מעת לעת מגיע לכותרות גאון תורן ומציע פתרון קסמים פשוט לתעשיית הבנייה ולמחסור בדירות מגורים. הביקוש, כידוע, צורח לשמים, אבל אנחנו לא בונים מגדלים באוויר.
ראוי לשנן כמה עובדות חשובות לכל הטענות הנינוחות והנוחות
כגון זו.
אלף, לא חסר בשוק כסף המיועד לצורך רכישת דירה, ויש גם משקיעים רבים שמוכנים לקפוץ על כל ממציא ומציאה. לראייה – המחירים לא מפסיקים לטפס במעלה הקומות ועוד רגע יגיעו לגג ומשם יקפצו.
בית. לא חסר לנו ציוד בנייה משוכלל. פה ושם אתה מבחין בשלושה מנופי ענק הניצבים כמו גורילות סביב פגר בניין שנופח את נפשו בכל יום וכבר חלפו שנים מיום שנוצקו יסודותיו. שניים או שלושה פועלים דופקים מסמרים באחת הקומות הנסדקות. קשה להבחין אם המבנה ישמש יד הנצחה או ארון מתחם לרעיון הפיתוח שדעך באתר הזה, או אולי ישמש מבנה חי ותוסס שיאכלס ילדים, שמחה וצעקות משובה בבוא היום. מתי? כשיבוא משיח. ובכן, לא מדויק. יש בתוכנו רבים שכבר מאותתים על בוא המשיח אבל איש, כולל המועצות האזוריות, העיריות ומשרדי השיכון אינם יודעים מתי תסתיים בנייתו של בניין.
גימל. בעבר הרחוק היו היהודים פועלי ציון גם פועלי בניין באהבה והקימו את המדינה במסדרונות הארוכים של סולל-בונה. הערבים היו אז מלצרים בבתי הקפה ובחומוסיות. היום התהפך המצב: היהודים מלצרים והערבים פועלי בניין.
דלת. איש לא מוכן להודות שישראלים לא רוצים לעבוד בבניין. לכן היהודים הולכים למלצרות והערבים לרוקחות. אנשי ועדי העובדים טוענים בחום ליבם כי המשכורות בבניין נמוכות ולא קורצות לבעלי מקצוע. קריצות יש במשטרה. אין בעלי מקצוע בתחום הבניין כי זה גטו. את בתי הספר המקצועיים שרפנו מזמן כי נעשו סמל לגזענות ותת-תרבות פריפריאלית. מקצוע הבניין מתאים בעיני רוחנו לבעלי צווארון שחור. לאינדיאנים שחורים או לשחורים שחורים. אבל מה לעשות – האינדיאנים נכחדו והשחורים מעדיפים לחיות באמריקה. גם הישראלים רוצים אמריקה ולכן הם מוכנים להרים מקררים במנהטן ולא בלוקים בתל אביב. הם מעדיפים לגרור מגש המבורגרים מהמטבח לשולחן וחוזר חלילה, אבל חוזר וחוזר בעבור טיפ וטיפה.
חברות ישראליות מתנגדות להביא מחו"ל קבלנים, פועלים ובעלי מקצוע. אבל הם אינן מוכנות לשלם משכורות גבוהות יותר לעובדים יהודים כי זה ינמיך את גובה גלי הרווחים. בכלל, ראוי שיהיה מחסור בדירות ולא מחסור במזומנים. במצב שהשוק צמא לבנייה בכל מאודו – כל ממזר מלך ואיכות הבנייה לא תהווה קו אדום. לכן - אתם נורא תופתעו - ינשרו מרפסות ותקרות יתמוטטו כי מי בכלל חשב שירקדו עליהן בעת שמחה? למי שמחה, למי ששון?
כשרוצים משהו בצורה נואשת – הכל מסביב טוב ויפה ונאור. המחזאי ארתור מילר, בעלה של מרילין, כתב על כך ב'כולם היו בנאי'. אבל זה התרחש באמריקה ורק היא מסוגלת לספוג הפסדים. היהודים הרבה יותר חכמים וצנועים.
אם יביאו לכאן כעשרים אלף פועלים זרים ובעלי מקצוע זרים הבנייה תרוץ על אוטוסטרדה וכל הציוד המשוכלל יתחיל לעבוד שעות הנחשבות עד היום נוספות. בתוך שלוש שנים תיפתר הבעיה והשוק יוצף בעשרות אלפי דירות ראויות ומוכנות לרכישה. דירות זולות בהרבה כי לפחות מחיר ההקמה יופחת והביקוש יצטמצם נמרצות. זה מה שקבלנים ויצרנים לא מוכנים לספוג – שיש היצע עודף וצריך להילחם על טיב ומחיר. זה גם ההבדל בין קו יצור תעשייתי (תחשבו על צ'פלין ב'זמנים מודרניים') לבוטיק בעל השראה שתופר במו ידיו את הסחורה.
הא. כדי להביא פועלים ובעלי מקצוע זרים צריך רישיון. את הרישיון אפשר לקבל רק בשבת, אבל בשבת המשרדים הממשלתיים סגורים. בצדק. ולכן הצדק תמיד ינצח אצל יהודים. את החוק הזה יצרו כמובן כמה אינטרסנטים שמצאו להם ח"כים ראויים בכנסת. כלומר, גם הכנסת מוצפת בצדק וזה מעודד. בשל ההיצע העצום של צדק – אין לו ביקוש במחזותינו, וזה גם מה שהמשטרה אומרת בכנסים הסגורים שלה.
וו. איש לא שואל מדוע מכנים את אותם עובדים (בעיקר סינים) – זרים. ובכן, לא משום שהם באים ממקום רחוק - והם באמת באים משם. הם זרים לנו משום שהם עובדים במסירות, מומחיות וחריצות במקצועות שפשטו את הרגל בארצנו היפה. שנים על שנים שרנו במקהלה בהתקהלויות והיתקלויות: 'אנו באנו ארצה לבנות ולהיבנות'. ובכן, הטובים כבר ניבנו וכל השאר לא מעניין אותם. זו הייתה הציונות ולכן אסור בשום אופן להנחילה לזרים.
זין. בסוף רק אנחנו חוטפים את זה.
חטא. האוליגרכים והטייקונים תמיד יתעשרו. יודעים מדוע? כי יש המון כסף שמתגלגל בשוק ואנחנו בעצם עשירים בבלי דעת. זה מזכיר את היורד שהגיע לניו-יורק בדעה שהכסף צומח על העצים. איך שהוא יוצא מהמונית לבית המלון הוא מגלה שטר של עשרים דולר על המדרכה. לרגע הוא מתחיל להתכופף, מרוגש, וכעבור הרגע הוא מתעשת ומזדקף. מה בוער, הוא אומר לעצמו, אפשר להתחיל לעבוד בעוד שבוע...
