בוקה ומבולקה במדינת היהודים. היעדרות של חודש וקצת מן
הארץ תוך הינתקות מרצון מכל מה שקורה בה כדי לשמור על שפיות ככל שניתן, מזמנת לחוזר אל ארץ האבות הפתעה רבתי: מדינה בלתי שפויה, מדינה החיה על הקצה, משמע הקצוות של הציבוריות הישראלית, שמאל וימין, השתלטו על השיח. המדינה סובלת מסכיזופרניה חמורה. אין תרופות בנמצא כדי לרפא במקצת את המחלה המתפשטת כאש בשדה הקוצים ומכלה כל חלקה טובה. תחושת אנרכיה מכה בכל פינה, בכל תחום. מנהיגי ישראל ומעצבי דעת הקהל כאילו ניתקו מגע עם המציאות. אין עיקר. יש רק טפל. התקשורת נמצאת באחת השעות הקשות שלה. היא מתומרנת על-ידי אשפים הקובעים את סדר היום על-פי האג'נדה שלהם. ראש הממשלה מנצח על כולם. ועיני חברי בתקשורת טחו מראות את המציאות כמות שהיא. הגדילו לעשות אנשים רציניים, לפחות כך תדמיתם הציבורית, אשר מצאו לנכון להתנצח באופן פרסונאלי תוך ניסיון לשוות לפולמוסם נופך אידיאולוגי. בראש מצעד האיוולת נמצאים
גדעון לוי, ב. מיכאל ו
יצחק הרצוג. לא ייאמן עד לאיזו רמה אינטלקטואלית רדודה, משפילה אפילו, מסוגלים אנשים אלה להגיע באומרם דברים שאוזניים תצילנה.
הלאומנות הפונדמנטליסטית הימנית, מחד-גיסא, והאידיאולוגיה השמאלנית האולטרה קיצונית מאידך-גיסא, פשוט מתחרות זו בזו. התוצאות קטסטרופליות. איני רוצה להתייחס לדברי הרצוג. הוא פוליטיקאי, ועל שכמותו נכתבות די והותר כתבות. אני כן רוצה להתייחס לדברי גדעון לוי וב. מיכאל בעיתון הארץ. חשש גדול יש בלבי שמא המאמר הזה לא יפורסם בעיתון בו הם כותבים. הסיבות שמורות עמי. עם זאת, החשש לא ימנע ממני לעשות את מה שאני מרגיש.
אפילו לא גוזמה חטאו הראשון של המחנה שהקים את המדינה, אליבא דב. מיכאל הוא כיבוש ירושלים המזרחית וחיבורה אל ירושלים המערבית: "זהו גם המחנה שהתעקש לכבוש את ירושלים המזרחית (למרות אזהרתם המודאגת של ראשי המפד"ל), וגם 'לאחד' אותה חיש-קל, ובכך לקבור לעד את סיכוייה לשפיות". אל איזו שפיות בדיוק ייחלת מר ב. מיכאל? הייתכן שלפני 67' ירושלים המחולקת הייתה שפויה? האם בחלקה המערבי של העיר הכל התנהל על מי מנוחות? אתה, שוודאי בעד חופש פולחן לכלל הדתות בירושלים, עיר קוסמופוליטית לעילא ולעילא, יכול לקבוע בוודאות שחופש הפולחן היהודי לפני 67' בכותל המערבי בלבד אכן קוים? ראוי שב. מיכאל יקרא היטב את ההיסטוריה של ירושלים לאחר מלחמת העצמאות וייווכח שהטלת האשם על ישראל היא בבחינת שקר גס. חוק יסוד ירושלים: בירת ישראל לא נחקק על-ידי מפלגתו של הרצוג, אלא הליכוד ושותפיו, שהיה כבר בשלטון.
כותב ב. מיכאל: "'המחנה העצום' (לא לבד...) חולל את נכבת הגירוש והנישול, ורק טיפש מופלג מאמין בכנות שהנכבה היא רק אסונם של הפלשתינים ולא אסון כולנו". מדוע הקמתה של ישראל לאחר שאומות העולם הכירו בה חייבת להיות עבור היהודים החיים בה נכבה? כי הפלשתינים לא קיבלו את החלוקה? כי הפלשתינים החלו במלחמה בתמיכת צבאות ערב כנגד היישות היהודית החדשה? כי מנהיגי הפלשתינים לדורותיהם גררו את האזור לטרור ומלחמות מיותרות? האם ב. מיכאל מסוגל להמציא ולו מסמך אחד מהימן בו המנהיגות הפלשתינית מקבלת את עובדת קיומה של ישראל? אין להיתפס לסירוב ההנהגה הפלשתינית הנוכחית ולמטעמים שנתניהו עושה מכך לגבי הסירוב להכיר בישראל כמדינה יהודית, דא עקא האם ישנה נכונות פלשתינית להשלים עם קיומה של ישראל אפילו בגבולות 67'? התשובה, לדאבון הלב, היא לא רבתי. לו ב. מיכאל היה מודע היטב לתוכניות שברק ואולמרט היו מוכנים לקדם, לא מן הנמנע שדעתו הייתה משתנה בתנאי שקיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית מקובל על הלה.
נתניהו וחבריו מובילים אותנו אל אסון אפשרי. הלאומנות הדתית עלולה להמיט אסון על ישראל. מכאן ועד להפיכת הפלשתינים לחסרי אשם, ומאידך-גיסא את מפלגתו של הרצוג לאשמה במצב הנוכחי בגלל מדיניותה מאז הקמת המדינה ועד היום, זו אפילו לא גוזמה. זהו שקר גס.
