|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
שקדים וצימוקים מחד - גינויים, התנגדויות, אפרטהייד, שתי מדינות, שתי מערכות חוקיים בשטח אחד, והרי לכם כל הסכסוך על רגל אחת או על שקד אחת. פרשנות לא נכונה של המצב החוקי מביאה לדעות ולהצגת עמדות לא נכונות כלפי פנים וכלפי חוץ. המצב הנכון להיום - על היהודים אזרחי ישראל היושבים ביו"ש, חל למעשה ובפועל החוק הישראלי במגבלות מסוימות
|
|
השרה שקד [צילום: יונתן זינדל/פלאש 90]
|
|
|
|
|
|
|
|
| "עוצמתה של אומה היא במה שהיא יכולה לעשות בכוחות עצמה ולא במה שהיא לווה מאחרים" (אינדירה גנדי). | |
| "רצון העם הוא הטוב בחוקים" (גראנט). | |
|
|
|
|
סיפוח דה-פקטו ולא דה-יורה המצב כיום שהישובים ביו"ש (הישובים המוכרים ע"י ממשלת ישראל - להבדיל מהתנחלויות פרטיות), הם למעשה מסופחים לישראל אבל עדיין לא באופן רשמי. אסור לשכוח - הישובים בעיקר הגושים הגדולים נשלחו לשם ע"י ממשלות ישראל, הן בתקופת מפלגת העבודה והן בתקופת הליכוד. אזרחי ישראל במקומות אלה, זכאיים לכל התנאים של אזרחי ישראל בתוך גבולות 67, ולכן החלת חוקים חדשים, צריכים לחול אוטומטית גם עליהם, וזה בדיוק המהלך שמובילה השרה שקד. הטענה שנשמעת מפי המתנגדים, כמו הגב' ציפי לבני שהייתה שרת המשפטים בעברה, שהריבון בשטחים המוחזקים הוא צה"ל ולא הכנסת, אינה נכונה מבחינת הפרשנות המשפטית. הריבון בשטח הוא אומנם צה"ל, אבל הריבון על צה"ל הוא ממשלת ישראל, ולכן חוקים שממשלת ישראל מעבירה באמצעות הכנסת, חלים גם על יו"ש, כשהם מתורגמים לצווים ע"י המפקד הצבאי, קרי אלוף הפיקוד, בהתאמה למקום. ב-2017 ימלאו 50 שנה לישיבתנו ביו"ש, וההסדר הזה של תרגום והתאמת החוקים של ישראל לצווי הממשל, היה קיים ונמשך מאז שנת 67. ההבדל שרוצה להכניס השרה שקד נשמע מהלך טכני, אבל אפשר לתרגם אותו למהלך פוליטי/מדיני, עם ריח של סיפוח. מאחר שיש הסכמה ברוב דעות, בציבור היהודי שהגושים הגדולים של ההתיישבות, בכל הסדר קבע שיקבע בעתיד, ישארו בשליטת ישראל, ויש הסכמה שכל ממשלה עתידית, לא תוותר על הגושים ועל גבולות אסטרטגיים בני הגנה וגבולות ביטחון, החלת החוק ישראלי על אזור זה הוא מהלך כמעט טבעי. המהומה הפוליטית מתנגדי הליכוד ומתנגדי שלטון הליכוד, מנצלים כל מהלך כדי להחליש את הממשלה ומספקים חומרי בערה לשונאי ישראל בארץ ובעיקר בחו"ל, והנימוקים שנשמעים סביב הם בנוסח למה צריך לעורר דובים בשנתם. הצהרת נתניהו על הגולן, עוררה סערה פנימית ובינלאומית, ואותם קולות נשמעו שוב ושוב. סיפוח חצי האי קרים ע"י רוסיה, עשה מהומה אך פוטין לא נבהל והנושא לא הזיז לו. טורקיה הכירה בחלוקת קפריסין לטורקית ויוונית, למרות שרוב המדינות לא הכירו בכך. טרנסילבניה סופחה לרומניה, אחרי מלחמת העולם השנייה למרות שהונגריה לא השלימה עם כך עד ימינו אלה, ותושבי טרנסילבניה רואים עצמם כהונגרים ומדברים הונגרית עד ימים אלה. אז נכון שרוסיה היא מעצמה וטורקיה משחקת מעצמה, ומדינות אירופה חלקו ביד נדיבה שטחים אחרי מלחמת העולם השנייה ועשו סדר גבולות חדש. אבל על ישראל חלים כמובן חוקים אחרים ותקנות שונות, כי אנחנו לא מעצמה והיהודים תמיד אשמים. לסיכום חצי סיפוח הוא כמו חצי הריון - ומאחר שאין תופעת טבע כזאת עדיין, כדאי לצאת מהמבוך ומהתסבוכת הפנימית והחיצונית ולהכריז חגיגית על גבולות ביטחון והסדר מדיני חדש, ומאחר שהמהומות ימשכו, אז כדאי לנצל אותם לטובתנו, במקום להיאבק בהם ללא הצלחה, כי תמיד יהיו נגדנו. אז לפחות בוא וניתן להם סיבה טובה יותר מהמציאות הנוכחית. וכדאי לזכור, עמידה איתנה, עקביות, אומץ - משתלמים לבסוף.
|
| תאריך:
|
07/05/2016
|
|
|
עודכן:
|
07/05/2016
|
|
אברהם פכטר
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
למר פכטר
|
7/05/16 15:17
|
|
|
|
|
|
אלטע קאקער
|
7/05/16 20:41
|
|
בנוסף לרפרטואר "יום הזיכרון לשואה ולגבורה" שדי חוזר על עצמו מדי שנה בתקופה זאת, השנה נחשפנו לתוצרי תרבות ייחודיים. בעת האחרונה מתרחבת המגמה להעמיד במוקד הדיון נשים בשואה - בתחומי הספרות, ההיסטוריה, התרבות והאומנות, וטוב שכך
|
|
|
|
|
מיכאל מנדלבאום הוא מעמודי התווך של האקדמיה של מדיניות החוץ האמריקנית, כחבר ב"מועצה ליחסי חוץ" אחד המוסדות החושבים בעיצוב מדיניות החוץ. לעתים רחוקות קם מי מהם נגד המחשבה המקובלת של המערכת, וכמעט אף פעם אין זה אחד מן הוותיקים והמוכרים. מייקל מנדלבאום עושה זאת הפעם בגדול.
|
|
|
|
|
טוב, אז כמו שאתה זוכרים, הייתי קצת בחופש עם החברה שלי, ולמרות שלא כל כך רציתי לנסוע למדינה הזאת טורקיה, בכל זאת נסעתי כדי לשמור על החברה שלי וכי אני מאוד אמיץ ולא אכפת לי מה אומרים כל הרשויות של הביטחון במדינה על הסכנות שם עם האלה מהדת של השכנים שלנו, כי כולם יודעים שהם רק מפטפטים שטויות וסתם רוצים להפחיד את האזרחים כדי שכולם יצייתו לשלטון כאן של הדיקטטורה שרוצה לחסל את הדמוקרטיה. הנה עובדה, כל הזמן כולם הפחידו אותנו על אירן ועל הפצצה שלה, אבל האיש הזה מארצות-הברית שזכה בפרס נובל (שזה פרס מאוד רציני) הצליח להסביר להם שזה לא יפה, ועובדה, הם בכלל לא עושים יותר פצצה גרעינית. לא כמו המשטר שלנו שיש לו המון פצצות והוא רק מחכה להזדמנות להשתמש בהם (כמו שכולם כבר יודעים), ורק יש לנו מזל שאנחנו מהמגזר הנכון לא ניתן לו לעשות את זה, כי אנחנו דמוקרטים וחשוב לנו להילחם בפשיסטים, גם אם זה יעלה לנו ביוקר.
|
|
|
|
|
סומרסט מוהם סיפר פעם שאחרי פרסום אחד הרומנים שלו, קיבל 200 מאמרי ביקורת ותגובות מלומדות מאוניברסיטאות וכתבי עת באמריקה, אך איש לא ציין שהרומן פשוט מרתק. מוהם עבד מתוך הנחה שתפקידו של הרומן הוא, קודם כל, לרתק אליו את הקורא הבודד המחזיק בו בשעת לילה מאוחרת כשבחוץ יורד גשם כבד, קורא בו בחשק ואינו יכול להניחו מידו. הספר הזה, "והארץ תרעד" - סאגה ארצישראלית בשנים 1878-1834 (ספרי מקור 2014), מביא את הקורא למצב המשכר הזה. מקריאת המילים הראשונות, נעשית צפת של לב המאה ה-19 קרובה לו יותר מעירו שלו. קו המיתאר של הר הג'רמק הגדול כפול הפסגות (היום הר מירון) הנשקף ממערב נהיר לו יותר מקווי הבתים הנראים ממרפסת ביתו שלו, ודמותה של אפרת לוין, אותה נערה יפה ומיוחדת הבולטת ושונה כל כך מכל האחרות בתוך העיר הגבוהה והמכונסת בתוכה ששמה צפת, נעשית לו מקורבת ואינטימית יותר מדמויות נשיות שהוא רואה בחיי היומיום שלו בישראל של 2016. כבר המשפטים הראשונים של הספר מעמידים את הקורא בנעליו של צפתי שרואה אותה בסמטאות האבן התלולות, אינו מעז ללטוש מבטים, אך מזווית העין רואה אותה היטב:
|
|
|
|
|
המתווה כבר בעצם הושג זה עתה, ויזכה ליישום בשעת-כושר קרובה. החלום הרטוב של ממשלת-אחדות - מבטיח לקרום אז עור וגידים. יהיה בכך כדי להגשים, בו זמנית, את מאווייהם הכמוסים של ראש ה ממשלה ומנהיג "הליכוד", בנימין נתניהו, ושל מנהיג האופוזיציה וראש "המחנה הציוני," בוז'י הרצוג.
|
|
|
|
|
