזה.
בתחום ההשכלה הגבוהה יש לבחון את הדרכים להוריד את שכר הלימוד הגבוה במכללות; הגיע הזמן שניתן זכויות לעצמאים, כולל דמי אבטלה; הגיע הזמן שנקדיש משאבים לפיתוח העסקים הקטנים, כולל מתן הלוואות לפיתוחם ללא ערבות אישית וללא משכון דירות, כפי שהדבר נעשה במדינות רבות כמו ארצות-הברית וצרפת, ששם ההלוואה ניתנת לעסק ללא ערבויות. המצב האבסורדי הקיים בישראל הוא שבעלי העסקים הקטנים והבינוניים שהם אלה שמעסיקים את מרבית העובדים במשק משעבדים את עצמם בעוד שבבורסה מתרחשת חגיגה שלמה. קרנות הפנסיה מנפקות מיליארדים לטייקונים בלי לדאוג לערבויות מתאימות. כך יכול היה למשל יצחק תשובת לבצע "תספורת" בחברה אחת בעוד שבחברה השנייה העוסקת בגז מונחים מיליארדים. מתן ההלוואות אף ניתן בלי לחייב את החברות מהתחום להשקיע את הכספים בישראל. זאת למרות שמרבית התספורות התבקשו בשל השקעות כושלות בחו"ל.
כמובן, זה רק חלק קטן ממה שיש לעשות. אולם מפאת קוצר הזמן לא אפרט את כל היריעה. כיום קיימת מילת קסם בשם "רפורמה". זה אופנתי לעשות רפורמה, אבל יש גם דברים טובים שלא צריך לשנותם מהיסוד, אלא רק לייעל ולשפר אותם, וגם בהם צריך לטפל.
הדנ"א החברתי קיים בליכוד, בחבריה ובפעיליה ובחברי הכנסת שלה. איש לא ילמד אותנו מהו "חברתי", ומה צריך לעשות לצורך כך. חבל שבעקבות הבחירות הרים השד העדתי את ראשו המכוער על-ידי חלק מאנשי השמאל תוך מתקפה על הפריפריה, בעוד שהליכוד ניצח בשמונה מתוך עשר הערים הגדולות. אני וחברי שגדלנו בשכונות שיקום מכירים טוב מכולם את הצרכים ואת המצוקות, ואף השתתפנו ופעלנו לשיקומם. בכל מקום ומקום נוכל להביא פתרונות ולבצע את שצריך הן בהליכי חקיקה והן בדחיפת הממשלה בביצוע הרפורמות הראויות.
היום לאחר שהסתיימו תרועות הקמפיין, הספינים התקשורתיים והסיסמאות שהופרחו בתקופת הבחירות על כולנו מוטלת חובת ההוכחה והחובה לשרת ולהיטיב את מצבם של תושבי ישראל. האם ההבטחות שפוזרו בנדיבות גדולה כל-כך בתקופת הבחירות יקוימו? זה תלוי בכל אחד ואחד מאתנו שצריכים לעשות ולהשיב את אמון הציבור.
אני מבקש להודות למשפחתי, לתומכי הרבים ולבוחרי הליכוד שלהם אני מבטיח: הגעתי לכאן כדי לעבוד. לא אאכזב אתכם. מכאן אני קורא לממשלת ישראל לא לחזור על טעויות העבר בקליטת יהדות צפון אפריקה, להיות קשובים לזעקתם של בני העדה האתיופית, ולעשות הכל, כולל הקצאת משאבים כדי לפתור את המצוקות שהם העלו ולחבק אותם אל תוכנו.
אני פונה אל ראש הממשלה, גם לליכוד יש דרישות, במיוחד כלפי עדה שרובה המוחלט הצביע עבורנו, הליכוד.
אסיים בציטוט משירו של זאב ז'בוטינסקי "עיר שלום", ובו כתב: מזקני עמי שמעתי:/ בצרו כל עם ושבט,/ אל נדר, כי פה בארץ/ עם עברי יזכה לשבת.
שיר זה, שאותו כתב טרם מלאו לו 18, מסמל עבורי רגע מזוקק של ציונות מפיו של בחור צעיר בגולה, שהיה לו חלום, והייתה בו הרוח המפעמת לפעול להגשמתו.
יש לנו עם נפלא, בואו נהיה ראויים לו, לא במילים, אלא במעשים, לפעול למענו, לשפר את מצבו ולהניח יסודות לעתיד טוב יותר לילדינו. תודה.
