1. קשה היה למצוא עיתוי מושלם יותר להוצאתו אל האקרנים של הסרט 'ה
מתנחלים' מאשר השבוע שבו אנו קוראים בבתי הכנסת את פרשת המרגלים. כמו בפרשת המרגלים, המתועדת לפרטיה בפרשת שלח לך בספר במדבר, מדובר שוב בניסיון נואל נוסף, אינסופי בסדרה אינסופית, להשחיר ולהשניא את הארץ ואת יושביה, בעיקר בחו"ל. שהרי מה הם המתנחלים אם לא טיפוסים דמוניים, קלגסים, נאלחים, שמלאכתם נישול וגזל, התנשאות ושתלטנות, כפי שעולה מן הסרט?
שר ההיסטוריה בוודאי מחייך. תזמון מופלא יותר לא יכול היה להיות. דווקא כשקוראים את התיעוד של החמוּר שבחטאים: "וימאסו בארץ חמדה". שוב מנסים המרגלים בני זמננו, והפעם באמצעות הקולנוע, להמאיס ארץ חמדה. כאז כן עתה: 'יהודים', ששום מעצור לא ימנע מהם להשתמש באמצעים מניפולטיביים, פסבדו אמנותיים, תוך הוצאת דברים מהקשרם, על-מנת להלעיז על הארץ ויושביה.
במאי הסרט שמעון דותן, שחי בצל סיר הבשר הניו-יורקי, קפץ ארצה עם כתב אישום כתוב מראש, שמטרתו להרשיע את מפעל ההתנחלויות החלוצי, במלאת יובל שנים למלחמת ששת הימים. אלא שלמרבה הצער, הוא רכש את אמונם באמצעות צקצוקי לשון בנוסח "אתם אנשים מדהימים". רק כשלא נזקק להם, במסע קידום המכירות של הסרט, הוא המשיך את אמירתו המחמיאה: "אנשים מדהימים אבל עושים מעשים נוראים".
2. הנה מה שסיפר אחד ממרואייניו, פנחסי בר-און, שנפל בפח התרמית הגדולה: "ראיתם את הסרטון הזה, שלקוח מתוך הסרט 'המתנחלים', של המתנחל ההזוי שמחנך את הילד שלו להרביץ לערבים תמימים? אז זהו, שהמתנחל הזה הוא אני.
"מה שלא ראיתם, זה את המשך הראיון, בו אני מסביר, שבעקבות האירועים בהם ערבים נכנסו לישוב שלי וניסו לפגוע בשטחי החקלאות, אני מחנך את הילד ללמד את המחבלים כיצד יהודי טוב מתנהג. מיד לאחר שצפיתי בהקרנת הסרט, נוכחתי שמדובר בחיתוך מגמתי ביותר, כך שאפילו אמירה, שהקשר בין הסרט לבין המציאות הוא מקרי בהחלט, מפרגנת לו.
"שמעון דותן, הציג את עצמו כמי שהולך ליצור סרט דוקומנטרי על המתנחלים וההתנחלויות, סרט מאוזן והוגן, שמביא את המציאות כפי שהיא... אך עם פרסום הסרט, חשף הבמאי את פרצופו האמיתי, כשהתראיין בתקשורת, גם הזרה, וסיפר שהוא החליט לעשות סרט על ההתנחלויות, משום שהוא רואה בהן איום על מדינת ישראל.
"למרות עשרות השעות שצילם אותי, ומאות אם לא אלפי השעות שצילם מתנחלים אחרים, הוא לא מצא שום דבר שיכול להשחיר את פני המתנחלים. אז הוא בחר לעשות מעשה לא אתי, לא מוסרי, ואני בספק אם חוקי, ובחר לחתוך את אמירות המרואיינים, כך שהם יוצגו בצורה שלילית. אותי הוא הציג כאדם שמלמד את בנו להכות ערבים תמימים לשם ההנאה, גזען הזוי ששונא גזעים אחרים, ופסיכופט שרוצה לכבוש את ירדן, סוריה ועירק עכשיו, בשם ארץ ישראל השלמה.
"כל מי שמכיר אותי, יודע היטב שאני אכן מלמד את ילדיי (ובגאווה), שאם ערבי ירים עליהם יד, הם צריכים לכרות לו אותה. אך באותה מידה, ערבים שקשרו את גורלם בגורלנו ומכירים בזכותנו על הארץ, הם בני בית רצויים אצלנו, והיחס אליהם שווה לחלוטין לשאר אזרחי המדינה. זה מה שאמרתי, אך הבמאי בחר לחתוך את ההסברים שלי.
"כך גם נשארו בסרט דברַי שאני גזען, אבל חתכו את ההסבר שהגזענות באה על-רקע המלחמה עם הערבים. ...לגבי הקטע בו אני אומר שאני מאמין שכל הארץ שלנו, על-פי הגבולות הכתובים בתורה, אך קודם כל בואו נראה איך אנחנו משתלטים וחיים בשקט בגבולות היום, ורק אחרי שנגיע לזה נוכל לחשוב הלאה. אבל הוא בחר כמובן להציג את ההתחלה, והעלים את ההמשך.
"במאי הסרט, שכל מטרתו להכפיש את המתנחלים ואת עם ישראל בעיני העולם כולו, הכריז עלינו מלחמה. בואו נראה לו שאנחנו לא פראיירים. נפרסם את האמת על הסרט בכל מקום. נשכנע אנשים לא לראות את הסרט, כדי לא לפרנס את יוצרי השקר שמציג אותנו רעים והזויים".
3. על-פי עדות אותנטית זו ניתן להניח, שדותן בחר את גיבורי סרטו בפינצטה. מתוך למעלה מ-400 אלף המתנחלים החיים מעבר לקו הירוק, הוא אסף את הנאיבים שבהם, שתמורת מילים ריקות סיפקו לו,
בתום לב משווע, את הסחורה. לא עניינו אותו כל אותם 399,990 המתנחלים ויותר, שהלכו להתיישבות בשליחות המדינה כדי להוות את חומת המגן האמיתית של גוש-דן, והם אנשים נורמטיביים שקמים בבוקר לעבודה, מתפרנסים בכבוד וביושר, ורק רוצים לחזור הביתה בשלום.
מצד שני, יש לתמוה על התמימים שמעדו בפח חלקלקות לשונו. כלום לא חשבו מראש ששום תועלת לא תצמח להם, מבמאי שיש לו אג'נדה ברורה, לפחות מאז ביים ב-1986 את ספרו עויין ההתיישבות של דוד גרוסמן 'חיוך הגדי'. אבל הם לא בדקו, והסכימו במין קלות דעת שכזו להתייצב מול המצלמה - למן דניאלה וייס (שבאחד מעיתוני השמאל דווקא הוחמאה: "בסרט היא נראית מבהילה פחות מכפי שהיא"), ועד לאותם הזויים, שטענו בסרט כי "צריך להרים את הר-הבית כדי להחיש את הגאולה" (כאילו אין להקב"ה דרכים מקוריות משלו להחיש את הגאולה...), או שדיברו על הצבת גבולות מדינת ישראל "בעירק, בפרת ובחידקל".
4. כאז כן עתה: גם מי שהתפתה אז להאמין בתום לב וללא חשש מפני מניפולציות, לדיבתם הקשה של המרגלים ("וְלָמָה ה' מֵבִיא אֹתָנוּ אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת"), נעשה בעל כורחו שותף. כך גם לגבי משתפי הפעולה עם מרגלי דורנו, מוציאי דיבת הארץ, ואנשי
עיתון הארץ, שיעשו כל מעשה עורמה אפשרי, כדי להשניא את עמם וארצם על יושבי תבל.
