תהומות השגעון שבאהבה

לא נשכח את ההצגה Fool For Love שראינו בברודווי לפני שנים רבות עם סם שפארד עצמו ורעייתו אז - ג'סיקה לאנג המרהיבה. המחזה היה לאחת מאבני הדרך בתולדות המחזאות האמריקנית, ושפארד עצמו, שחקן ובימאי נודע, נחקק גם הוא בתודעה הבינלאומית. מאז, ראינו גם את הסרט, וגם שתי הפקות שונות בישראל. אך ההפקה הנוכחית עם גיל פרנק וליאת אקטע - לא מביישת את המקור, ואף עולה על כולן בעוצמת להט האהבה והתשוקה שבה.

למוטל עלוב באמצע שום-מקום, מגיע גבר הנראה כקאובוי, מסוקס ובעל גישה ישירה ובלתי אמצעית, עד בוטות, החוזר לאחר שנים של פרידה לאהובתו מאז ילדותו. האישה הצעירה והחטובה, הסקסית והצמאה לאהבה ברוב בדידותה, נקרעת למראהו, אך נכבשת בכוח הקסם המאגי של התשוקה שהוא מדליק בה. סצנת הפגישה הפותחת את המחזה, היא הארוטית והחושנית שנראתה מכל ההפקות של המחזה הזה, וגם בהצגות אחרות.

גיל פרנק, בדרך כלל בתפקידי מלך, מפקד ובתפקידים קלאסיים ושייקספירים - כאן הוא מולך בגורלה של אהובתו, כשהוא גורם לה להיטלטל בין התשוקה העזה אליו-עד התמכרות, לבין ההיגיון האומר לה שאין להאמין לו, כי הוא תמיד מבטיח, אך לבסוף - עוזב. כמוה, גם הוא אובססיבי לגביה, והקשר ביניהם, שבהמשך מתגלה הסוד האיום של עברם, הקשר הזה אינו בר-ניתוק. הדו-קרב המיני בין השניים גורם לפרנק הכה גברי להחצין את כל יכולות התשוקה הקיימת בתוכו, בשיא העילאיות שלה, ולאקטע הוא גורם את אותן התשוקות מלוות בהתלבטות וההיגיון שלה הרבים משלו.

שם ההצגה באנגלית - Fool For Love - מכיל בחובו את השם הנלווה לשמו של ישו. גם אותו נהגו לכנות fool, לאו-דווקא במובן טיפש, וממנו מכנים את הראשון באפריל כ-fool's day. דהיינו, היום בו אפשר להשתגע ולהתל באחרים. גם בסרטו של פייר פאולו פאזוליני "תיאורמה", מגיח אל משפחה אצילית באיטליה גבר יפה תואר, הכובש בגוף ובנפש את כל בני המשפחה, החל מהאם, האב, הבת והמשרתת. גם הוא מסמל בסרט את דמות שליחו של האל, בכך שגרם לאב להיות קומוניסט ולתרום את כל נכסיו לפועלי מפעלו. מכאן, ששם ההצגה אינו מתכוון לטיפשים בגלל האהבה. אלא מלמד עד כמה סערת האהבה יכולה להוריד את נפש האדם לתהומות עמוקים ופוצעים, בד-בבד עם הסערה של התשוקה המתממשת.

אל תוך הסערה, מגיח ה"דייט" של מיי, בחור צעיר ותמים (עודד אהרליך במשחק כובש ומשכנע בכנות תמימותו) שמעלה את רמת הקנאה שבלב אדי עד לרמות בלתי נתפסות. אך לא הוא בלבד קיים ביניהם. ברקע הדו קרב המילולי והפיסי המתקיים בין השניים, קיימת דמות נוספת, כעין רוח, המספר ומגלה לנו שמץ מסודות השניים, שנחשפים לקראת הסוף. פולי רשף הוותיק יותר, עם דיבורו הברור וחוצב הלהבות, מגיע לאוזן כל צופה, ומהווה השלמה למערכה הניטשת לעינינו, במשחק המעורר התפעלות רבה ביותר. רשף כזקן, מלא הדר, אך קולו המסמל את ההיגיון, אינו מיועד לאוזני הגיבורים, אלא יותר לקהל, ומעניק צבעים נוספים לדרמה שעל בימת "הבימרתף". שהוא אולם קטן-ממדים, בו הקהל חש שהוא ממש לוקח חלק בהתרחשות, ובדרך כלל, כל הצגה שעלתה בו מאז שאני זוכרת, היא הצלחה לא רגילה. העוצמות שבאינטימיות שבה מפלחות את לב הצופים ביתר אינטנסיביות, מאשר באולמות גדולים ורבי קהל. יש יתרון עצום להצגה באולם קטן, במיוחד להצגה עם מספר משתתפים קטן, המתמקדת בנפש הגיבורים שבה, ופחות בתנועה, מחול או כל אקטים המענגים את העין בלבד.

גיל פרנק, מאז שהיה הורדוס, ולאחרונה בהצלחה הפנומנלית של "קוריאולנוס", הוא הגבר המושלם לדמותו של אדי, כשם שליאת אקטע, שכבשה את הקהל בהצגה "טקסי", ובהצגת "וונוס בפרווה" ב"הבימה", היא האישה האולטימטיבית - נשית, חטובה, עם זוג רגליים שאין רבות כמותן על הבמה הישראלית, ויכולת משחק רבגונית: מאהבה יוקדת עד טינה וכמעט שנאה, וקבלת ההיגיון כפתרון. אלה שני הרי געש הנפגשים לעינינו.

הצגה מרתקת, שבוימה בידי נועם שמואל מאנסמבל רינה שיינפלד, עם מוזיקה קצבית אמריקנית נהדרת של אייל ווייס, תלבושות אותנטיות של אביה בש, עיצוב במה מדויק של ניב מנור, תנועה של שרון גל, ותאורה של מאיר אלון הוותיק בהבימה.

לא להחמיץ - חוויה סקסית-נפשית המעוררת מחשבה בבעייתיות של הקשר. מוגבלת לגיל 18 ומעלה.