סוחרי ההטרדות

יש מי שמאוד כדאי לו מבחינה כלכלית שיהיו כמה שיותר הטרדות מיניות. זה כולל עורכי דין, זה כולל ארגוני נשים וזה כולל את אודליה כרמון. הדבר היחיד שמפליא אותי הוא, שלקח לה כמעט שבוע עד שמינפה לצרכיה המסחריים את החשדות נגד ינון מגל.

כרמון, למי שלא יודע, היא א' ממשרד התחבורה - זו שטענה שהוטרדה מינית בידי משה קצב, אך טענותיה לא נכללו בכתב האישום נגדו בשל התיישנות. כרמון, יועצת תקשורת מנוסה ובוודאי אישה שראתה כמה דברים בחיים, החליטה לפני שנתיים שצריך לעשות כסף ויוקרה מהסיפור ופרסמה עליו ספר. באופן טבעי, כל פרשה מתוקשרת של הטרדה מינית או חשדות להטרדה מינית היא הזדמנות למכור עוד כמה עותקים ולקבל עוד כמה הזמנות להרצאות.

ואכן, כרמון קיבלה (יום א', 29.11.15) טור אישי בידיעות אחרונות עם תמציתו בעמוד הראשון. לא טרחתי לקרוא הכל, כי כבר בפיסקה הראשונה יש בלוף מכוון. כרמון אומרת, שהטרדה מינית היא "התייחסות מבזה למיניותו של אדם, גם אם לא הראה שאינו מעוניין בהתייחסות כזאת". אחת משתיים: או שכרמון לא טרחה לקרוא את החוק ואז היא שרלטנית, או שהיא כן קראה אותו ואז היא רמאית.

ההטעיה של כרמון היא כפולה. ראשית, החוק מדבר על "התייחסויות חוזרות המופנות לאדם, המתמקדות במיניותו". המילה החשובה כאן היא "חוזרות". הערה סקסיסטית אחת, מגעילה ככל שתהיה, אינה עבירה פלילית; לא ברור גם מה הכוונה המדויקת של המילה "חוזרות", אך ודאי שהעבירה צריכה לעשות אופי סדרתי. את זה השמיטה כרמון.

שנית, הציטוט שלה מתייחס רק למקום בו יש יחסי עבודה או מרות בין המטריד למוטרד, וזה מאוד משמעותי בהקשר של מגל. לפי מה שפורסם בתקשורת, לפחות חלק מהטענות מתייחסות למה שאירע לאחר שסיים את תפקידו כעורך הראשי של וואלה - כך שלא היו יחסי עבודה בינו לבין המוטרדת-הנטענת, וממילא הסייג הזה לא חל. אבל כרמון עושה סלט אחד גדול מהכל וקובעת נחרצות: מגל עבר על החוק.

לא במקרה הטור של כרמון מתפרסם דווקא בידיעות אחרונות - עוד גורם שמחכך ידיים בהנאה בשבוע האחרון. ביום רביעי שעבר אי-אפשר היה להחמיץ את החיוך הענק שהיה מרוח על פניהם של נוני מוזס ואנשיו כאשר הורידו לדפוס את העמוד הראשון: גם אורן חזן וביקורת על בנימין נתניהו שלא מיהר לגנותו, גם ינון מגל והבית היהודי, ואולי הכי טוב - סיפורים על וואלה, האתר שנותן ל-ynet של ידיעות אחרונות את התחרות הקשה ביותר. ידיעות אחרונות בהחלט ישמח למנף ככל האפשר את פרשת מגל, כי זה טוב לו מבחינה מסחרית.

המפגש הזה בין כרמון למוזס הוא דוגמה מובהקת למסחור של ההטרדות המיניות ולהפיכתה של תופעה חמורה זו לכלי משחק ציני לצרכים אחרים לחלוטין. לכרמון זה עוזר למכור ספרים, למוזס זה עוזר למכור עיתונים. האמת? העובדות? אל תבלבלו את המוח. ומי הכי נפגע? מתלוננות אמת, שאין להן מהלכים בתקשורת ושההתייחסות אליהן תהיה חשדנית מרוב קריאות "מטריד, מטריד".