על-פי המסורת היהודית המקובלת מאז ומעולם, מציין חג השבועות את היום שבו ניתנה התורה לישראל. אך האם אכן במועד אכן ניתנה התורה? הבה נעקוב אחר האירועים המפורטים בתורה. אחרי שלושה ימי הכנות, העם ערוך למרגלות הר סיני. סיומן של ההכנות בפסוק "וירד משה אל העם ויאמר אליהם", ופסוק אחר כך: "וידבר אלוהים את כל הדברים האלה לאמר". ומהם אותם דברים? עשרת הדיברות. משמע, במעמד הר סיני ניתנו לעם רק עשרת הדיברות.
עשרת הדיברות הם מרכזיים וחשובים, אך גם אותם לא קיבלנו כתובים במעמד הר סיני, שהרי לוחות הברית נמסרו מאוחר הרבה יותר. על-פי לוח הזמנים שבתורה, לאחר מעמד הר סיני עלה משה להר למשך ארבעים יום, דהיינו עד י"ז בתמוז. כאשר ירד מההר כדי לתת לבני ישראל את לוחות הברית, ראה את מעשה העגל ושבר את הלוחות.
מיד אחר כך עלה שוב להר סיני כדי להתפלל במשך ארבעים יום על בני ישראל, שחטאו חטא כל כך גדול. נסתיימה סדרת ארבעים היום השנייה, ומשה שוהה שוב וזו הפעם השלישית על הר סיני במשך ארבעים יום כדי לקבל את הלוחות השניים. כלומר: 120 יום לאחר מעמד הר סיני מקבלים בני ישראל שבמדבר את לוחות הברית. המסע הארוך לקבלת תשתית כתובה לתורת ישראל מתחיל בשבועות ומסתיים ביום כיפורים, מ-ו' סיון ועד י' תשרי.
עולה השאלה: אם נתינת התורה לא התרחשה במעמד הר סיני, מדוע מיוחסת למאורע זה חשיבות כל כך גדולה? מדוע בחר הקב"ה בכבודו ובעצמו לדבר אל בני ישראל? הרמב"ם, גדול חכמי ישראל, התייחס לכך:
"משה רבינו, לא האמינו בו ישראל מפני האותות שעשה, שהמאמין באותות יש בליבו דופי, שאפשר שיעשה האות בלהט וכישוף. אלא כל האותות שעשה משה במדבר לפי צורך עשאם, לא להביא ראיה על הנבואה: היה צריך להשקיע את מצרים - קרע את הים והצלילן בתוכו; צרכנו למזון - הוריד לנו את המן; צמאו - בקע להם את האבן; כפרו בו עדת קורח - בלעה אותן הארץ, וכן שאר האותות. ובמה האמינו בו? במעמד הר סיני, שעינינו ראו ולא זר, ואוזננו שמעו ולא אחר, האש, והקולות והלפידים, הוא ניגש אל הערפל, והקול מדבר אליו ואנו שומעים: משה משה, לך אמור להם כך וכך. קודם דבר זה [מעמד הר סיני] לא האמינו בו [במשה] נאמנות שהיא עומדת לעולם, אלא נאמנות שיש אחריה הרהור ומחשבה".
על-פי הרמב"ם, מעמד הר סיני בא לתת תוקף אלוהי לנבואת משה. לפני מאורע גדול זה האמינו בני ישראל במשה, אך אמונתם הייתה "אד הוק", ואילו אחרי מעמד סיני, גם אם לא ניתנה בו התורה, הייתה אמונתם אמונה נצחית. אם כך ואם אחרת, מתוך הטקסט עולה בבירור, כי את עשרת הדיברות שמעו בני ישראל בשבועות, אך קיבלו כטקסט כתוב על לוחות ביום הכיפורים בשנה שלאחר מכן.
על-פי הגישה המקובלת ביהדות מזה דורות רבים, בהר סיני התקבלו שתי תורות: התורה שבכתב והתורה שבעל-פה. יחד עם עשרת הדיברות והתורה על תרי"ג מצוותיה, חוקותיה ומשפטיה, נמסרה גם תורה שבעל-פה, שראשיתה בימי הנדודים במדבר והיא נמשכת ונכתבת עד ימינו אנו. במכלול הרחב של ההלכות נתקבלו גם כאלה שאין להן מקור בתורה, והן הוגדרו בידי חז"ל במונח הראוי לעיון מיוחד: הלכות למשה מסיני.
במאמרו על "הלכה למשה מסיני" מציין פרופ' שמואל ספראי, כי בכל התורה שבעל-פה יש חמישים הלכות עליהן נאמר, כי הן בגדר "הלכה למשה מסיני", מכאן שלא מדובר במקרים רבים, אלא באופן יחסי במספר מועט של עניינים ונושאים. ומתי השתמשו במונח זה? אין ספק שבמקרים רבים השימוש בו נעשה לצורך מתן תוקף להלכה. משמע: חכמים ביקשו לקבוע, כי אף שלהלכה מסוימת אין מקור בתורה והיא מבוססת על תקנת חכמים מאוחרת, הרי תוקפה כאילו היא הלכה למשה מסיני, דהיינו כאילו ניתנה כאחת ממצוות התורה.
המושג "הלכה למשה מסיני" הוא מושג קשה, אך מעצם מהותו הוא מבהיר את רצונם של חכמים להישען ככל שאפשר על התורה שניתנה במעמד הר סיני. יש כר' עקיבא, שאינם מקבלים קיומן של הלכות ללא קשר למאורע המתואר בפרשתנו, ויש כר' אלעזר בן עזריה, שאינם מחפשים את הקשר בכל מחיר.
אמר רב יהודה, אמר רב: בשעה שעלה משה למרום, מצאו להקב"ה שהוא יושב וקושר קשרים לאותיות [התגים שבספר התורה]. אמר לפניו: ריבונו של עולם, מי מעכב על ידך? [מדוע אתה מוסיף את התגים ובכך דוחה את מתן תורה?] אמר לו [הקב"ה למשה]: אדם אחד יש, שעתיד להיות בסוף כמה דורות, ועקיבא בן יוסף שמו, שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילי תילין של הלכות. אמר לפניו: ריבונו של עולם, הראהו לי. אמר לו: חזור לאחוריך. הלך וישב בסוף שמונה שורות, ולא היה יודע מה הם אומרים. תשש כוחו. כיוון שהגיע לדבר [לנימוק מקורו וטעמו של העניין], אמרו לו תלמידיו: רב מנין לך? אמר להם: הלכה למשה מסיני. נתיישבה דעתו [של משה]" (מנחות כ"ט, ע"ב).
משה רבינו עצמו לא הכיר את ההלכות שנדונו בבית מדרשו של ר' עקיבא, ובכל זאת תוקפן היה כשל "הלכה מסיני". התורה ניתנה בהר סיני אך לא במועד חג השבועות. המסורת היהודית שקשרה את השניים - הר סיני ומתן תורה - הוסיפה הלכות שאף שאין להן רמז בתורה, הרי שכיוון שעברו מדור לדור, קיבלו תוקף הזהה לתוקפן של מצוות התורה.
