מרכבת אש

לפני כשנה צלצל הטלפון בביתו של המשורר טובי סופר. סופר הרים את האפרכסת, ומעברו השני של הקו הייתה צביה ריבן, אמו של הנער אלעד ריבן, צופה אש, שנספה באסון הכרמל.

צביה ריבן ביקשה לברר פרטים על אודות אנתולוגיית המחווה ליערות הכרמל "חורשות הכבשים הירוקים", שערך טובי סופר. האנתולוגיה ראתה אור ב-2011, במלאת שנה לשריפה.

שבועות אחדים לאחר מכן הם שוחחו שוב. צביה סיפרה לו כי הייתה רוצה לכתוב שיר לזכר בנה אך אינה יודע כיצד לעשות זאת. סופר הציע לה להעלות על הכתב את מחשבותיה, ולאחר שתעשה זאת לשלוח אליו את דבריה הכתובים. הוא הציע כי ינסה לסייע לה לעבד את הדברים לכדי שיר פרי עטה. מסיבות שונות צביה לא עשתה זאת.

"השיחות עם ריבן והדברים שנאמרו בהן העסיקו את מחשבתי", אומר טובי סופר, "וכך התחיל להיכתב במחשבתי השיר 'אימא של אלעד מטלפנת אליי', שהוא בעצם רוח השיחות שהיו בינינו. לאחר שהשלמתי את כתיבתו, הנחתי אותו על שולחני".

לפני מספר שבועות טילפן טובי סופר אל צביה ריבן וסיפר לה כי כתב שיר שאותו הקדיש לה. צביה ביקשה שיקריא אותו באוזניה.

טובי הקריא ובתום ההקראה הייתה דממה ארוכה, שבסופה אמרה ריבן מלים חמות מאוד על השיר.

טובי סופר / אימא של אלעד מטלפנת אליי

אִמָּא שֶׁל אֶלְעָד מְטַלְפֶּנֶת אֵלַי
וְשׁוֹאֶלֶת אוֹתִי דְּבַר שִׁירָה.
הִיא אוֹמֶרֶת: אֲנִי אִמּוֹ.
אֲנִי מֵשִׁיב: אַף שֶׁלֹּא הִכַּרְתִיו,
אֲנִי זוֹכֵר אוֹתוֹ.
וּכְשֶׁהִיא סוֹגֶרֶת, אֲנִי חוֹשֵׁב:
בַּמֶּה תְּנוּחַם עַל בְּנָהּ,
שֶׁכְּמוֹ אֵלִיָּהוּ,
בִּסְעָרָה
עָלָה
הַשָּׁמַיְמָה.

צביה ריבן, סיפרה: "התרגשתי מאוד מהמילים העדינות שבהן בחר טובי סופר להשתמש בשירו, שהן כל כך מתאימות לאלעד, שהיה אדם עדין מאוד באישיותו ובהתנהלותו עם הסביבה.

"אני יכולה לומר בכנות, שאני אפילו מקנאה ביכולת של טובי סופר לבחור כל כך מעט מילים ולהביע באמצעותן כל כך הרבה. גם אני רוצה לכתוב שיר על אלעד, אבל לא מצליחה, כי יש לי כל כך הרבה דברים לומר, וקשה לי לתמצת. טובי הציע לי סיוע בכתיבה כדי שאוכל לכנס את הדברים ולנסחם כראוי בשיר שיהיה פרי עטי, אך עד כה לא הצלחתי לעשות זאת.

צביה ריבן מסבירה: "אני מתרגשת מאוד מעצם הכתיבה והאזכור של אלעד. אני עדיין נפעמת מהשובל הארוך והבוהק שאלעד השאיר אחריו - בלכתו מאתנו. 'אַף שֶׁלֹּא הִכַּרְתִיו, אֲנִי זוֹכֵר אוֹתוֹ', כותב טובי סופר, וזהו מצב שאני מתוודעת אליו מדי יום.

"אלעד, הילד שלי, הביישן, הנחבא אל הכלים, מוכר כמעט לכל אדם במדינה הזאת וגם מחוצה לה. ההבנה הזאת שכל כך הרבה אנשים זוכרים אותו, מהממת אותי כל פעם מחדש. קשה לי לתפוס את זה.

"בשבילי", אומרת צביה ריבן, "אלעד נשאר הילד הפרטי שלי. ילד מקסים עם חיוך תמידי, שתי גומות חן ועיניים שחדרו אותי פנימה - היישר לתוך הלב. היה משהו ממגנט בפשטותו, בתום הלב שלו ובתמימותו. באהבה הגדולה שזכיתי לקבל ממנו ובאהבה שזכו בה כל מי שהכירו אותו.

"אלעד היה ילד שמח בחלקו, רגוע ושליו. בן מזל מאזניים, השוקל כל צעד - מכל צד אפשרי. אחראי וזהיר, שקדן, הישגי ולא תחרותי. הוא רצה לדעת הכול, ולכן למד ברצון ושאל והתעניין הרבה מעבר למה שהיה צריך. למשל, שאל שאלות בנושאי כיבוי אש, וכשהיו אומרים לו: 'אתה לא צריך לדעת את זה', הוא היה עונה: 'אבל אני רוצה לדעת'".

"כשבחר להתנדב כצופה אש, לא תיארתי לי שבמשימה הזו יסתיימו חייו. בהינף אחד, שחתך כתער את חיינו לשניים, ל'לפני' ול'אחרי'. הילד המקסים הזה, שחלם לטוס בשמיים, נפל על האדמה ולא קם. הנעורים באו פתע אל סופם.

"בעיני רבים", אומרת צביה ריבן, "אלעד הוא דוגמה לטוב שבאדם, סמל לגדלות הנפש, גיבור שכבש את יצרו, אשר שם את עצמו על המזבח, כיצחק בעקידה, אך הפעם אלוהים לא שלח במקומו את האיל. ההחמצה הזאת של החיים שלו, מאכלת את תאי ליבי כמו חומצה.
"טובי סופר כותב שאלעד 'כְּמוֹ אֵלִיָּהוּ, בִּסְעָרָה עָלָה הַשָּׁמַיְמָה', ואני אוסיף שאלוהים שלח לו את מרכבת האש.

"זכות גדולה נפלה בחלקי להיות אימא של אלעד, הזכות שניתנה לי לרגע להרגיש שהוא רק שלי, ועכשיו הוא של רבים", אומרת צביה ריבן.

טובי סופר אומר: "כשהעברתי לצביה את השיר, הסברתי לה שהשיר מוקדש לה וכי אפרסמו רק אם היא תסכים לכך. הסכמתה של צביה לאפשר את פרסום השיר, נתפסת בעיניי כמעשה אמיץ ואני מודה לה על כך. משיחותיי עמה התרשמתי שהיא אישה חכמה, צנועה והרואית. אני שמח לדעת שיש בקרבנו אנשים מסוגה".

• טקס הזיכרון הממלכתי לחללי אסון הכרמל יתקיים ביום שלישי (1.12.15) בבית אורן, מול האנדרטה, בשעה 14:00.