שח לי פעם רב גדול וחשוב בישראל, מן היושבים ראשונה במלכות התורה, שאת הנזק הגדול ביותר ליהדות במאות האחרונות, חוללו הרפורמים. "הרפורמים", כך אמר אותו גדול, "הם שהפכו את המילה רפורמה למילה גסה. בעבר אפיינה הרפורמה את הנהגתם של חכמי הדורות. אבל מאז קמה
התנועה הרפורמית, נאלצים שלומי אמוני ישראל להשתבלל ולהתקפד, תחת סיסמת החתם סופר זצ"ל: 'חדש אסור מן התורה'. מאז קמו הרפורמים, הרפורמה אינה קיימת בבית ספרנו".
ובכל זאת, יש רפורמה בבית ספרם. ועוד איך. לא בהלכה ולא בתורה, חלילה, אבל יש בדרכי ההנהגה. הצטרפותו של שר הבריאות החדש ר'
יעקב ליצמן לממשלה על תקן של שר בריאות מלא, היא סוג של רפורמה בהנהגה.
הציבור החסידי, ששלח את ליצמן לקואליציה, מנסה אומנם להצטדק מול העובדה, שלראשונה מזה יותר מ-60 שנה יושב נציג 'החרדיות האשכנזית' בממשלה, על תקן שר מלא. ככלות הכל, זה לא פשוט לעבור מהפך אידיאולוגי שכזה. המצטדקים טוענים כי אישור הרבנים הוא רק צורך השעה, ואין בכך ביטוי לשינוי מרחיק לכת ביחסה השלילי של אגו"י לציונות.
אך זוהי, עם כל הכבוד, טענת שווא. במבחן התוצאה הכפיפו רבני אגו"י ראשם בהכנעה מול הבג"ץ הציוני (ציוני?! – כבר לא בטוח; אולי פוסט ציוני) וקיבלו מרותו. שהרי הם יכולים היו להחליט אחרת, אילו רצו. הם היו יכולים להישאר בקואליציה ולהסדיר לליצמן ראשות ועדה בכנסת. כפי שהייתה נוהגת מן הסתם הסיעה הליטאית הבדלנית דגל התורה, אילו נדרשה למנות שר מטעמה. לא, תודה – היו משיבים מן הסתם בעלי ה'השקופע' הליטאית.
אבל ההנהגה החסידית חשבה אחרת. היא החליטה, שאם הבג"ץ אינו מאפשר לנהל מצב של שותפות של 'חצי שיעור', כי אז תהיה השותפות בגדר 'שיעור חזון איש': שותפות בגדול, בשיעור מהדרין, בהנהגה הציונית, עם אחריות מיניסטריאלית כוללת. כמו
ש"ס החרדית-ספרדית. ו
יאיר לפיד, שלא רצה נוכחות אפילו ב'חצי שיעור' של החרדיות האשכנזית בממשלת הציונית, יקבל אותה בשיעור מלא.
תעודת יושר
מאמציה של אגו"י ללכת עם (המדינה) ולהרגיש בלי, מזכירה את שר החינוך בשנות ה-50 וה-60 בממשלת מפא"י, זלמן ארן. כשאמרו לו שחברו שנחשד בפלילים, יצא מן החקירה עם תעודת יושר, הגיב בחיוך מר: "מעניין, אני מעולם לא קיבלתי תעודת יושר".
רק גוף שביצע חישוב מסלול מחדש, מהפכני, כלפי המדינה הציונית והחברה הישראלית, מוצא לנכון להצטדק ולנפנף ב'תעודת יושר', בדמות הטענה המגוחכת שלא חל שינוי בעמדותיו. צריך רק להיזכר בחרמות ובגידופים וההוצאה מכלל ישראל, שהפעילה אותה אגו"י, כלפי בנימין מינץ החרדי, שאת עורו כמעט פשטו מעליו, כשהחליט לפני 55 שנה לשמש שר הדואר בממשלה הציונית, כדי להבין את גודל המהפך שעברה 'החרדיות האשכנזית' מאז.
בראייה היסטוריוסופית, החליטה אגו"י, כשמצאה עצמה על פרשת דרכים, בפני השאלה לאן הולכים מכאן, לבחור, על דרך ההשאלה, בהנחיית: "ובחרת בחיים".
בהצטרפותן לממשלה הציונית הותירו אגו"י וש"ס החרדיות, רק את מפלגת דגל התורה הליטאית, וכן את סאטמר ונטורי קרתא, מחוץ לגדר ההשתלבות המלאה בחברה הישראלית. בעתיד הלא רחוק, יחשבו מסלול מחדש גם הליטאים, ויצטרפו לממשלה הציונית. כך יושלם ניצחונה של הציונות על פני החרדיות המסתגרת, המתבדלת, שערב שנות השואה המליצה (רובה, לא כולה) שלא לעלות ארצה, מחשש שֶיִתְחַלְּנוּ בארץ הקודש, מבלי שלקחו בחשבון אפשרות הפוכה: שדווקא עלייה המונית של רבבות חרדים, הייתה מעצבת אחרת לגמרי את פני היישוב והמדינה.
נוע תנוע
אלמלא הפכו הרפורמים את הרפורמה למילה גסה, אפשר היה לומר שאגו"י הולכת בדרך הרפורמה ההנהגתית, בדרכם של גדולי הדורות. כך נהג רבי יהודה הנשיא כשהעלה על הכתב את המשנה, תחת עיקרון "עת לעשות לה'", וכדי למנוע שתשתכח תורה מישראל. אלמלא רפורמה מהפכנית זו, ספק אם היו לנו הרמב"ם והרמב"ן, הר"ן והרי"ף ושאר גדולי הדורות.
אלף שנה לאחר מכן סיכם הרמב"ם לראשונה את תרי"ג המצוות אליבא דהלכתא, והעניק לעם קובץ ממוקד של כל התורה שבעל פה. רפורמה מהפכנית זו, הפכה אותו לנרדף על-ידי חכמי דורו, ובעטיה נשרפו ספריו. ארבע מאות שנה אחריו, חולל ר' יעקב פולאק רפורמה מופלאה בשיטת הלימוד האשכנזית, כשהנהיג את שיטת 'החילוקים' המפולפלת.
והבעש"ט, כשהביא לעולם לפני כ-275 שנה את תורת החסידות, שוב קמו מתנגדים אלימים בזעקות שבר: רפורמה! וכשייסדה
שרה שנירר את רשת 'בית יעקב' בפולין, כדי להוציא את בנות ישראל מבטלתן וניוונן הרוחני, הייתה זו רפורמת ענק בחייהן של בנות ישראל. תוך שנים ספורות התקדשה הרפורמה והייתה ל'הקנקן הטהור'.
גם בארץ נמשכה הרפורמה הברוכה הזו. כאשר ר' איצ'ה מאיר לווין ושלמה לוינשטיין האגודאים, חתמו על מגילת העצמאות של מדינת ישראל ב-ה' באייר תש"ח, היה זה מהלך מהפכני של השתלבות בפנומן המופלא הזה ששמו מדינת ישראל. כך גם התפרשה הנהגתו של הרב כהנמן, כשהניף את דגל המדינה ביום העצמאות על ישיבת פוניבז' הליטאית.
אחר כך באה אומנם נסיגה לעבר חומות ההתבדלות ו'טָהֳרס [טהרת] הקוידש', בהובלת 'החרדים החדשים', אותם צעירים קנאים שלא ידעו את יוסף, שהתרכזו סביב ה'פראבדה' החרדי – 'יתד נאמן'. אבל, כצפוי, הם כושלים במאמץ הסיזיפי לבלום, בשם 'ההשקופע הטהוירע' את רכבת הרפורמות המתחדשים לבקרים: כניסת לימודי ליבה ל'חינוך הטהור', הקניית מקצועות מודרניים לתלמידות הסמינרים, הנהירה לתואר ראשון באקדמיה, הפנמת רעיון השוויון בנטל, לרבות נכונות לשרת בצבא או בשירות לאומי, ההבנה שהעגלה של המחנה האחר לא כל כך ריקה, ועוד ועוד.
וזו רק ההתחלה. הרפורמה תימשך בשילוב נשים ברשימות החרדיות לכנסת, בהתפשטות האקדמיזציה, בכניסה למקצועות שלא שיערום אבותיהם: הנדסה, רפואה, הייטק, מתימטיקה, מדעי החלל ועוד ועוד.
ליצמן והרבנים הוכיחו השבוע שרפורמה הנהגתית אינה מילה גסה, ושרכבת הרפורמה נוע תנוע. כך היה מעולם, כך יהיה לעולם. נוע תנוע.
