ראו מה קורה כאשר עורך דין מחליט שלקוחותיו חייבים לו רבבות
שקלים, ואז הוא מייצג את עצמו. הנה המקרה של עו"ד יואל גואל שמחי, אשר טוען בעקשנות שיצחק שעיבי ובתו רויטל שעיבי-וולף חייבים לו 180,000 שקל.
תחילה הגיש שמחי שתי תביעות נגד השניים, ולאחר מכן החליט שמוטב לו להגיש תביעה אחת ולהעמיד אותה על 268,000 שקל. בית משפט השלום התיר לו לתקן את התביעה, בתנאי שישלם אגרה, ואז דחה אותה. ודאי לא תופתעו לשמוע, ששמחי ערער לבית המשפט המחוזי מרכז וביקש שהערעור יישמע בפני הרכב של שלושה שופטים.
כאן הייתה לו בעיה חוקית: חוק בתי המשפט קובע במפורש, שדיון בערעור על תביעה של פחות מ-300,000 שקל יישמע בפני דן יחיד. מה עשה שמחי? טען שבעצם תביעתו עומדת על 800,000 שקל, כי כך נקבע בהסכם שכר הטירחה. העובדה שכזכור הוא תבע רק 268,000 שקל, כנראה לא ממש הפריעה לו. השופט
יעקב שינמן דחה את הבקשה, ונחשו מה? - שמחי הלך עם זה לבית המשפט העליון.
אגב הדיון בפני השופטת דפנה ברק-ארז התברר, ששמחי גם לא שילם את האגרה בבית משפט השלום. היה לו תירוץ מקורי: הוא ביקש אך לא קיבל שובר תשלום. הוא לא הסביר מדוע כעורך דין, האמור לדעת את החוק ולשמש גם כ-officer of the court, הוא לא טרח לפנות למזכירות ולבקש שובר. עוד התברר, מתגובתם של שעיבי (שיוצגו בידי עו"ד ספיר כחלון), ששמחי כבר הגיש תביעה זהה ב-2008 שנמחקה משום שלא התייצב לדיון.
ברק-ארז דחתה את בקשתו של שמחי. אגב כך ציינה, כי לדעתה אם סכום התביעה תוקן והאגרה שולמה וכעת הוא עולה על 300,000 שקל - יש לדון בערעור בהרכב. אבל זה לא המקרה כאן. קודם כל, דין בקשתו של שמחי להידחות משום שהוא לא שילם את האגרה - ולכן התביעה שלו עומדת על 186,000 שקל בלבד.
שנית: "מיותר לציין כי טענתו של המבקש לפיה סכום התובענות הוא כ-800,000 שקל אין לה על מה לסמוך. השאלה הקובעת לעניין זה היא מה הסכום שתבע המבקש בכתב התביעה ולא מהו הסכום הקבוע לטענתו בהסכם שנחתם בינו לבין המשיבים. לכן, צדק בית המשפט המחוזי כאשר קבע כי הערעור יישמע לפני דן יחיד". וברק-ארז מסיימת: "בנסיבות העניין, שבהן מדובר בבקשה חסרת בסיס שאף לא הייתה כל הצדקה להגשתה, יישא המבקש בהוצאות המשיבים בסך של 7,500 שקל".
אז מה היה לנו? עורך דין שמגיש תביעה ולא מתייצב לדיון, אחר-כך הוא מגיש שתי תביעות, מבקש לאחד אותן אך לא משלם את האגרה, נותן תירוץ מגוחך לאי-התשלום, מתעלם מהוראות החוק בנוגע למותב שידון בערעורו, ממציא נימוק חסר-שחר לבקשתו שהדיון יתקיים בפני הרכב ואז מטריח את העליון בערעור חסר יסוד. הספק לגמרי לא רע.
