עוד לפני עשרות שנים הבינו הגורמים המרכזיים בתקשורת הישראלית ובחוגי תקשורת באקדמיה, שאזכור שיוכו הקבוצתי (אתני, דתי, גאוגרפי וכו') של מי שביצע פשע או מעשה שלילי כלשהו, הוא אינפורמציה שחשוב למנוע מהציבור, במיוחד כשאינה רלוונטית למעשה השלילי. שכן, מקבלי הידיעה יקשרו את המעשה השלילי לקבוצה, ולא לאותו אדם ספציפי, והדבר עלול להכתים את הקבוצה כולה.
אפשר להסכים או להתנגד למניעת האינפורמציה מהציבור, אולם לא ניתן להתעלם מהשפעתה של אותה אינפורמציה בהגברת הגזענות.
כל זה טוב כאשר מדובר ביישום כולל של העיקרון, ללא אפליה.
את אותו נוהג מיישמת התקשורת הישראלית בצורה אפקטיבית למדי בנוגע לערבים. לגבי חרדים ותושבי יו"ש היהודיים (ה"
מתנחלים") נוהגת התקשורת ההפך בדיוק.
ליד כל אזכור שלילי לגבי אדם כלשהו נוהגים בתקשורת להזכיר את שיוכו הקבוצתי, כחרדי או מתנחל, בין אם רלוונטי או לא.
לאחר ההקפדה הגורפת והמודעות לעניין כשמדובר בערבים, ברור שההבדל ביישום הכלל בין הקבוצות נובע מכוונת זדון ולא מחוסר מודעות. אם להאמין לנימוקים של אותם גורמי תקשורת במניעת האינפורמציה הנ"ל, כשמדובר בערבים, נראה שמטרת האזכור של השיוך הקבוצתי לגבי מתנחלים וחרדים היא עידוד הגזענות נגד אותן קבוצות.
ואכן, "יש תמורה בעד האגרה". יש ציבור ששומע ומיישם. רבים חושבים שמעשי גנבה, שחיתות ופשעי מין נפוצים מאוד בחברה החרדית למשל (למרות שנתונים סטטיסטיים השוואתיים מראים את ההפך).
דוגמאות ניתן לראות כמעט בכל יום באמצעי התקשורת, אולם רק כדי לסבר את האוזן, אתן שתי דוגמאות אקראיות: ידיעה במקומון של נוני מוזס בירושלים: "צעיר חרדי נעצר לאחר שאיים לרצוח את אשתו". האיזכור הקבוצתי, שאינו רלוונטי לידיעה, מוזכר בתחילת הכותרת. ומאתר גלובס: "מאכער חרדי חשוד בהוצאת 2.5 מיליון שקל במירמה מביטוח לאומי". אם המוציא במרמה היה ערבי, האם השיוך היה מוזכר בתחילת הכותרת או בכלל? ברור שלא.
זו לא הסלקציה הגזענית היחידה בתקשורת הישראלית המבחינה בין אותן קבוצות, אבל היא קלה למדידה וברורה. ההכחשות האוטומטיות לקיומן של הטיה, אפליה ואבחנה הגזענית בתקשורת (ע"י מי שבד"כ מבצעים או תומכים בה) לא יספיקו מול תופעה ברורה ומובהקת כל כך.
