|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
מטען הנפץ של המערכה הראשונה
|
סימה קדמון מ"ידיעות" כבר חוזה את הפיצוץ הקרב בין נתניהו לבין ליברמן ● היא מונה שורה של סימנים שמבטיחים שיהיה פיצוץ בקרוב ● ליברמן ייאלץ לבדל את עצמו מנתניהו, אם פניו לכיסאו של האחרון
|
|
ביבי ואיווט. ז'וטם ב-ש.ק.ר. [צילום: AP/Dan Balilty]
|
|
|
|
|
|
ליברמן. ויתר על כל העקרונות שלו [צילום: יונתן זינדל/פלאש 90]
|
|
|
|
|
חוץ מן העיקרון של לרשת את האיש שבתמונה [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
לשיטת סימה קדמון, הפיצוץ בין נתניהו לליברמן הוא רק עניין של זמן, וכמו אקדח התלוי על הקיר במערכה הראשונה, כך גם הסימנים המקדימים לפיצוץ הזה. הם כאן. כתובים על הקיר. רק צריך לזהות אותם. לשיטתה, זה עניין של זמן עד שהפתיל הקצר של ליברמן, או האיבה הישנה ביניהם, תקלקל את אידיאלית האד הוק שנוצרה בברית האינטרסים המזויפת והעומדת על כרעי תרנגולת הזו. הם התגברו על המשקעים ביניהם? הצחקתם אותה. זה לא קרה לפני שלושים שנה. עד לפני שבועיים, היא כותבת, "כשידברו אחד על השני, הרעל הרג את הבל הפה שלהם". והיא מוסיפה: "במסיבת העיתונאים הם התקשו לזייף את שפת הגוף שלהם כשהתייצבו מול המצלמות. הם בקושי הסתכלו אחד לשני בעיניים. אבל מה שלא אמר הגוף, אמר הפה: קצת הומור, התנצלות רפה, והופ, זה מאחוריהם. ככה זה כשיש תכונה משותפת: הציניות. היכולת לרתום את העקרונות לאינטרס האישי". קדמון מונה את שלל העקרונות שליברמן השליך, כמו נורית מן השיר המפורסם שאכלה את התפוח (הכיסא בממשלה) וזרקה את הפרח (שלל העקרונות) לחצר; כניסתו של ליברמן, פוסקת קדמון, מספקת תעודת הכשר לשלמונים שניתנו לחרדים בשנה האחרונה, ושמה ללעג ולקלס את כל מה שליברמן ולפיד ניסו לעשות בתחום הזה. הפנסיות ליוצאי ברית המועצות? הצחקתם אותה. דיבורים כמו חול, ולקשישים עדיין אין מה לאכול - מדובר בתשלום שיתפרס על פני 4 שנים, הוא מיועד לכל הקשישים ולא רק ליוצאי ברית המועצות, ומדובר בפועל בכמה עשרות שקלים לקשיש לחודש. באמת שאין מה לאכול. התחזית של קדמון - ליברמן, כמו בסיפור המיתולוגיה היוונית על אדיפוס שהורג את אביו, ירצה לחסל פוליטית את נתניהו ולרשת את מקומו. אלא שלא כמו אדיפוס, ליברמן לא ירצה לעקור את עיניו-הוא. אנו נשאר עם אותן עיניים כחולות וענקיות שכמו מאיימות לצאת מחוריהן. אם מזלנו יהיה רע מידי, העיניים האלו תבלוטנה ותרצדנה במיוחד בנאום ראש הממשלה בעוד כך וכך שנים. |
| תאריך:
|
27/05/16
|
|
|
עודכן:
|
27/05/16
|
|
ענבל בר-און
|
|
מטען הנפץ של המערכה הראשונה
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
כבש 44
|
27/05/16 16:28
|
|
|
|
2
|
|
קורןנאוה טבריה
|
29/05/16 06:30
|
|
"רק איום והיכולת לממש אותו עובדים על נתניהו", מסביר בדיעבד, בטור מצוין להפליא, רן אדליסט ממעריב: "בזמן האחרון", הוא כותב בטור נפלא, "נראה שהבעיות המנטליות שלו (של ביבי) החריפו. ההופעות שלו מאולצות יותר והוא מדבר כמו הושתל בבטנו פיתום מכני".
|
|
|
|
|
"לא משנה מה הפובליציסטיים מהשמאל והמערב אומרים, משנה מה ליברמן יעשה". זה לא נכתב במילים האלו בטור המעולה של קרולין גליק, אבל זה נאמר במשתמע. הבעיה האמיתית, לשיטת גליק, היא התחמשות החיבאללה:
|
|
|
|
|
"כל עוד הערבים רוצחים זה את זה, כל עוד הם משפילים את הנשים שלהם, וקונים אותן... זה בסדר... שימו יהודי אחד בשרשרת המזון הזו ותראו איזו מהומה מתעוררת", מסכם קלמן ליבסקינד את החלק בטורו שעוסק ב 15 אנשי המג"ב אשר הפליאו מכותיהם במייסם אבו אלקיעאן. לשיטתו, האלימות במגזר הבדואי - איש כלפי רעהו, אך בעיקר כלפי נשים, כולל נשים שנקנות ברשות הפלשתינית כ"נשים שניות" היא רבה לעין ערוך, ולאיש לא אכפת. לא באמת אכפת לנאורים מהפלשתינים: החמלה לפלשתינים, לשיטת ליבסקינד, קופצת כחמור בראש, כשיש יהודי "רע" בסביבה.
|
|
|
|
|
אביגדור ליברמן שצורף לממשלה כשר ביטחון גרר, בסוף השבוע שעבר, שלל תגובות מן השמאל: נבואות זעם, קינות, הספדים, וכוננות חרום פובליציסטית. היו כותבים (משה ארנס, אורי אבנרי) שראו בכך סוג של The darkest before dawn. הם אמרו, שהיות וליברמן היה הצ'ילבה של ביבי (להבדיל מבוז'י (יצחק הרצוג) שיכול היה להיות שותף כנוע ונוח), הרי שנתניהו מקרב את קיצו הוא במו ידיו, ואפשר להתחיל לספור לאחור.
|
|
|
|
|
קרולינה לנדסמן, נטלה ככל הנראה מינון יתר של כדורים כנגד בחילה, לאחר שביבי צירף את אביגדור ליברמן לממשלה, בתרגיל מסריח של הרגע האחרון ליצחק הרצוג. אבל כמו לכל כדור, גם לכדורים נגד בחילה יש תופעות לוואי, ולנדסמן, ככל הנראה, סובלת מתופעת-לוואי של הזיות. היא משוכנעת כי הצעד הציני, עם מאפיין מובהק של הרס עצמי-מדיני, הוא בכלל שיר לשלום. היא כותבת:
|
|
|
|
|
