יש הרבה זוויות אפשריות לסיכום כהונתו של
יוחנן דנינו כמפכ"ל המשטרה. ההגינות מחייבת לומר, שלא כולן שליליות. שיעור הפשיעה הכולל ירד בארבע שנותיו, הסיכויים של העבריינים להיתפס גברו, יש פחות תאונות דרכים ופחות הרוגים בהן, תקציב המשטרה גדל, מספר השוטרים עלה ועוד.
אלא שדומה, שהשערוריות הרבות בארבע השנים האחרונות הן שמותירות את הרושם החזק ביותר: ארבעת הניצבים שעפו, השחיתויות שהתגלו ביחידות עילית, אלימות השוטרים שגאתה, הביקורת הבלתי-פוסקת על מחדלי המשטרה ואף על עבירות שלה מצד בתי המשפט,
מבקר המדינה, הסנגוריה הציבורית ומשפטנים בכירים. אז במה נתמקד?
לטעמי, הדבר החמור ביותר בארגון בכלל ובמשטרה בפרט הוא אי-אמירת אמת. אם לא ניתן להאמין לעובדים ולמנהלים - אפשר לסגור את הארגון. ואם לא ניתן להאמין לשוטרים ולקצינים - יש לנו, כאזרחים שומרי חוק, בעיה קשה ביותר. אם עלינו לחשוש ששוטר ישקר בנוגע למהירות הנסיעה שלנו; אם איננו בטוחים ששוטר יאמר את האמת לגבי הגרסה שמסרנו לו; אם קצין עלול לתת גיבוי שקרי לשוטר שפעל שלא כדין - מי אמור להגן עלינו?
דנינו מותיר אחריו משטרה חסרת אמינות. זה מתחיל מעשרות - כן, עשרות - פסקי דין בהם נקבע ששוטרים לא העידו אמת ו/או רשמו דוחות כוזבים ו/או תיאמו גרסאות. גוף איננו יותר מאשר סך מרכיביו, ואם יש במשטרה עשרות רבות ואולי אפילו מאות של שוטרים שקרנים (וברור שלא על כולם עולים בתי המשפט) - אזי לגוף כולו יש בעיה קשה. זה נמשך בהודעות של דובר המשטרה שאינן תמיד מדויקות, בלשון המעטה. וזה מגיע לשיאו בצמרת: אצל המפכ"ל.
יוחנן דנינו נתפס יותר מאשר פעם אחת באי-אמירת אמת. שני מקרים בולטים התרחשו ביוני 2014, סביב חטיפת שלושת הנערים. דנינו שהה אז בניו-יורק וחזר ארצה רק שלוש יממות לאחר החטיפה. דובר המשטרה טען - והטענה הזו הייתה יכולה לבוא רק מלשכת המפכ"ל - שהסיבה לעיכוב הייתה העדר טיסות. ynet בדק ומצא שהיו לא פחות מארבע טיסות ישירות של אל-על באותן שלוש יממות, שלא לדבר על עשרות טיסות דרך אירופה.
אחרי יומיים אמר דנינו עצמו, בעקבות הסערה סביב ההתקשרות למוקד 100 שלא טופלה, שרק שוטרים בעלי ניסיון מאיישים אותו. בדיקה באתר המשטרה מצאה מודעת דרושים לתפקיד זה: סטודנטים לתואר ראשון או שני.
באוקטובר 2014 התראיין דנינו ל
ידיעות אחרונות, ופיזר שורה ארוכה במיוחד של כזבים. "השנים האחרונות היו שנות מפנה במשטרה, שנות הצלחה", אמר. נתוני המשטרה עצמה הצביעו על עלייה בפשיעה בשנת 2013 - הן בשיעור הכולל והן בעבירות החמורות. דנינו התגאה בכך שהמשטרה הצליחה לשמור על הסדר בירושלים בזמן מבצע צוק איתן. השר דאז,
יצחק אהרונוביץ', חשף שביולי-אוגוסט אשתקד היו בבירה 5,000 מקרים של יידויי אבנים מדי חודש; דנינו גם התעלם מהשבתת הרכבת הקלה במזרח העיר למשך מספר שבועות.
דנינו סיפר שהורה לשוטרים דתיים שלא ללכת במדים ובשעות העבודה לחצרותיהם של רבנים. העובדה שמנשה ארביב ו
אפרים ברכה קיימו קשר הדוק וגלוי עם הרב
יאשיהו פינטו, תוך הפרה של פקודותיו, לא מנעה ממנו למנות את הראשון למפקד להב 433 ואת השני לראש יאח"ה. אז מה האמת? הייתה הוראה או לא? היא נאכפה או לא?
"הם [פקידי האוצר] אישרו לנו עוד כסף כי ראו שאנחנו יודעים לחסוך, יודעים להתייעל", אמר דנינו על העלייה בתקציב המשטרה. בדיקת נתוני התקציב העלתה, כי רק 1.53% מממנו הופנו לציוד והכשרה מקצועיים; כמעט כל היתר היו הוצאות שכר, מבנים, רכב ועוד. קשה לקרוא לזה "חיסכון והתייעלות". ולבסוף: "הדבר האחרון שעשיתי בתפקידי הוא יחסי ציבור. ועוד טוענים נגדי שאני התעסקתי ביחסי ציבור". בתקופתו של דנינו הוקמה חטיבת דוברות - כן, זה שמה הרשמי - ויש בה לא פחות מ-90 שוטרים.
דנינו לא רק כיזב בעצמו; הוא גם הראה בצורה הברורה ביותר ששקרים ממש לא מפריעים לו. הוא עשה זאת כאשר מינה את
ניסו שחם למפקד מחוז ירושלים, למרות ששחם הורה לשוטריו בכפר מימון להכות מפגינים, להסיר את תגי הזיהוי שלהם ולומר ששמם הוא ניסו שחם. זה תועד, צולם והוקלט - וזה לא הפריע לדנינו כהוא זה. המסר היה חד-משמעי: שקרים (ושיבוש הליכים) אינם מכשול לקידום במשטרה של דנינו.
ביוני 2013 הצהיר דנינו: "שוטר שמשקר לא יהיה במשטרה". זה היה כנראה הכזב הגדול ביותר. שוטרים בכל הדרגות שיקרו - ומן הסתם עודם משקרים - ללא הרף: בדוחות, בבתי משפט, בדיווחים למפקדיהם, בשיחות עם עמיתיהם. זהו הנזק החמור ביותר שגרם דנינו למשטרת ישראל, למדינת ישראל ולאזרחי ישראל. את הנזק הזה יצטרך לתקן המפכ"ל הבא מיומו הראשון בתפקיד - אם עוד ניתן בכלל לתקן אותו.
