סיפורו של מקום: בית העלמין בסביון

קבר של אדם מעניין נוסף, הוא קברו של פרופ' דויד ניב שהיה מנהל היחידה לטיפול בכאב בבית חולים איכלוב. ניב נורה על-ידי אלמוני או אלמונים שעה שנסע ברכבו בליל גשום ב-5 בפברואר 2007 ברחוב אלוף שדה ברמת גן. ככל הנראה כתוצאה מהירי איבד שליטה ומכוניתו של ניב סטתה לעבר שיחים בצד הכביש. צוות מד"א שהוזעק למקום סבר בתחילה כי מדובר בתאונת דרכים אך בהמשך אותר פצע ירייה בראשו ונקבע מותו. בן 57 היה במותו אב לשלושה ילדים.

ד"ר ניב היה איש אהוב ומוערך ורציחתו עוררה תדהמה והלם רב. אם אני לא טועה פרשת הרצח לא פוענחה עד היום אבל ייתכן שאני טועה. על קברו נחרטו המילים הבאות: "המלאך שלנו, פרופ' דויד ניב, בן ד"ר יצחק וגרטי ניסימוב מומחה עולמי לטיפול בכאב ומוצא מזור לאלפי כואבים, טובע האמרה די לשאת את הכאב בדממה".

בבית העלמין בסביון מצויים קברם של אנשי תעשיה ובעלי עסקים רבים ובניהם שלמה שמלצר ז"ל מבעלי חברת האחזקות "קבוצת שלמה" שנפטר במפתיע ביולי 2014 משטף דם במוח והוא בן 67.

אנשי תעשיה נוספים הקבורים בבית העלמין בסביון: דוד צפניק שייסד את חברת "דוד צפניק ובניו" והעוסקת בהשכרת ומכירה טרקטורים מזלגות וכיוצא באלה, היהלומן יצחק מולד(מולדבסקי) (1933-2014) שהיה מראשי ענף היהלומים, יהודה ונציה שהיה מבעלי חברת ש.ונציה, יצחק רעם(פלור) מייסד חברת "וולטה", ליאו אושרוב ממייסדי חברת "ארטא" ומנהלה ועוד רבים.

איש תעשיה שמאחוריו סיפור חיים מעניין הקבור בבית העלמין בסביון הוא מרדכי (בנצינברג) הר-ציון (1919-2015) מרדכי עלה לארץ עם משפחתו בשנת 1922 בהיותו בן שלוש. המשפחה השתקעה בתל אביב. מרדכי למד בגימנסיה הרצליה בתל אביב. אביו של מרדכי יעקב בנצינברג היה ממייסדי ומבעלי מפעל המתכת "הפעמון" שייצר בין השאר כלי נשק ורימונים ששימשו את הכוחות היהודים במאבקם למען הקמת מדינה. מרדכי השתלב במפעל "הפעמון" המשפחתי. מרדכי היה איש אצ"ל ובמלחמת העצמאות השתתף בהתקפה של האצ"ל על יפו. בצה"ל הגיע לדרגת סגן אלוף.

אישיות מרתקת שקיברה שוכן בבית העלמין בסביון היא ד"ר הגר פטיש (1955-2015) שהייתה מנהלת היחידה לכירורגיית כף היד בבית החולים ברזילי ונחשבה לאחת הרופאות הטובות בתחום זה. חבריה לעבודה כמו גם מטופליה מספרים כי הקדישה חייה לטיפול מסור בחולים והייתה אדם נהדר. ד"ר הגר פטיש נפטרה לאחר מאבק ממושך במחלה קשה והיא בת 60 בלבד במותה. על קברה נחרטו המילים: "ד"ר הגר פטיש אם אוהבת, חברה לחיים, רופאה אשת אשכולות ובעלת חמלה לכל הבריות".

לפחות שני קברניטי אל-אל (ויתכן שיותר) קבורים בבית העלמין בסביון. האחד הוא אוריאל כהן ששירת כקברניט אל על בטיסה 435 תל אביב – מינכן. לפני כ-45 שנה ב-10 במרץ 1970 נאבק במחבלים שתקפו נוסעים ישראלים בשדה התעופה במינכן והשתלט בידיים ריקות על מחבל חמוש שניסה להשליך רימון על נוסעים ישראלים בבית הנתיבות של שדה התעופה במינכן. בין נוסעי הטיסה היו השחקנים אסי דיין וחנה מרון, שנפצעה בפיגוע זה באורח קשה.

יש הטוענים כי פעולתו זו של כהן בלמה את הסתערות המחבלים והכשילה את ניסיון ההשתלטות שלהם על המטוס ופגיעה בו. על "מעשה גבורה זה שנעשה בעת מילוי תפקיד, תוך חירוף נפש, שיש בו גילוי אומץ לב בלתי רגיל" קיבל אוריאל כהן בשנת 1977 עיטור גבורה מיוחד מטעם שר התחבורה גד יעקובי התחבורה. אוריאל כהן הלך לעולמו בספטמבר 2015 והוא בן 90.

קברניט נוסף הקבור בבית העלמין בסביון הוא יוסף אפרים טויסטר שנפטר בינואר 2015. בתו יעל טויסטר, ישראלי, היא שופטת בית משפט השלום ברחובות ובנו נועם טויסטר אף הוא, כך נמסר לי, קברניט.

בצד המערבי של בית העלמין נמצא קברה של אהרונה דיין שהייתה רעייתו הראשונה של הבמאי והשחקן אסי דיין. אהרונה נפטרה במרס 2013 ממחלת הסרטן. אסי ואהרונה דיין נישאו מיד לאחר מלחמת ששת הימים ב 14 ביוני-1967.

החתונה נערכה בחצר ביתם של משה ורות דיין בצהלה והשתתפו בה מאות רבות של אנשים ובהם דוד בן-גוריון וכל "המי ומי" אז במדינה.

אחרי חתונתם נסעו אהרונה ואסי ללונדון, היא למדה קולנוע והוא החל את קריירת שחקן הקולנוע שלו ובין השאר השתתף בסוף שנות ה-60 כשחקן ראשי בסרט המיתולוגי" הוא הלך בשדות" על-פי ספרו של משה שמיר. כעבור שנתיים חזרו אסי ואהרונה לישראל והתגוררו ביפו באותה תקופה "כיכבו" הזוג אסי ואהרונה דיין במדורי ובטורי הרכילות של העיתונות הישראלית ובמיוחד בעיתון "העולם הזה" של אורי אבנרי.

בשנת 1972 נולדה בתם הבכורה עמליה (44) המתגוררת בארצות הברית ב-1976 נולד לאסי ואהרונה בן ושמו נקרא בישראל אבנר. שמו ותמונתו כמעט לא ידועים לציבור הרחב. אבנר מתרחק מאור הזרקורים והתגורר שנים בתאיילנד שם הוא חיי מזה למעלה מעשור. בשנת 1979 התגרשו אסי ואהרונה דיין. אהרונה עברה להתגורר בישוב גני תקוה עם ילדיה אבנר ועמליה.

אהרונה בת למשפחת מלקינד (מלקין)האמידה בתם של קבלן הבניין ברוך וזהבה (גולדי) מילקין הוגדרה בזמנו כאחת הנשים היפות בארץ היא נולדה וגדלה בתל אביב, למדה בבית הספר היסודי "דובנוב "בעיר והייתה חברה בשבט דיזנגוף של תנועת הנוער "הצופים", לאחר מכן למדה ב"תיכון חדש "בתל אביב שם הכירה את אסי דיין שלמד אף הוא בבית ספר זה. לאחר שירותה הצבאי למדה אהרונה דיין ספרות עברית ואנגלית באוניברסיטת העברית בירושלים. בתחילת שנות ה-70 שימשה אהרונה מפיקה בטלוויזיה הישראלית ובמשך שנים רבות שימשה תחקירנית בתוכניתו המיתולוגית של עמוס אטינגר "חיים שכאלה".

קברים נוספים בבית העלמין בסביון שצדו את עיני ואני מתרשם שמאחוריהם סיפור חיים מעניין או רב מעש, הם קברם של צארלי ושולה ברוידא. צרלי היה מדען איש מכון ויצמן ושולמית ברויידא לבית משפחת כהנוביץ הייתה בשנות ה-70 יו"ר מועצת ארגון "ויצו". על קברו של צארלי ברויידא נחרט: "פעל לטובת הקהילה ולמען ביטחון ישראל". עוד קבורים בבית העלמין בסביון אל"ם דן חירם (קלפטר)שהיה קצין תותחנים ראשי בשנים 1957-1961.חירם נולד בצ'כוסלובקיה בשנת 1925.עלה לארץ בשנות ה-30.בהמשך הצטרף לארגון ה"הגנה" ובשנות ה-40 הצטרף לחיל התותחנים בצבא הבריטי. בשנים 1949-1950 היה מ"מ קצין תותחנים ראשי ואחר כך כאמור היה קצין תותחנים ראשי (1957-1961).

ב-1961 מונה לנספח צה"ל באנגליה ובסקנדינביה. לאחר פרישתו מצה"ל כיהן בשנים 1972-1975 בתפקיד מנכ"ל משרד התחבורה. ובשנים 1976-1982 היה מנכ"ל חברת "נתיבי - אילון". נפטר ב-1987.

בבית העלמין בסביון מצויים גם קברם של: יהודית (דיטה) יגלום שהייתה חברה בחבר הנאמנים של מוזאון תל אביב לאמנות, אינג'נר מרים מילר שהייתה מנכ"ל מכון התקנים הישראלי. המשפטן גבי לוי, עקיבא כהן, האמנית רחל בינומוביץ, ד"ר דב פרומנצ'קו, ישראל והדסה ראאב, חיים ורינה סנדרסון (יתכן שקשורים לזמר דני סנדרסון משום שגם דני סנדרסון התגורר תקופה מסוימת בסביון), פרידה מאירסון –תגר, אסתר רוזוב.

בבית העלמין מצוי קבר ועליו השם קלמנטיין סאלמה וקבר שעליו השם היידה בבלפור (עם שני ביתים) לא הצלחתי לאתר מי הם שני אנשים אלה ומהו סיפור חייהם. אבל לפחות על-פי השמות הלא שיגרתיים, ייתכן שמאחורי שני אנשים אלה סיפור חיים מעניין . מי שיודע ויכול להרחיב מוזמן לשתף ולהגיב בפינת התגובות שמתחת לכתבה זו.

אני בטוח שיש עוד קברים רבים בבית העלמין בסביון שקבורים בהם אנשים רבי מעש ותרומה לביטחון המדינה לחברה ולכלכלה בה אבל "קצרה היריעה" והמקום מלכלול את כולם.