תחילתה של ידידות?!

הצהרותיו של דונלד טראמפ בעניין ההתנחלויות, שאם וכאשר יבחר לנשיא ארה״ב, יתמוך בבנייה והרחבה כי ״ארץ ישראל שייכת לעם ישראל״, משפט שאפילו ח"כים ושרים מהימין שכחו להשמיע, נראית כתחילתה של ידידות מופלאה. ונקווה שתהא זו אכן ידידות מהזן האמיתי והנכון, כי שבענו עריצותם של פריצים מהבית הלבן. הנשיא חיים ויצמן כתב באוטוביוגרפיה שלו, כי במפגשו עם הגנרל אלנבי, הזמין אותו הלה להצטרף אליו במכוניתו ולעלות איתו לירושלים. ויצמן היסס לרגע, ואז ויתר: ״זה יביך אותך״ אמר. אלנבי הרהר שתי דקות והשיב לו: ״אתה צודק, יש לי הרגשה שנהיה ידידים טובים״.

זה מזכיר את האמירה של המפרי בוגרט לקלוד ריינס בסוף הסרט קזבלנקה, ״לואי, יש לי הרגשה שזו תחילתה של ידידות מופלאה״. אלא שבמקרה של ויצמן הידידות המופלאה בינו לשליטים הבריטים עלתה לעם ישראל בשלושים שנה של נסיגה בריטית מהתחייבויותיה ודחייה קריטית בהקמת המדינה אחרי השואה ולא לפניה.

אטומי לבב

אכזבות רבות היו למדינת ישראל מצד מדינאיה ומנהיגיה. סופר על חיים ויצמן כי היה חלש אופי וכי ישראל זנגוויל אחד מאבות הציונות התעמת עימו ותקף אותו: מדוע לא דרשת מהבריטים מדינה יהודית? ויצמן ענה: ואם הייתי דורש הייתי מקבל? ומה קיבלת בזה שלא דרשת?! ענה זנגוויל. בן-גוריון עצמו ניסה בפבראר 1947 להניא את שר החוץ בווין מהעברת שאלת עתידה של ארץ ישראל לאו"ם, והתחנן שהבריטים ישארו (רק ברגע האמת היטה הכל לטובת הקמת מדינה). במהלך השנים חזינו בממשלות ישראל שהפכו לבובות של מעצמות זרות, שלטו בידיים כבולות בלחץ אמריקני מטיל מורא, בשיתוק הגוף הציוני כולו.

הרצל חזה את ״מדינת היהודים״, לא ״מדינת ישראלים״, הצהרת בלפור הבטיחה בית לאומי בארץ ישראל לעם היהודי, לא לעם ישראלי, המנדט הורה לבריטים לעודד עלייה והתיישבות מתוך הכרה בקשר ההיסטורי של העם היהודי לארץ ישראל. אלא שממשלות ישראל הקפיאו בנייה יהודית כדי להשתיל את לב ארץ היהודים בגופו של עם זר כשהן מועלות בפיקדון שנמסר בנאמנות בעבור העם היהודי. עם ישראל מגדיר את עצמו בסקרים ברובו הגדול כיהודי ורק אח״כ כישראלי. רוב היהודים בישראל לא נטשו את הייעוד של המדינה. נשיאי ארה״ב היו עד היום אטומי לבב מול ממשלות ישראל ואולי הפעם יהיה שינוי אם דונלד טראמפ ייבחר ויעמוד בהבטחתו ויהא נשיא מתיר ולא חוסם, מוסיף ולא גורע ויבין כי בנייה באלון מורה ובאריאל היא שתציל גם את תל אביב.