הסגפן מאירן

הסודות של חמינאי

סרט התיעודי "סודות חייו של חמינאי" בבימויו של הבמאי האירני הגולה מוחסן מחמל באף שיצא לאקרנים בלונדון, חושף את חיי המותרות של המנהיג האירני.

הסרט מגלה את הבזבוז המשווע של כספי הציבור באירן המשמשים לקיום של חיי פאר ומותרות ולחמינאי ומקורביו. זאת, בזמן שהעוני והמצוקה הם נחלת הרוב המכריע של תושבי אירן. העם באירן נתון למעקב של מנגנוני ריגול המספקים לחמינאי את הפרטים הקטנים ביותר על המתרחש ברחבי האימפריה.

חמינאי אופף את חייו במעטה של סודיות, וזאת בעצת יועציו הרבים המבהירים לו את סוד הקסם האישי של המנהיג, בהתאם לאמירה כי "מי שאין לו סוד, אין לו קסם".

רופאיו של חמינאי מקפידים על כך שיאכל מזון בריא, ללא כולסטרול, כמו דג סלמון המנוקד וקוויאר מסוג "רשתי" הטעים והטוב ביותר הגדל בים הכספי והמובא לארמונו של המנהיג כל יום שישי על-ידי אימאם העיר "רשתי", במטרה למנוע זרים מלגעת במזון. לפי עצת הרופאים, חמינאי אינו צורך בשר עוף או אווז המכילים שומן רווי.

חצי מיליון דולר הוצאו מקופת המדינה לקניית מכשיר אמריקני לבדיקת המזון לפני שזה מוגש למנהיג. אם יש רעל כלשהו במזון, המכשיר מאותת באדום ומשמיע אזעקה. ובנוסף, כמובן, המנהיג אוכל מן המזון רק לאחר שאחד משומריו טועם אותו.

לרשותו של חמינאי עומד בית חולים פרטי הממוקם ליד ארמונו ובו משרתים טובי הרופאים מאירן.

לחמינאי יש 100 סוסים אציליים ששוויים 40 מיליון דולר. המפורסם מביניהם הוא סוס המכונה "בעל הכנפיים" שעלה 7 מיליון דולר. הסוסים מוחזקים בשתי חוות - האחת ששטחה 10 אלפים מ"ר בעיר משהד, והאחרת המתפרסת על פני 3000 מ"ר בלואנסנאת. חמינאי טס תמיד עם סוסו המובל בעגלה מיוחדת, ולכך יוחד מטוס מדגםC130 .

המנהיג האירני הוא גם אספן. הוא אוסף מטבעות, גלימות, מקטרות ומקלות הליכה. אוספיו מוערכים במיליוני דולרים. אוסף המקטרות שלו מונה כ-200 פריטים ששוויים מוערך ב-2 מיליון דולר. בין המטבעות שברשותו יש 300 מטבעות נדירים שאין כדוגמתם בכל העולם. 3 מהם הגיעו מירושלים.



במקום "שר בלי תיק"

נשיא סודן עומר אלבאשיר שזכה בבחירות האחרונות פעם השישית ומכהן במשרת הנשיאות זה חצי יובל שנים, הקים ממשלה שבה יש 67 שרים. ריבוי השרים מגמתו לרצות את תומכיו שקיבלו ממנו הבטחות להתמנות למשרות גבוהות.

הבעיה המעניינת שעמדה לפתחו של באשיר היא איך להמציא 67 כינויים ל-67 שרים. הנה כמה דוגמאות יצירתיות: שר לנשיא הרפובליקה, שר לקבינט הממשלה, שר למשרד שלטון האיחוד, שר לרפורמה מנהלית, שר לגשרים, שר לשיתוף פעולה בינלאומי, שר למגזר בעלי החיים ושר הנילוס הכחול.

כינויים אלה ל-67 שרים בסודן יכולים לשמש השראה לראשי ממשלה הממנים שרים בשל אילוצים קואליציונים. זאת, במקום הכינוי "שר בלי תיק" האפור משהו.







ביעור הבערות במצרים

בעקבות נתונים מעודכנים על-אודות שיעור האנאלפאביתיות במצרים המדברים על 16 מיליון בני אדם שאינם יודעים קרוא וכתוב, הכריזה ממשלת מצרים על תוכנית חדשה לביעור הבערות. על-פי תוכנית זו תעודה של תואר אקדמי תותנה בכך שכל סטודנט ילמד 10 אזרחים קרוא וכתוב. בנוסף, קבלת אקדמאים למשרות הוראה תותנה בהתחייבות של כל אחד מהמורים לעתיד ללמד 10 אזרחים קרוא וכתוב. הצפי הוא שב-2015 יתמנו 30 אלף מורים חדשים וכתוצאה מכך יתווספו 300 אלף מצרים יודעי קרוא וכתוב.

בשל הריבוי הטבעי העומד על למעלה ממיליון ורבע בני אדם בכל שנה, אין הממשלה מצליחה לספק את כיתות הלימוד הדרושות. בסוף 1981 שהיתי בקהיר ככתב במשך 50 יום. הייתי רואה בשעה 05:30 בבוקר ילדים הנושאים ילקוטים בדרכם לבתי ספר. זאת משום שבמצרים, בשל מחסור בכיתות לימוד, מתקיימים הלימודים ב-3 משמרות ביום.



אתרים - כן, בני אדם - לא

דאעש כבש את העיירה הסורית תדמור, שבפאתיה ממוקם בית הסוהר הידוע לשימצה תדמר, כמו גם את אתרי המלכה הערבייה "זיינב", שבהשפעת הרומאים שונה שמה ל"זנוביה". אתרים אלה נחשבים נכסים ארכיאולוגיים מדהימים שארגון אונסק"ו הכריז עליהם כשייכים לכלל האנושות. העולם נזעק מן החשש שדאעש יהרוס את אתרי תדמור, כפי שעשה באתרים של נמרוד האשורית שליד העיר מוסול בצפון עירק.

נשאלת השאלה, מה עם חיי האדם בסוריה וברבות ממדינות ערב שהפכו הפקר? מה עם רבע מיליון ההרוגים רק בסוריה? ומה עם כ-10 מיליון סורים שהפכו פליטים בארצם ובמדינות השכנות?

אף אחד אינו מזלזל, חס וחלילה, באתריה של תדמור. אבל מדוע אין העולם מתערב כדי להציל חיי אדם חפים מפשע? מדוע אין נזעקים? אי-אפשר שלא להיזכר בשואת יהודי אירופה, כשהעולם אז לא נקף אצבע. איך זה שמאות אלפי הרוגים ומיליוני פליטים בימינו הופכים למספרים, לסטטיסטיקה המצוטטת מיכנית בכלי התקשורת?



קולות שפויים

לא כל הערבים רואים את ישראל בצבעים שחורים. יש עיתונאים וסופרים בכל מדינות ערב המשתדלים להיות מציאותיים ולראות את האמת כפי שהיא. דוגמה אחת מיני רבות לכך היא הסופר המרוקני סעיד נאשיד, שבפסקה ממאמרו בעיתון "אלערב" (7.6.15) הוא מתייחס לירי הטילים מרצועת עזה לעבר ישראל:

"עמי המערב שואלים: מי התחיל את ירי הטילים? הם גם משווים בין מדינה שבה מכהן ראש ממשלה שנבחר כל 4 שנים לבין מדינות הנשלטות על-ידי שליט אחד ויחיד. לנצח.

"הם גם משווים בין הדימוי של נשות ישראל החופשיות המתהלכות ללא שמירה צמודה ברחובות ובמסעדות תל אביב ובקניוניה, לבין נשות סעודיה המהלכות ברחובות תחת שמירה צמודה של שוטרי הצניעות.

"עמי המערב משווים את הרמה המדעית והתרבותית וגם את אחוז קוראי הספרים בישראל ובמדינות ערב, והם גם משווים בין ראש ממשלה ישראלי )לשעבר( שימצא את עצמו מאחורי סורג ובריח ל-8 שנים, לבין שליטי ערב המושחתים והמשחיתים שאינם נענשים ויורדים מכיסאם רק במקרה של הפיכה, שאז הם נרצחים ללא משפט".