"קילובייט חזק יותר ממגה טון"

לאחרונה עוסקת התקשורת בארץ ובעולם בפרשיית הריגול והחדרת תולעי המעקב 2.0 DUKU כנגד תוכנית הגרעין האירנית בבתי מלון אירופים בהם התקיימו השיחות בין אירן למעצמות, וזאת על-רקע בדיקת חברת/מעבדת האבטחה האמריקנית - "קספרסקי". עם זאת, ראוי לציין, כי חששם של הנושאים ונותנים האירנים מפריצה שכזו למאגרי המידע ולתכני השיחות העלה דרישה מצדם להעתיק את מקומן של השיחות למקום אחר, לא כל שכן לדאוג לסידורי אבטחה של מרחב הסייבר עד כמה שניתן בהקדם האפשרי. בנוסף, הורה נשיא אירן, חסן רוחאני, על נציגי אירן למשא-ומתן לנקוט במשנה זהירות ולהימנע משימוש בטלפונים חכמים, שכן אלה ניתנים למעקב על-ידי גורמים עוינים.

באופן כללי, סייבר הוא אותו מרחב קיברנטי (מטאפורי) של מערכות מחשב ורשתות מחשב בו נאגרים נתונים אלקטרוניים ומתבצעת תקשורת מקוונת ואינטראקטיבית ללא תלות במיקום הגאוגרפי של המשתמשים בו. האקר (בעברית: פצחן), הוא אותו אדם המתמחה בעקיפת גבולות או הערמה במרחב הסייבר ועל-ידי כך שואב מידע החיוני לו כנגד מטרותיו. ההאקרים עצמם מסווגים לשלוש רמות הבאות לידי ביטוי בשלושה צבעי כובעים. "האקר כובע לבן" מכונה מי שמשתמש בידיעותיו במחשבים כדי לבדוק יציבות של תוכנות, מחשבים או רשתות ואת עוצמת המיגון שלהם. האקרים של "כובע לבן" פעמים רבות עובדים בתחום אבטחת המחשבים, ונחשבים חלק מן הממסד, ועל כן מכונים לרוב "האקרים מוסריים".

"האקר כובע אפור", הוא מי שמשתמש בידיעותיו במחשבים כדי לחקור ולחפש ידע נוסף בתחום, או מי שכוונתו לא בהכרח ברורה; הוא אינו מעוניין לגרום נזק לקורבן, אך גם לא מעוניין לסייע לו. "האקר כובע שחור", הוא מי שמשתמש בידיעותיו במחשבים כדי להפיל או לחדור למערכות ללא רשות ולדלות משם פרטים או לשנות נתונים. לרוב פעולותיו יתבססו על השתלת "תולעים" או סוסים טרויאנים ועל כן ייחשבו כעבירה על החוק.

אירן רואה בעולם הסייבר חזית וזירת לחימה של ממש כנגד ארצות הברית ובעלות בריתה, כמו גם פלטפורמה מצוינת להפצת האידיאולוגיה האיסלאמית הקיצונית שלה. מומחי סייבר טוענים כי אירן הגדילה את ההשקעות בפיתוח יכולות הסייבר שלה פי 12 בשנים האחרונות, ועל כן בעוד מספר שנים יכולות אלו תהיינה מדאיגות יותר מתוכנית הגרעין. זאת ועוד, גם מוחמד חוסין-ספהר, סגן נציג המנהיג העליון במשמרות המפכה, התגאה ואמר בפברואר 2013 כי "אירן היא מעצמת הסייבר הרביעית בגודלה בעולם".

שלושת השלבים

מאז שנת 2009, שוקד המשטר האירני ביתר שאת על בניית תשתיות סייבר ומנסה למסדה בשלושה שלבים עיקריים:

הקמת מוסדות סייבר ותמרוני סייבר: החל משנת 2009 החל המשטר באירן לגייס אלפי לוחמי ומומחי סייבר, ובשנת 2011 כבר הקים את מטה הסייבר של ארגון ההגנה הפאסיבית, אשר מתוקף תפקידו מרכז את פעילות המשטר בהגנה על התשתיות במדינה, קובע תקנות למען בטיחות מרחב הסייבר ומבצע תמרונים קיברנטיים המשתלבים כמעט בכל תרגיל צבאי.

גיוס האקרים (פצחנים) לפעילות במסגרת המשטר: המשטר באירן ממשיך בפעילותו ומגייס האקרים למועצת הסייבר של הבסיג' ואף עושה שימוש רחב בהאקרים מחוץ לגבולות אירן עצמה. הנקודה החשובה ביותר אולי היא דווקא פיתוח והכשרת כוח אדם מיומן ואיכותי באוניברסיטאות תוך פתיחת חוגי לימוד להגנת הסייבר.

תקיפת אתרים מחוץ לאירן בחסות המשטר: בהמשך ישיר לפעילות הגיוס וההכשרה של האקרים, המשטר האירני מעודד האקרים וסטודנטים לפרוץ לאתרי אינטרנט המזוהים עם המערב, ואף מתגמל בפרסים ובמענקים סטודנטים שיצליחו לפרוץ לאתרים המפיצים ערכים "בלתי מוסריים" הן באירן והן מחוצה לה.

אחת הקבוצות ואולי הידועה שבהן היא קבוצת "אשיאנה" בראשות בהרוז כלאמיאן, אשר פועלת בחסות המשטר ובאמתחתה פריצה לאתרי טוויטר, נאס"א ועוד.

המשטר האירני, אם כן, רואה במרחב הסייבר כזירת מלחמה של ממש ועל כן הקים בשנת 2011 גם את צבא הסייבר. צבא מומחים זה המרכז בתוכו עוצמה קיברנטית מתהווה מחולק לארבע מחלקות משנה: מחלקה אחת עוסקת בהתגוננות מפני מתקפות סייבר ומתמחה בעיקר במעקב, איתור ובלימת ניסיונות לחדור למערכת המחשוב האירנית. המחלקה השנייה עוסקת בפיתוח טקטיקות התקפיות, כגון שיפור יכולות פגיעה בחברות אנרגיה, מים ונמלי תעופה. השלישית עוסקת בפענוח קודים אלקטרוניים מיוחדים. והמחלקה הרביעית עוסקת בהשתלטות על תדרי תקשורת לוויניים של ערוצי טלוויזיה במזרח התיכון. צבא הסייבר של אירן פגע רבות באתרי אינטרנט שונים, ביניהם אתר "קול אמריקה", אתר משרד החוץ הישראלי ועוד.

לסיכום, ניתן לומר כי אירן רואה עצמה כמעצמה בעלת שיעור קומה ומפתחת ומטפחת יכולות חדשות בתחום הסייבר. אירן ומקבלי ההחלטות שבה הבינו לפני מספר שנים כי מרחב הסייבר הוא החזית הבאה שלה לאור האיום האמריקני-ישראלי בהיבט זה, ועל כן משקיעה ותמשיך להשקיע סכומי כסף גדולים בשיפור היכולות והטכנולוגיות הרלוונטיות. שיפור יכולות אלו מחייב התייחסות רצינית ממקבלי ההחלטות במערב לאיום האירני, ולא בהכרח זה הגרעיני.