אמפתיה לאויב - עוד חלום באספמיה

לפני מספר חודשים ביקרה באוניברסיטת בר-אילן קבוצה של סטודנטים מהולנד. הם ביקשו הרצאה שנושאה הוא האם הבנת הסבל של אויביך יכול לתרום לפיוס. המחלקה שאירחה את הסטודנטים ביקשה ממני לתת את ההרצאה, שכן אני יכול לתת אותה בהולנדית ולהתאים את החומר לקהל מאזיני. הרקע לבחירת הנושא לא צוין במפורש, אך היה ברור: האם ישראל יכולה, בגילוי אמפתיה לסבלותיהם של הפלשתינים, לקדם את השלום עמם.

המלכודת הייתה גלויה. ניתוח הסוגיה אך ורק בהקשר הסכסוך הפלשתיני-ישראלי מסיט את המבט מהתמונה הרחבה ומן המציאות האכזרית השוררת במזרח התיכון ובעולם הערבי בכלל. בהתמקדות כה צרה, הקהל מצפה מישראל לשים את הדגש על חמלה כלפי הפלשתינים. אך אם נמנעים מנפילה בפח זה, הנושא של חמלה כלפי האויב הופך כלי חשוב לניתוח מעמדה של ישראל במזרח התיכון.

ההקשר האמיתי של הנושא יובן טוב יותר במסגרת הדיון בסכסוכים המדממים ביותר שהתרחשו בעשורים האחרונים במזרח התיכון ובסביבתו. כך, מלחמות האזרחים באפגניסטן בשנות ה-80' של המאה ה-20 משמשות הקדמה מתאימה. בשתי המלחמות - הראשונה שבה תמכה ברית-המועצות בממשלת אפגניסטן נגד המוג'אהידין, והשנייה שמעשי הטבח שאפיינו אותה בוצעו בעיקר על-ידי הטליבאן - נהרגו בין מיליון למיליון וחצי בני אדם, רובם הגדול אזרחים. מיליון הוא למעלה ממספר תושביהן של רוטרדם, העיר השנייה בגודלה בהולנד, ושל אוטרכט, הרביעית בגודלה, יחדיו, ואם האומדן הנכון הוא מיליון וחצי בני אדם, יש להוסיף גם את כל תושביה של האג - העיר השלישית בגודלה בהולנד.

בהתחשב בכך שמרבית מעשי ההרג של אפגנים בוצעו על-ידי אפגנים, הרי שהסכסוך מדגים את העדר האמפתיה ששרר בין בני אותו לאום, מה שנכון לגבי כל מלחמות האזרחים.

סכסוך קטלני אזורי גדול נוסף היה מלחמת אירן-עירק של שנות ה-80'. שוב, לפחות מיליון בני אדם נהרגו בו. האירנים שלחו רבים מילדיהם לדרוך ולהפעיל מוקשים שהניחו העירקים, וזאת על-מנת לחסוך בחייהם של חיילים אירניים. התרחשויות אלו חושפות פן נוסף של אמפתיה מזרח תיכונית: העדר חמלה של אומה כלפי ילדיה היא.

האמת הייתה עולה לה בחייה

ועוד דוגמה רלוונטית היא מלחמת האזרחים באלג'יריה בשנות ה-90' של המאה שעברה שבה נלחמו במשך 15 שנה חיילים מוסלמיים שנשלחו על-ידי הממשלה במוסלמים קיצוניים - מלחמה שהביאה למותם של 100 אלף איש במגוון של דרכים ברבריות. מלחמה זו שיקפה העדר אמפתיה של אלג'יראים לבני דתם.

דוגמאות כאלה מן העולם המוסלמי מעבירות מסר ברור: בחברות מוסלמיות רבות העדר האמפתיה מגיע לממדים אדירים - לבני אותה אומה, לבני אותה דת, ואפילו לילדים שלהם עצמם.

סקירה קצרה של האמפתיה - או יותר נכון העדר אמפתיה - בעולם הנוצרי מספקת לנו הדגמה נוספת לכך שעצם הרעיון בדבר קיומה - למעט חריגים שוליים - הוא בגדר חלום באספמיה. זוהי המציאות, למרות ההוראה בברית החדשה שלפיה "המכה אותך על הלחי הימנית, הטה לו גם את האחרת".

אין צורך להרחיק לכת אחורה עד לצלבנים או לכיבוש אמריקה. ביטוי מובהק של העדר חמלה נוצרית היה במלחמה ביוגוסלביה בשנות ה-90' של המאה הקודמת, שבה היו המוסלמים קורבנותיהם העיקריים של רוצחים שהיו ברובם הגדול נוצרים. הללו לא נהגו על-פי המלצתו של ישו להפנות את הלחי השנייה ונראה כי זהו גם אינו הנוהג.

כך, ברצח העם ברואנדה למשל, טבחה קבוצה אחת של נוצרים בכ-800 אלף נוצרים אחרים.

המצבים האלה היו כה מקאבריים, ומספר הנשחטים בהם היו כה גבוהים, עד שלא היה צורך להדגיש היבטים אחרים של מעשי הטבח, כמו מספרם של הפצועים ובעלי המום, הפליטים העקורים והקורבנות של הטיהורים האתניים.

מחוץ לשדות הקטל, מחקרים על הגישות והלך הרוח בקרב אוכלוסיות שונות יכולים לסייע להעמיק להבין את דרגת העדר האמפתיה במזרח התיכון ובתוך העולם המוסלמי. מכון המחקר "פיו" ערך בנושא כמה סקרים. אחד מהן הצביע על כך שבמשך שנים רבות מאות מיליוני בני אדם ברחבי העולם המוסלמי תמכו באוסמה בן-לאדן ובפיגועי התאבדות. סקרים אלה הבהירו כי קיצוניות מוסלמית אינה רק נחלתם של מוסלמים שוליים בודדים.

סקר אחר של מכון פיו בדק את היחס במדינות מוסלמיות שונות כלפי יהודים. הסקר מצא כי ל-56 אחוז מערביי מדינת ישראל יש יחס חיובי ליהודים. אך בכל המדינות המוסלמיות היחס כלפיהם היה שלילי במיוחד. גם מחקרים שערכה "הליגה נגד השמצה" מאשרים את קיומו של סטריאוטיפ שלילי, ואת האחוזים הגבוהים של בעלי גישות אנטישמיות ברוב הגדול של האוכלוסייה במדינות המוסלמיות. המדינות הפחות בעייתיות היו טורקיה עם 69 אחוז אנטישמים ואירן עם 56 אחוז.

על הרקע הזה ניתן להסביר בבירור את הסכסוך הפלשתיני-ישראלי. אמפתיה פלשתינית כלפי אחרים פשוט אינה קיימת. הארגון האיסלאמו-נאצי חמאס, שהאמנה שלו קוראת להשמדת העם היהודי, קיבלה ב-2006 רוב בבחירות היחידות שנערכו לפרלמנט הפלשתיני. אם שוב היו מתקיימות בחירות היום, מנהיג חמאס איסמאעיל הנייה היה מביס בקלות את מנהיג פתח מחמוד עבאס, גם אם הוא ואנשיו מאדירים בקביעות רצח של אזרחים ישראלים. במבצע צוק איתן חמאס היה מעוניין להעלות ככל שניתן את מספר ההרוגים הפלשתינים, במטרה לזכות באהדה בינלאומית ולהפליל את ישראל.

על הרקע חוסר החמלה המזעזע של האזור, ישראל היא תופעה חריגה, בכך שהיא מגלה מידה מסוימת של אמפתיה כלפי אחרים, ובכלל זה כלפי חלק מאויביה. אחת הדוגמאות לכך היא הטיפול בבתי חולים שישראל מעניקה לפצועים החוצים את הגבול אליה מסוריה - מדינה הנמצאת במצב מלחמה עמה. נכון לסוף 2014, טופלו בישראל כ-1400 סורים. אלה הם פני הדברים גם באשר לטיפולים בבתי חולים שמעניקה ישראל לפלשתינים מעזה, ובכללם בתו של הנייה.

יש היבטים רבים אחרים שבהם נבדלת ישראל באורח קיצוני משכניה הערביים. אחד מהם למשל הוא שישראל מנסה למזער עד כמה שאפשר את הקורבנות בקרב אזרחים במהלך המערכות הצבאיות. לדברי מפקד הכוחות הבריטים באפגניסטן קולונל ריצ'רד קמפ, היא מצליחה לעשות זאת טוב יותר מהאמריקנים והבריטים.

נהג המונית שהחזיר אותי הביתה מההרצאה תרם גם הוא לנושא. הוא סיפר שפעם הסיע אישה עזתית למעבר הגבול. היא טופלה בבית חולים בישראל ושיבחה את העזרה שהוענקה לה. נהג המונית שאל אותה אם היא תספר על כך למכריה בעזה. האישה הרימה את ידה לעבר צווארה, רומזת על כך שאם תעשה זאת, ישספו את גרונה.