בג"ץ המקוואות לאחרונה התקבל בקריאה ראשונה 'חוק המקוואות' ביזמת 8 ח"כים חרדים ו-4 מ'
הבית היהודי', לאמר: "שימוש במקווה יתאפשר אך ורק לצורך טבילה הלכתית... בהתאם להוראות
הרבנות הראשית". החוק נולד בעקבות 'כיבוש' נוסף של הרפורמים שזכו בבג"ץ לאפשר לגיריהם לטבול במקוה באר שבע, כמו גרי הרבנות; "אין זה סביר שתושבי הדרום ייאלצו לנסוע עד לקיבוץ חנתון (הקונסרבטיבי) בצפון, או במודיעין ובעומר... וגם אם יתאפשר להם לטבול ב-3 מקומות אלו אין בכך פתרון מספק משום שמרבית הגיורים באים מירושלים ומת"א".
השופט העליון
אליקים רובינשטיין הכריע בפסק ארוך, שמוקדו אי-אפליה: "לאפשר למתגיירי הרפורמים לטבול בבאר שבע, ומטבע הדברים יש למצוא פתרון דומה ברשויות אחרות בהן מתאפשרת טבילת מתגיירים. יש לתת טעם מדוע לא תתאפשר גישה למקואות ציבוריים הממומנים מכספי ציבור לקבוצות מטעם גופים פרטיים מסוימים, כאשר
לגופים פרטיים אורתודוכסיים המקיימים גיור אין קושי להשיג טבילה במקוואות כאלה" (כזב! ראו להלן). כמובן שהנשיאה נאור והשופט ג'ובראן הצטרפו לחובש הכיפה המבין בנושא. בג"ץ המקוואות הרפורמי קם ויהי! כעוקף בג"ץ הוגש חוק המקוואות הנ"ל, ובתמורה סוכם שהמדינה (דרך הסוכנות היהודית?)
תבנה 4 מקוואות רפורמיות ברחבי הארץ. הן אומנם תהיינה סגורות כל השנה אבל ה'כיבוש' הרפורמי קם ויהי; לגיטימציה ושיויון במגרש 'דת ומדינה'. מגוחך ועצוב
מדובר בבדיחה עצובה; ה'בדיחה' היא
המצג העובדתי ש'האכילו' בו את השופט רובינשטיין. הוא מצידו (אולי במזגו השיפוטי) בחר להגביה עוף ולגרור את הדיון למרומי עולם השיויון.
ה'עצבות' שבבדיחה היא קפיצת המפלגות החרדיות (ו'הבית היהודי' נגרר!) למלחמת עולם על כל איזכור רפורמי.
לעולם הרפורמים ינצחו בחסות הבג"ץ! להלן טענותיי, ובסופן נקודת-זכות לשופט העליון
נעם סולברג ב'בג"ץ הכשרות' ובקורת על עמיתו אליקים רובינשטיין שם. מה הקשר לענייננו, למקוואות? התאזרו בסבלנות...
עובדה א: מערך הגיור הממשלתי מטביל כ-4,000 נפש בשנה (הרפורמים פחות מ-300) ומסתפק
ב...3 מקוואות בלבד; חצור (בצפון), הוד השרון (במרכז) ובאר שבע (בדרום). אין אפשרות לירושלמים, תל אביבים וחיפאים לטבול ב"מקוואות ציבוריות סמוכות, לבל יכתתו רגליהם", וטרם קם אדם שמחה על כך! עובדה ב: טבילת גרים נערכת בשעות הבוקר, בהן המקוואות סגורות.
הטבילה היא לפי חוזה עסקי של מערך הגיור השוכר מקוואות לטבילה, כולל חימום מים, נקיון ו...מקום לעריכת חופות. מי מונע מהרפורמים לכרות הסכמים דומים עם מקואות באשר תמצא ידם? ותמצא!
עובדה ג: בניגוד לקביעת השופט
גיורים אורתודוקסיים פרטיים (כמו של הרב קרליץ בבני ברק, של ביה"ד בגוש-עציון בריכוזי, של הרב רבינוביץ לקטינים ועוד)
לא יכולים לטבול במקוה ציבורית, ולא מעלים על דעתם לדרוש לצרפם לימי הטבילה בחצור, הוד השרון ובאר שבע. ברור לי לחלוטין כי מה שכתב השופט רובינשטיין (על אפשרות טבילה ציבורית לגיורים פרטיים) לא נאמר באזניו. כנראה בעיניו
גיורת רפורמית עדיפה מזו החרדית (קרליץ). באחת, בג"ץ המקוואות, שהעניק לרפורמים מלוא חפניים לגיטימציה, מבוסס על מצג עובדתי חסר שחר, ב'זכות' פרקליטים חסרי ידע (ואולי חסרי מעוף הגנתי), ושופט הלהוט ל'הכרעה ערכית' גם אם איננה הכרחית. אגב, במשפט העברי זה לא היה קורה! דיין רשאי לחקור ולדרוש בעצמו אחר העובדות.
בג"ץ הכשרות כהשוואה אני נזכר בבג"ץ הכשרות שניתן לפני כשבועיים.
ארגון 'השגחה פרטית' העניק תעודות (ללא המילה 'כשר') למסעדות בירושלים, שעתרו לבג"ץ סביב "חוק אונאה בכשרות" הקובע: "... לא יציג בכתב את בית האוכל ככשר אלא אם כן ניתנה לו תעודת הכשר" (מהרבנות הראשית או המקומית).
היועץ המשפטי (הקודם) תמך בעותרים כי בתעודה מצויין הגורם מעניק ה'השגחה'
ואין כאן הטעיה ולא שימוש במילה 'כשר'. הפרקליטות הצטרפה לעמדה זו למרות תפקידה לייצג את הרבנות הראשית.
השופט העליון נעם סולברג 'ירד אל העם', ו"נודע לו מפי השמועה" (=התקשורת) כי
הרבנות הראשית מעוניינת להתייצג ע"י יועצה המשפטי ולא הפרקליטות. סולברג כתב את פסק הבג"ץ לטובת הרבנות ובו תמך באיפשור ייצוג עצמי לגוף ממלכתי במקרים כאלו. השופט רובינשטיין, עמיתו לבג"ץ הכשרות, חלק עליו עקרונית והעיר שרק במקרים חריגים יסכים לייצוג שלא ע"י הפרקליטות הרשמית.
לבי אומר לי כי אילו מערך הגיור היה מיוצג בבג"ץ המקוואות המשמעות העובדתית שפירטתי הייתה נגלית לרובינשטיין. 
