נחום ברנע שואל את עצמו כיצד
בנימין נתניהו שורד פרשיות כמו "ביביטורס" כעת, או פרשיית אבנר עמדי בעבר, כשאחרים, כגון
אהוד אולמרט, נפלו בפח של ההדחה מראשות ה
ממשלה. התשובה, לשיטתו, טמונה ב"עזוב אותך, בקטנה";
ביבי, לשיטת ברנע, הוא נהנתן, אוהב את החיים הטובים, פחות אוהב לשלם, וזקוק למיני קומבינות ושלמונים מן היקב ומן הגורן, בכדי לכסות את ההוצאות. אז כל פרשיות השחיתות שלו מסתכמות בזה שנתן כך וזה שנתן אחרת, ולמעט, לשיטת ברנע, אנשים מסוגם של
מני נפתלי, איש לא אוהב להיות קטנוני, ואיש לא רוצה לחשוב שהוא הפיל ממשלה משום שגרם לה להתחלק על גלידת פיסטוק.
בהמשך טורו מציין ברנע כי אוטוטו יועמד מבחן אורך הפתיל של
אביגדור ליברמן במבחן: כזכור, ליברמן הצהיר שהפתיל שלו התארך, בשבועיים שחלפו מאז ההשמצות האחרונות שסנט בביבי. בעצם ימים אלו המתיחות בין ממשל
ברק אובמה לבין ביבי בשיאה, במחלוקת על גובה הסיוע הביטחוני, העומד לפוג ב-2017. זו שעת מבחן לליברמן שיכנס לאווירה המתוחה, ויראה לכולנו למי יש פתיל יותר גדול (וארוך).
אבל החלק הלפני אחרון בטורו של ברנע הוא המעניין והמחדש באמת. הוא מספר על ארבעה אלופים בצה"ל, אמנון רשף, דני רוטשילד,
אריה פלמן ורולי גירון, החברים בעמותת "מפקדים למען ביטחון ישראל", אשר הנפיקו תוכנית בשם "ביטחון תחילה": זו תוכנית שמתעמתת עם שתי הטענות המרכזיות של הציבור- ה"אין פרטנר", וה"כבר יצאנו מעזה ונפלו עלינו טילים" וכו'. יש להם פתרון, וזה שווה עיון.
והחלק האחרון בטור הופך בסיפור דמוי ריאליטי: "מהפך" - כיצד הפכו היוונים, בעקבות המשבר עם טורקיה, מפרו פלשתינים לחובבי ציון: מסתבר שהאויב של האויב שלהם הוא החבר שלהם, והמשבר עם טורקיה קירב את יוון, הצ'ילבה של טורקיה, אל עבר ישראל, הצ'ילבה לשעבר שלה. מומלץ לקרוא ולהבין איך הופך אויב לאוהב.