לאחרונה, הפניתי שאלה לקצין הממונה על
חופש המידע במטה הארצי בירושלים. ביקשתי לקבל מידע על אודות תיקי הרצח הבלתי מפוענחים - בחלוקה לפי שנים (על-פי מועד קרות האירוע). אני ממתין בסבלנות. הם אינם ממהרים להמציא את הנתון הכל כך מסקרן.
עוד נתון שחסר, הוא למשל כמה מקרי רצח בישראל "פר" 1,000 איש. זאת, כדי לבצע השוואה מול מדינות אחרות בעולם. הנתונים הללו מעניינים מאוד את הציבור. אין כל סיבה להסתירם מעיניו.
ודוק: שוכבים להם תיקי רצח בלתי מפוענחים, שנים רבות, מעלים אבק, ולא באבק כוכבים עסקינן. איש אינו שואל. איש אינו מקשה, לאיש לא אכפת. המפכ"ל לשעבר
יוחנן דנינו טורח להסתיר את הנתונים הללו ומפרסם רק את מספר מקרי הרצח. ומה בדבר שיעור הפיענוחים? את זה, לא נוח לדנינו לפרסם. הוא אינו מעוניין שנדע על-אודות אוזלת ידה של המשטרה שהותיר מאחוריו.
צוותי חקירה מיוחדים ("צח"מים") שלא השכילו לפענח או לפצח מקרי רצח יש להחליף במוחות חדשים. אלא שהמשטרה של דנינו לא תכה על חטא, ולא תמהר להודות בחוסר מקצועיות. הכל יושבים בצד וממתינים לאותם "עדי מדינה" שיגיעו על-מנת לשפוך אור על מקרי הרצח ולקטוף קופון בהקלות ובתגמול. במשטרה לא זוכרים את אותן המשפחות האבלות על רצח יקיריהן הממתינות שנים ארוכות לפיענוח רצח יקיריהן.
מה שחשוב היה לדנינו זו מסיבת ההילולה עם פרישתו - מקום בו היה צריך להשקיע את הכספים בפיענוח הפשעים.
אגב כך, כמה תיקי שוד בלתי מפוענחים? כמה תיקי אונס בלתי מפוענחים? כמה תיקי הונאה בלתי מפוענחים? כמה תיקי פריצות בלתי מפוענחים? כמה כלי רכב גנובים לא נמצאו? את כל זה לא תמצאו בחוברת הנתונים של דנינו. אצלו - די בהגשת כתב אישום כדי לכנות את הנאשם "עבריין" והוא אפילו אינו מפרסם כמה זיכויים היו, כמה כתבי אישום נמשכו במהלך ההליכים. אצלו - המספרים הם כחומר ביד היוצר, פלסטלינה. כדי לפאר ולרומם את עצמו בדיוק כמו אותו ספר בזבזני שהוציא "אבא שלי מפכ"ל". אז הנה עוד על ה...סקנדל.