1. אם ננקה את הרעש התקשורתי, נגלה שיש רוב גדול להסכם על מתווה הגז (כולל יש עתיד ו
ישראל ביתנו) ושבניגוד לניסיון להרחיק את קו התפר הפוליטי הידוע, הרי גם פה, המתנגדים האמיתיים להסכם חולקים השקפת עולם שמאלית. אפילו V15 יצאו מהקבר לשנע מפגינים כדי "להציל את המדינה" (שוב, להציל), ובלטו
שלי יחימוביץ' ו
דב חנין, שבינואר התפייט על ניצחון השמאל ביוון ועל הדוגמה שיש ללמוד מפעולותיו שם. אכן, הסתכלנו היטב ולמדנו.
סיפרו לי על משפחה שירשה מגרשים. החליטו ההורים להתעשר וביקשו לבנות מגדל דירות. המשימה לא צלחה והם הפסידו. בינתיים גדלו הילדים ואחד האחים פנה לקבלן שיבנה מגדל על חשבונו. כדי לפתותו, קבעו שאם יצליח, יקבל הקבלן 60 אחוזים מהרווח. מסיבה כלשהי הדירות לא נמכרו; הקבלן הפסיד. אמרו האחים, יש מגרש נוסף. גם שם לא נמכרו הדירות וההפסד גדל. במגרש החמישי אירע הנס והדירות נמכרו. שמח הקבלן ופנה לחלוקת הרווחים כפי שסוכם. או אז הגיעו האחים האחרים ועירערו: מה פתאום 60 אחוזים לקבלן? זה שלנו! הם תבעו לפתוח את ההסכם ולהפוך את הרווחים: 60 אחוזים להם ו-40 לקבלן. מה דעתכם?
במשך שנים ניסתה המדינה לפתות משקיעים לחפש מקורות אנרגיה. ב-2002 פירסם צבי אלכסנדר ספר על תולדות חיפושי הנפט בישראל, שבמשך חמישים שנה עמד במרכזם. מסקנתו הייתה ש"אין פה נפט" ו"גם הים התיכון הוא לא בוננזה של נפט". לכן "אפשר להפסיק לחפש פה".
כדי למשוך בכל זאת חברות חיפוש, ישראל נדרשה לפתות משקיעים בתנאים טובים יותר. מדובר בהימור. חברות כאלה קודחות במקומות רבים בעולם, לרוב אינן מוצאות דבר והוצאות החיפוש עליהן. בפעמים מועטות בלבד נמצא אוצר. הרווח מהאוצר שנמצא מכסה את החיפושים שכשלו. רכיב הסיכון משמעותי אפוא לרווחים העתידיים.
יצחק תשובה ונובל אנרג'י יצאו לחפש על סמך התנאים הקבועים ברישיון המדינה זה עשרות שנים: תשלום מס חברות. השותפים הפעילו שיטות חדשות ולהפתעתנו מצאו גז. אבל אז אמרה המדינה, רגע רגע, אתם מרוויחים יותר מדי; יש לפתוח ההסכם מחדש. מדובר בתרבות כזאת אצלנו - חוזה אינו בדיוק חוזה.
גם בית המשפט לא הגן, ואז הגיעה ועדת ששינסקי והכפילה את המס לעומת הרישיון הראשון. יותר ממחצית הרווחים יגיעו למדינה. נו, אפשר להתחיל לעבוד? לא. הוקמה ועדת צמח שהגבילה את הייצוא. לא ייאמן. ועדיין אי-אפשר לעבוד. ושוב מו"מ בשלישית, שבסופו הוצג מתווה הגז הנוכחי ששיפר עוד יותר את עמדת המדינה ופגע במשקיעים. והכל בדיעבד, תוך פתיחת הסכמים שנחתמו.
2. מה ההבדל בין מי שחיפש ולבסוף מצא גז בקרקעית הים, לבין חקלאי שעיבד אדמת המדינה וגידל תוצרת חקלאית? מדוע "הגז שלנו" והתוצרת החקלאית של החקלאי? זה בוודאי יותר שלנו מאשר גז שהתגלה. גידול ירקות בטוח יותר מגז בים. בהינתן פעולות מסוימות, רובנו נצליח לגדל ירקות, אבל אין ערובה למציאת גז בים.
עורק החיים של הכלכלה הוא הצמיחה, וזו זקוקה למשקיעים. ההתנהלות עד כה דוחה משקיעים לחפש מזלם בשווקים אחרים, שם הסכם עם הממשלה אינו מופר. השאלה כבר אינה תשובה ונובל אנרג'י, אלא משקיעים עתידיים החוששים להגיע לכאן. כיצד זה אמור למשוך אלינו משקיעים?
נניח שנרצה לקנות דירה להשקעה בתשואה של 3.5 אחוזים. והנה מגיע בעל דירה עם בעיות שעשויות להקשות עלינו לייצר רווחים, אך הוא משכנע לקנות אותה בטענה שיש אפשרות לשדרגה, אם באמצעות
תמ"א 38 או פינוי-בינוי וכדומה, ולהגיע לתשואה של 7 אחוזים. החלטנו להסתכן והלכנו על הדירה עם התשואה הגבוהה. ממש כשהתחלנו לקבל את התשואה הגבוהה, שמענו נקישה בדלת. בפתח עמד בעל הדירה הקודם: אתם מרוויחים יותר מדי; עליכם לשתף אותי ברווחים. נשמע מגוחך, לא? זאת בדיוק הסיבה שהסתכנו וקנינו דירה זאת.
ראיתי אצל המתנגדים חישובי רווח של חברות האנרגיה לעשרים שנים ויותר. כיצד? מישהו יכול לערוב היכן תימצא כל חברה במשק בעוד שלוש שנים, שלא לדבר על עשר שנים? שוק האנרגיה דומה לשוק הטכנולוגיה. אם ימצאו טכנולוגיה חדשה, דלק מפצלי שמן, נפט ברמת הגולן או יפיקו אנרגיה מזבל - האם עדיין יישאר הרווח בעינו, הרי אין לחברות הללו הגנה על ירידת ערך המוצר שלהן?
3. המילה הפופולרית בקרב מתנגדי ההסכם היא מונופול. האם חברת החשמל אינה מונופול? והנמלים באשדוד ובחיפה? מדוע לא ראינו הפגנות לפירוק המונופולים הללו? אומרים המתנגדים, מחיר נמוך ליחידת אנרגיה יביא לירידת מחירי החשמל. אבל מדוע נדרשים למחירי הגז, אם אפשר להוריד את מחירי החשמל קודם באמצעות ייעול החברה עצמה?
במשך שנים חיפשו גז ולא מצאו. ברור שהראשון שמצא יהיה מונופול. אם לא נפר הסכמים, יגיעו עוד משקיעים ואולי ימצאו שדות גז ונפט ואנרגיה חלופית והמונופול ייעלם. בכל מקרה, זה לא צריך לעצור עכשיו את הפקת הגז. בנוסף, חלק מהטענות נגד עוסקות במתאם שבין ההשקעה לבין המחיר והרווח. אבל מה שקובע מחירים - גם כשיש תחרות - הוא הביקוש וההיצע. רישום מקורי של פיקאסו עולה מיליונים, גם אם עלות ההשקעה בו לא חרגה מדולר אחד. גם שוק האנרגיה מתנהל לפי החוקים הללו, אפילו במונופול.
2015 ועדיין אנחנו מתמודדים עם תפיסה מטריאליסטית-סוציאליסטית, ולפיה מחיר המוצר צריך להיות מידתי לאור ההשקעה בעבודה ובהון. לכן, זה לא בסדר להרוויח הרבה. אבל הטבע האנושי רוצה להרוויח, והאדם מבין שלשם כך כדאי שגם אחרים ירוויחו וממילא מתפשרים, ואם המדינה לא תפריע, כולם ירוויחו. השיח הנפוץ עוסק בעיקר במחירים, ובעצם מכוון להגביר את התערבות המדינה בשוק באמצעות פיקוח עליהם. אבל האם לא עדיף להתעסק דווקא בהגדלת הצמיחה והגדלת ההכנסה של האזרחים, שעשויה להשפיע על יכולת הקנייה וממילא על המחירים?
ואחרון, כדאי להפסיק את שיח ה"מושחתים" ו"הם דואגים רק לטייקונים". יש פה שתי אסכולות כלכליות באשר לטובתה הכלכלית של המדינה. ההיסטוריה תשפוט.
