ראיתי לאחרונה את סרטה כמדומני האחרון גט, ואתמול שבתי וראיתי אותו, כיצד מעבירים אישה המבקשת גט מסכת ייסורים שלמה, הזלזול בכבוד האישה, ומעל הכל בתי הדין הרבניים, או שאין להם סמכות או שאינם רוצים להפעיל סמכותם, כאשר בעל מסרב לתת גט לאישתו.
כאן אנו רואים שוב ושוב כיצד בחברה החרדית האישה היא מכשיר להולדת ילדים, לאחזקת משק הבית, לקניות, לחיי היום יום ותו לא. תפקידים חשובים, אבל במשק בית שבו שותפים שניים לא יכולה להיות חלוקת העבודה הזאת.
והנה בסערת רגשותיה אחרי שכבר מושכים אותה במשך 4 שנים ויותר, היא קוראת אל מול הדיינים עוד תראו כי יקחו מכם את הזכות לפסוק בגירושין ומתן הגט, ותישארו עם נושא הגיור בלבד, ואולי אפילו עם זה לא.
עם מותה המוקדם של
רונית אלקבץ מן הראוי היה שנבחרי הציבור, היו לוקחים יוזמה, ובעקר הנשים שביניהם, ומעבירים את כל נושאי המשפחה לידי בתי הדין למשפחה. כך כל אחד יהיה שווה בפני החוק, כל אחד יקבל את יומו בבית המשפט.
לא תהיה אפליה על-רקע מגדרי, והנשים יוכלו להופיע בראש גלוי ומורם בפני בתי המשפט ויזכו ליצוג נאות. המצב השורר כיום אינו תקין אינו בריא, והוא מנציח את שלטון הגבר על האישה הדתית כחרדית, אינו נותן לה להתפתח מחד-גיסא, ומאידך מונע ממנה את הגט, והיא יכולה להיות מסורבת גט לעולם.
