אבו-מאזן מנסה את תרגיל "מוחמד א-דורה" 2

כל הפרשנים המנסים להצביע על המניע העיקרי לפרוץ גל הטרור הנוכחי, שותפים להערכה כי בניגוד לשתי האינתיפאדות הקודמות, הפעם מדובר ברקע דתי מובהק. ההערכה הזו נסמכת לא רק על מה שאומרים המחבלים הנתפסים, אלא גם על זעקות ההסתה המגיעות במקביל מרמאללה, מן הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית ומחברי הכנסת של הרשימה הערבית המשותפת. כולם שותפים לשקר הגדול אודות הסכנה ל"אל-אקצה".

אבל אתמול החליט יושב-ראש הרשות הפלשתינית, אבו-מאזן, להעניק לגל הטרור, גם ממד של קדושה לאומית. הוא ביקש להזכיר למחבלים-סכינאים שבדרך, כי בעצם הם צועדים בדרכו של שאהיד צעיר, שהפך בעזרת עוד מיתוס שקרי, לגיבור לאומי.

בהודעה שפירסם דוברו של אבו-מאזן, נביל אבו-רודינה, הושווה המחבל הפלשתיני בן ה-15 חסן מנאסרה, שדקר ביום שני בפסגת-זאב, שני יהודים, אחד מהם נער בן 13, לפני שנורה ונהרג, לנער הפלשתיני מוחמד א-דורה. "מנאסרה הוצא להורג" - לשון ההודעה של דוברו של אבו-מאזן.

מוחמד א-דורה, למי שהספיק לשכוח, היה נער בן 12 שב-30 בספטמבר 2000, נקלע יחד עם אביו לקרב יריות ברצועת עזה. בעקבות סרט קצר של הצלם טלאל אבו-רחמה (שעבד עבור הרשת הצרפתית 2 FRANCE), טענו הרשת הצרפתית וכמובן הפלשתינים, כי א-דורה נהרג מירי של כוחות צה"ל.

תחקיר של מומחי בליסטיקה ישראלים הוכיח אז, כי זוויות הירי של שני הצדדים מוכיחות כי אין אפשרות שמותו של הנער נגרם מאש צה"ל (הפלשתינים סירבו לבדיקה פורנזית). מאוחר יותר התרבו הקולות, בישראל ובחו"ל, שטענו כי סרטון הטלוויזיה נערך באופן מגמתי, שאביו ג'לאל נפצע אבל לא בתקרית המדוברת, ושמוחמד א-דורה כלל לא מת.

ארגון זכויות אדם פלשתיני הזדרז לצטט את הצלם אבו-רחמה, כאילו א-דורה נורה ונהרג במכוון על-ידי צה"ל. אני אישית, שפגשתי והתעמתתי עם הצלם הפלשתיני בכנס ONO (ארגון האומבודסמנים הבינלאומי) שנערך שנה לאחר מכן בפריז, לא שמעתי מפיו הצהרה דומה.

מאוחר יותר, התגברו הקולות שהטילו ספק באמינות הסיפור, לרבות סרט טלוויזיה גרמני ובדיקה שערכו שלושה עיתונאים צרפתיים (שניים מהם עורכים ב"לה מונד", עיתון שאינו חשוד כלל כאוהד ישראל).

אבל האירוע הזה נוצל מיידית. מוחמד א-דורה הפך לסמל המאבק הפלשתיני בכיבוש הישראלי. ערביי ישראל הגיבו מיד במה שכונה "מהומות אוקטובר" ואילו בשטחים פרצה האינתיפאדה השנייה.

עכשיו מנסה רודף השלום הנצחי אבו-מאזן, לחזור על תרגיל א-דורה. כל דוקר פלשתיני שנהרג, מתואר ברשתות החברתיות ובאמצעי התקשורת הממלכתיים של הרשות, כמי שנרצח בידי ישראל. אם היה מי שחשב כי גל הטרור דועך - עכשיו דואג יושב-ראש הרשות לשפוך דלק חדש למדורת השנאה.

אבו-מאזן צודק. אחרי יותר משבוע שבו זכה לשורת מליצי יושר נלהבים בתקשורת הישראלית, מותר לו להתעלם מפשעיו של השאהיד החדש שלו, ולא רק שלא להשמיע מילה אחת של גינוי או צער על הדקירות, אלא גם לגנות את ישראל על פשעיה ("הוציאה להורג את הנער הפלשתיני") ולאיים עליה כי היא שתישא באחריות אם המצב יסלים.

במילים אחרות: במסגרת ה"התנגדות העממית" כפי שהיא מתוארת, למחבלים פלשתינים מותר לדקור יהודים בכל גיל שהוא ובכל מקום, גם אם אין הם לובשים מדים, אבל ליהודים אסור להגיב באלימות בלתי פרופורציונלית. אסור ל"יהודים המטונפים" לפתוח בירי מבלי שווידאו קודם לכן: א. האם מדובר בסכין ממש או ב"מברג זעיר". ב. קודם שבדקו האם גודל הסכין מהווה סכנה פוטנציאלית לגופו של הנדקר. ג. קיבלו אישור להגיב מהפרקליט הפלשתיני הראשי, גדעון לוי.

רק בשבוע שעבר פצח הכתב הצבאי של ערוץ 10, אור הלר, בקמפיין רהביליטציה נלהב, לאיש בעל הפרצוף הכפול. אילו היה מדובר באולפן מצויד היטב, היה מן הסתם מקבל הלר את הארגז הנודע מפינת הנואמים בהייד פארק, ומעליו היה נושא את נאום השבחים לאבו-מאזן. הנואם לא הסתיר את דעתו, כי יותר משהתכוון לתאר את יושב-ראש הרשות כמצנן הרוחות הראשי, ביקש להבהיר לציבור הישראלי, כי מנהיגיו (קרי: נתניהו) מוליכים אותו שולל כאשר הם טוענים שאבו מאזן הוא המסית הראשי.

הלר הסתמך על מקור ביטחוני שבשמו לא נקב. כתבים נוספים חיקו אותו, אם כי בפחות התלהבות באמצעי תקשורת אחרים. אבל אף אחד מהם לא טרח לציין, כי בישיבת הממשלה מידע דומה שנמסר, היה מסויג יותר: אבו-מאזן לא מסית, אבל בכירים אחרים ברשות הפלשתינית אכן עושים זאת.

עכשיו נצטרך להמתין כדי לשמוע מי יתנדב לסנגר על אבו-מאזן, באיזה כלי תקשורת, ואיזו אגדה ינסו למכור לנו.