ברחבי העולם נרקמו אגדות רבות לגבי אורח חייהם של העטלפים. בין היתר ניתן למנות את סיפור דרקולה, המציג אותם כמוצצי דם קרירים ואכזריים, ואת הסיפור הדמיוני על נטייתם להיתלות על שיער ראשינו.
הסיבה לריבוי הסיפורים עליהם היא עובדת היותם בעלי חיים משונים במקצת, ובעלי תכונות ייחודיות: הם היונקים המעופפים היחידים בעולם, הם שוהים בתנוחת התלייה ההפוכה כל זמן שאינם מרחפים, והם פעילים בלילה ובעיקר במקומות חשוכים ואפלים. אך בניגוד לשם הרע שיצא להם, מיוחסת להם דווקא חשיבות אקולוגית רבה ומגוונת.
בלילה בין ה-29 ל-30 באוגוסט צוין בעולם ליל העטלף הבינלאומי, שמוקדש להעלאת המודעות לעטלפים ולחשיבותם לסביבה ולאדם. זאת הזדמנות טובה להזכיר את חשיבותו של הייצור המופלא הזה למערכת האקולוגית הישראלית.
יכולת איכון מופלאה
בשביל להבין את חשיבותם האקולוגית של העטלפים, חשוב להבין כמה עובדות יסוד לגביהם. ברחבי העולם קיימים למעלה מ-1,200 מינים שונים של עטלפים. בכל יבשת אירופה ישנם 39 מינים, ובישראל הקטנה לא הרבה פחות - 33 מינים. הסיבה לכך שבישראל מספר המינים גבוה משמעותית היא כנראה העובדה כי ישראל נמצאת על קו התפר שבין שלוש היבשות אירופה, אסיה ואפריקה, ולכן מתאפשר קיום של מגוון רחב של מינים המורגל לתנאים אקלימיים שונים. עם זאת, החדשות הרעות הן ש-29 מבין 33 מיני העטלפים בישראל נמצאים בסכנת הכחדה.
מתוך כל מיני העטלפים בישראל, רק מין אחד הוא עטלף פירות (שניזון בעיקר מפירות), ו-32 המינים הנותרים הם עטלפים שניזונים מחרקים. עטלפים ישנים במהלך היום ופעילים במהלך הלילה, אז ניתן לראותם עפים במעוף מגושם מצמרת עץ אחת לשנייה. משום שבלילה קשה יותר להסתמך על ראייה, הם מסתמכים במהלך הניווט על יכולת מופלאה הנקראת אקולוקציה (איכון הד) - מנגנון שבו בעל החיים משדר קול אל החלל, ועל-פי ניתוח אופי ההד החוזר אליו הוא מסוגל להבין את מיקומם, צורתם וזהותם של עצמים. כל זאת עושים העטלפים תוך כדי תעופה, וכך הם מאתרים את מזונם.
טורפי העקרבים
עטלפי הפירות מסוגלים לגמוע בלילה אחד עשרות קילומטרים של טיסה. בלילה כזה הם ניזונים מכמות פירות אדירה, שיכולה להשתוות למשקל גופם. כאן גם טמון היתרון האקולוגי שלהם: יש להם יכולת האבקה והפצת זרעי פירות למרחקים ארוכים. ד"ר אסף צוער, אקולוג ברשות הטבע והגנים, מספר שתרומה נוספת של עטלפי פירות היא שמירת קיומן של מערכות אקולוגיות נדירות ביותר במערות. "במערה אין שמש ואין ייצור ראשוני, וכך לעטלפים שחיים במערות יש תרומה חשובה להכנסת החומר האורגני למערה ולקיום של המערכת האקולוגית בה".
לעטלפי החרקים מיוחסת תרומה אקולוגית לא פחותה, והיא היכולת שלהם לשמש כמדבירים ביולוגיים כנגד חרקים. עטלפי חרקים ניזונים ממגוון רב של חרקים, החל מנמלים, חיפושיות ועכבישים וכלה ביתושים ועקרבים. צוער מסביר כי "יש להם בהחלט פוטנציאל להדברה ביולוגית. עטלף חרקים יכול לאכול חרקים במשקל של כחצי ממשקל גופו בלילה אחד, ואם ישנה קבוצה גדולה של עטלפים, זה יכול להיות משמעותי ביותר". אחד העטלפים הייחודיים בקבוצה זו הוא האודנן - עטלף בעל אוזניים ענקיות, שחי במדבר וצד בין היתר עקרבים צהובים. באורח פלא, עטלף זה אוכל את העקרב בשלמותו, כולל את בלוטות הארס שלו, ולעתים אף נעקץ על ידו תוך כדי הזלילה מבלי להראות שום סימני הרעלה.
לעודד, לא לפחד
העטלף יכול לספק פתרון אקולוגי וזול לבעיה שמטרידה את כולנו בחודשים האחרונים, והיא בעיית היתושים. עטלף חרקים אחד יכול לאכול מאות יתושים בשעה וכאלף יתושים בלילה בודד. בערי הארץ מתעופף לו העטלפון לבן השוליים, שהיתושים נמצאים בתפריט הלילי שלו, ולכן הוא מהווה מדביר ביולוגי בעל פוטנציאל גבוה. הבעיה היא שמספר מקומות הקינון שעומדים לרשותו מצומצם. אחד הפתרונות האפשריים הוא הצבת תיבות קינון ברחבי הערים בשביל להגדיל את האוכלוסייה של העטלפים הללו. בלונדון, למשל,
מנסים לעודד התיישבות של עטלפים בלב העיר. במסגרת הפרויקט הותקנו תיבות ברחבי העיר שיספקו בתי קבע לעטלפים, ויתרה מכך - תתקיים אספקה שוטפת של חרקים לאזורים אלה, שיהוו מקור מזון קבוע לעטלפים.
צוער, שסבור כי לעטלפים חשיבות אקולוגית רבה, חושש מהנזקים הכבדים שאנחנו גורמים להם. הוא מדגיש כי "הנזק המרכזי הוא הרס בתי גידול, אך יש עוד הרבה גורמים מזיקים: למשל, כאשר ריסוס נגד חרקים בשדה חקלאי גורם להרעלה של העטלפים שאוכלים את החרקים, המכילים חומרי הדברה; להבי טורבינות רוח, שפוגעות בהם בצורה משמעותית; זיהום אור, שפוגע בחרקים ובעטלפים; ויש עוד הרבה גורמים מזיקים אחרים". על-מנת לספק הגנה לאוכלוסיית העטלפים, הוא מדגיש לסיכום, הדבר החשוב ביותר שצריך לעשות הוא לשמור כמה שניתן על בתי הגידול שלהם.
